אז... כן אני סוף סוף מעלה פרק פשוט לא כל כך הצלחתי למצוא זמן ועכשיו סוף סוף מצאתי.
אני ממש מצטערת שעשיתי עצירה, ואני מקווה שאני לא אעשה את זה שוב.
כל יום שעובר, אני שם לב יותר ויותר שאני לא מפסיק לחשוב עליו,
בין אם זה כל מיני דברים על הסוג יצור שהוא, או אפילו אני חושב על כמה שהוא חתיך לפעמים, לא משנה איזה סוג זה של מחשבה אני חושב, הוא איך שהוא קשור לזה, טוב על מי אני עובד... הוא? ג'אנגקוק.
עבר שבוע וחצי אחרי שהוא הסביר לי הכול, ומאז אני מתחיל לשים לב לכל מיניים דברים מוזרים שלא חשבתי עליהם לפני זה, אם זה המכונית שהייתה מלאה בשריטות לפני כמה חודשים, שאף אחד לא הצליח להסביר את המקרה המוזר, או אם זה סתם יללה שאני שומע באמצע הלילה מכיוון היער.
כשהוא סיפר לי על הכל אני מרגיש כאילו הוא פתח את עיניי, כשכל הזמן הזה הן היו סגורות לחלוטין!
כשאני חושב על כל מה שהוא סיפר לי זה גם גרם לי לחשוב על כל הסיפורים שאבי היה מספר לי בתור ילד קטן, הוא פשוט היה אובססיבי לזה, ואני חושב שגם עד היום, ובגלל זה לא העזתי לשאול אותו כלום וזה גרם לעוד מלא שאלות שחיכו למענה ומה אם אבא שלי...- וצלצול טלפון קטע את מחשבותיי, עניתי.
"הלו.." שמעתי קול מוכר אבל לא מספיק בשביל שאני אזהה אותו "הלו מי זה?" שאלתי "אממ טאהיונג זה אני ג'אנגקוק"
"אה אה ג׳אנגקוק אממ.." למה אתה מתקשר?" שאלתי וגמגמתי תוך כדי, אני עדיין מפחד ממנו הוא אחרי הכל עדיין זה שנשך אותי אני יודע שאני לא אמור להרגיש ככה אבל אני גם יודע שזה יעבור עם הזמן "אה לא כלום... פשוט.. רציתי לשאול אם אתה רוצה להיפגש?... כי פעם שעברה הלכת ולא הספקתי להסביר לך הכל... אז אולי יש לך כמה שאלות..?" הוא שאל והרגשתי אליו חיבה שהוא רוצה לעזור לי "אממ כן אין לי בעיה את האמת שאני רוצה להיפגש איתך גם..." אמרתי ואחרי כמה רגעים גיליתי איך זה נשמע ותיקנתי מיד "כאילו בשביל שתסביר לי זהו כאילו" אמרתי ונרגעתי "כן ברור לא חשבתי משהו אחר..." והיה שקט... ועוד שקט עד שאני החלתי לשאול "אז.. איפה נפגשים?" שאלתי את ג'אנגקוק מעבר לקו "אממ אפשר להיפגש בכניסה ליער איפה שדיברנו פעם אחרונה" הוא הציע "כן אוקיי זה טוב" הסכמתי איתו "ו.. מתי נפגשים?" שאלתי "אני שם עכשיו רוצה פשוט לבוא?" שמעתי אותו שואל, לא חיכיתי הרבה וישר אמרתי לו "כן אני עוד רגע ביער תחכה כמה דקות, אוקי?" שאלתי "כן אוקי" ענה לי, ישר ניתקתי והתחלתי לשים נעליים לחפש כל דבר אפשרי שצריך בשביל לצאת כמה שיותר מהר, אחרי עשר דקות כבר הייתי ברכב, נוסע לכיוון היער, לא רוצה לתת לעוד שאלות בלי מענה לעבור במוחי, אני בא עכשיו בשביל לקבל את כל התשובות.
הגעתי, ראיתי את ג'אנגקוק והתקדמתי לכיוונו, "היי, מה קורה?" שאלתי "אממ אני סבבה" הוא ענה ואני פשוט השתתקתי... היופי שלו, הוא היה פשוט מהפנט יכלתי לשבת שעות ולצפות בו, רק בו "אממ טאהיונג אתה בסדר?" הוא שאל וחזרתי למציאות "כן כן פשוט היה לי.. טוב לא משנה אז.. מה אתה עוד רוצה לספר לי?"
"אממ את האמת חשבתי הפוך שאתה תשאל שאלות ושאני אענה... סבבה?" הציע "כן אוקי זה יותר טוב" אמרתי והתיישבתי על בול עץ שהיה שם התחלתי לשאול וג'אנגקוק התיישב גם "בלילה הזה ש...-" באתי לשאול ואז מבטי ננעל על העיניים שלו והן... החליפו צבע הן לא היו צהובות, כמו פעמים שעברות, הן היו חומות.. חומות, רגע זה העיניים!
"זה אתה, את העיניים שלך ראיתי באותו הלילה, זה היה העיניים שלך שהיו בשיחים" אמרתי והסתכלתי עליו מחכה שהוא יענה "כן אתה צודק זה היה אני, את העיניים שלי ראית" הוא אישר את מה שאמרתי וזה התברר לנכון,
"אבל.. אני ראיתי אותם בעוד מקום ואני לא זוכר איפה.." בזמן שניסיתי להזכר היה שקט וג'אנגקוק שבר אותו "אז.. מה קורה?"
"אני בסדר מה איתך?"
"גם אני אבל... אתה בטוח שאתה בסדר?"
"כן למה שאני לא יהיה?"
"אין לך סחרחורת?" הוא שאל מברר עוד
"לא.."
"אתה לא מרגיש שאתה שומע יותר טוב? או.. פתאום רץ יותר מהר?"
"לא ג'אנגקוק.. אתה בטוח שאתה בסדר?"
"כן כן פשוט אני-.." הוא השתתק "מה? למה אתה לא מדבר?" לא מבין למה הוא עצר, "טוב כי.. נשכתי אותך.. אתה יודע את זה כבר, אז רציתי לראות אם יש משהו שונה, אם אתה מרגיש מוזר..? כי עוד עכשיו זה לא נראה שאתה משתנה ואני לא מבין למה.." הוא הסביר לי
"למה שמשהו יהיה שונה בי?" שאלתי מנסה להבין "כי נשכתי אותך.." אמר לי והביט למטה,
"אוקי ו...?" לא הבנתי "אה אה נכון אני אסביר, אז כשאיש זאב נושך מישהו... רגיל, אתה יודע נו כמוך אז הנשיכה הופכת אותו להיות גם.. אחד כמוני.."
הייתי בשוק לא ידעתי מה להגיד ג'אנגקוק לא העז להסתכל לי בעיניים "אז.." התחלתי להגיד, מנסה לצאת מההלם "אני איש זאב גם?" שאלתי למרות שפחדתי מהתשובה, ג'אנגקוק ענה ישר "זהו שאיתך משהו ישתבש, אני לא יודע מה, הנשיכה.. היא פשוט לא עבדה עלייך"
שתקתי הקלה כל כך גדולה ירדה ממני עכשיו, לא יכולתי לתאר עד כמה והמשכתי לשתוק ככה 5 דקות עד שג'אנגקוק שאל "אז אתה רוצה ללכת לאן שהו?"
"לאן?" שאלתי "סתם למקום יפה ביער" ענה בחזרה "זה רחוק? אין לי כוח ללכת הרבה" אמרתי והתקדמתי אליו "חח לא זה לא הרבה" אמר והתחיל ללכת
אחרי רבע שעה של הליכה התעייפתי, ולא היה לי כוח להמשיך עוד ללכת, "היי ג'אנגקוק ממש כואבות לי הרגליים ואין לי כוח עוד ללכת אולי נעצור?" שאלתי אותו מגייס את הפרצוף הכי מתחנן שלי "אה נו זה לא בעיה, אבל... לטיפה זמן כי אנחנו לא נספיק להגיע בהשקיעה" אמר והתיישב על האדמה, אני ישבתי לידו והרגעתי טיפה את הרגליים שלי.
אחרי כמה דקות ראיתי את ג'אנגקוק קם "מה כבר קמים?? הרגע ישבנו" שאלתי לא מאמין "כן, אין מה לעשות אנחנו לא נספיק וזה לא יהיה יפה" אמר והושיט לי את ידו "יאלה קום" זירז אותי "אוף אבל אין לי כוח" שוב גייסתי את הפרצוף הסופר מתחנן שלי
"אתה יודע מה? יש לי רעיון..."
אמר ופרצוף מרוצה עלה על פניו
אז.. כן סוף סוף פרקקקק וואי כמה התגעגעתי לכתוב אבל פשוט הרגשתי שהמילים לא יוצאות כמו שאני רוצה ולא הצלחתי לכתוב אבל עכשיו הכל סבבה בלי העין הרע... נו אז יש שאלות על הסיפור? אולי.. מה היה הרעיון של ג'אנגקוק?
איך זה שהנשיכה לא השפיעה על טאהיונג? או סתם דברים שלא הבנתם קיצר תודה על כל הקוראים אז.. כן
פרק שביעי, אם יש משהו לא טוב אשמח להערות או תלונות וכך אוכל להשתפר וללמוד מהטעויות שלי
שלכם mx2💜
קיצר יצא פרק חדש למאסק אז עפתי לקרוא, סיפור פשוט מושלם ממליצה ממש לקרוא גם
YOU ARE READING
my wolf boyfriend. taekook
Loup-garouהרמתי את מבטי לא מאמין למה שאני רואה, העיניים, אני ראיתי אותם כבר עיניים צהובות, זה- זה של הזאב שנשך אותי.... הכל השתנה בגלל משימה אחת של האלפא האכזרי, בזמן שאביו דוחף עליו לעשות לבצע אותה בלי שום היסוס,
