"אבא?" שאלתי אותו תוך כדיי שהתקדמתי לעברו "מה טאהיונג?" שאל בחזרה בלי להסתכל עלי "אתה- אתה היית ביער היום נכון?" שאלתי וגמגמתי מפחד התשובה, "נכון" ענה עדיין בלי להביט בי "עקבת אחרי?" מנסה להבין איך הוא הגיע בידיוק לאיזור שבו אני הייתי, הוא שתק, "אבא תענה לי" דרשתי לדעת, מרגיש את הכעס מתבצר בתוכי "טאהיונג זה לא היה בכוונה פשוט יצאתי לעבודה וחזרתי כי שכחתי משהו, ואז ראיתי יוצא לכיוון היער, אז רציתי לדעת מה אתה עושה שם זהו" סיים להגיד פשטות, אבל לא בשבילי זה לא היה כל כך פשוט לא האמנתי שהוא עקב אחרי כאילו אני ילד קטן, זה עיצבן אותי מאוד, "אבל באמת אבא לעקוב אחרי, למה פשוט לא שאלת אותי מה אני עושה שם?" ממשיך לשאול אותו וצועק מעצבים, הוא שתק שוב ולא ענה כלום "אתה רואה אין לך שום דבר להגיד" צעקתי עליו מתעצבן עוד יותר מזה שהוא שותק ולא עונה לי, "אני ניסיתי טאהיונג, אני שאלתי אותך כבר אבל אתה בחרת לשקר, אז לא הייתה לי ברירה" הוא אמר וראו את הכאב בעיניו, השתתקתי לא היה לי מה להגיד, וגם לא הייתי צריך כי הוא המשיך ואמר "אתה חושב שאני לא יודע ששיקרת לי?" ותוך כדי הסיט את מבטו אלי, מסתכל עלי, "ואל אל תכעס עלי כי אם מישהו אמור לכעוס פה זה אני, אתה הבן שלי, ואתה שיקרת לי ולא אמרת לי לי כזה דבר חשוב שאתה הולך ליער ונפגש עם חבר שלך, למה הסתרת את זה?"
מה? חשבתי ישר, מה? הוא מדבר על זה? הוא לא ראה שהלכתי לכפר של האנשי זאב? הוא לא ראה כלום??
"עכשיו תורך לענות טאהיונג, מתי אני אראה את החבר שלך?" אם לא הייתי כל כך בשוק אני חושב שהייתי מסמיק עד שורשי שערי מהשאלה הזאת. אבי ידע שאני גיי כי היה לי היו לי כמה חברים פעם והוא קיבל את זה טוב, נרגעתי טיפה ועניתי לאבי "אנחנו עדיין לא חברים" אמרתי לו והשפלתי את ראשי כי גם אני וגם אבי יודעים את הסיבה שלא הספקתי להחזיר לג'אנגקוק תשובה, "נו אז למה אתה מחכה?" הבטתי המום אל אבי לא האמנתי שהוא דוחף אותי לזה, הייתי אסיר תודה לגבי זה שאבי תומך בי, אני מכיר לא מעט סיפורים על איך שההורים לא תמכו בקשר וכך יצא שהוא יתפרק, מה שאני מניח אף זוג לא רוצה, חייכתי אליו חיוך גדול ומהרתי לקחת את הטלפון שעדיין נשאר באמבטיה מהמקלחת.
ובאתי לכתוב לג'אנגקוק, בהתחלה היססתי כי לא ידעתי איך להתחיל, הרגשתי רע עם עצמי על זה שהשארתי אותו ככה, לבד, אבל עכשיו אני רוצה לפצות אותו, אחרי שהתלבטתי ארוכות החלטתי לכתוב לג'ימין, החבר הכי טוב שלו שנתן לי את המספר שלו כמו כל האחרים, כשישבנו ודברנו,
'היי' כתבתי לו 'זה טאהיונג' שלחתי והמשכתי לכתוב 'אני לא יודע אם הוא סיפר לך אבל הוא הציע לי חברות, ולא עניתי לו כי הייתי חייב ללכת אבל אני רוצה לענות לו עכשיו, יש סיכוי אתה עוזר לי?' שאלתי מתפלל שהוא יסכים. אחרי כמה רגעים שלקחו נצח הוא ענה 'היי' הוא כתב לי 'כן הוא סיפר לי, הוא אצלי עכשיו, וכן אני בכיף יעזור' הוא ענה לשאלתי, ורציתי לצווח לו תודה ענקית 'אבל מה אתה רוצה לעשות?' ראיתי שהוא שלח לי ועניתי את מה שמחשבותי תיכננו 'בכללי חשבתי שתגרום לו ללכת למקום אחד, בזמן שאני אחכה שם גם ואז אתה תיעלם כזה ואני אעשה את השאר..' כתבתי לו 'הוו טאהיונג לא ידעתי שאתה כזה😏😉' הגיב לי בחזרה ופשוט נשפכתי מצחוק, אייש ג'ימין והמוח שלו, ׳אבל ג׳ימיני אני לא מכיר כל כל טוב את היער, יש לך מקומות יפים שאתה מכיר בו?׳ הרשתי לעצמי לקרוא לו בשם חיבה כי הרגשתי פתוח איתו וזה היה כיף ככה, ׳כן ברור אני אשלח לך את המיקום׳ הוא כתב ואז שלח בשנית ׳רק תגיד לי מתי להיות שם׳ הוא כתב ורק אז שמתי לב ששכחתי להזכיר את זה ׳עוד שעה כזה׳ כתבתי לו בלי לחכות לתגובה וכיביתי את הטלפון רץ לחפש מעיל כדי שלא יהיה לי קר, כי כבר היה לילה, נכנסתי לרכב ונסעתי לחנות בלונים וקישוטים כזה כדי לחפש את מה שהכי קרוב לדימיוני, מצאתי, קניתי הכל ונסעתי לכיוון היער למיקום שג׳ימין שלח לי, כשהגעתי לשם ידעתי שיש לי שלושים וחמש דקות לארגן פה הכל והייתי לחוץ, מנסה לעשות את כל הדברים הכי טוב שאני יכול, בלי לבזבז יותר מידיי זמן על כל דבר, אחרי שלושים דקות של עבודה ג׳ימין שלח לי שהם קרובים ורצתי לעמוד במקום שבו ג׳אנגקוק לא יראה אותי, חיכיתי שם כמה דקות בודדות שבהם הרגשתי כל שניה ושניה כאילו ארכה נצח, ניסיתי להרגיע את עצמי בכך שאמרתי שהכל יהיה בסדר כשכמה מטרים ממני שמעתי צעדים, קפאתי, כל כך קיוותי שהוא יגיב טוב, נשמתי עמוק והסתכלתי אליו מבעד השיחים מחכה לזמן בשביל לצאת אליו.
נ.מ ג׳אנגקוק. (רבע שעה לפני)
״בוא הולכים״ שמעתי את חברי הטוב אומר לי ובלי הרבה ציפייה פשוט הלכתי אחריו, זה לא היה לי מוזר שהוא פתאום רצה ללכת כי אני רגיל לזה, ובמיוחד איתו, זה לא שהיה לי אכפת כי אני בעצמי דיי אהבתי את כל הסיבובים שהייתי הולך איתו, הייתי מתפלא מכל מיניי מקום יפים וחדשים שהוא היה ביער, זה עושה לי טוב. ג׳ימינשי כל הדרך ניסה להרים לי את המצב רוח, והיה כמה פעמים שהייתי מעלה חיוך כל פני, אבל חוץ מזה כלום, הייתי כל כך מבואס בגלל מה שקרה עם טאהיונג והרגשתי אחוז חרטה על זה שהצעתי לו, כן כי ברור שאני אוהב אותו אבל תמיד יש את הפחד הזה שהצד השני לא באמת מרגיש משהו ושזה הדדי, כל הדרך חשבתי, ואני אפילו לא זוכר על מה מרוב השוק הגדול שהיה לי כשהגעתי למקום בו ג׳ימין אמר לי להיות, היה שם ׳כן׳ ענקי מנרות וזה האיר את האיזור כל כך יפה, כמה מטרים מהנרות היה דף מקופל בצורת מכתב, התקופפתי להרים אותו והתחלתי לקרוא,
לג׳אנגקוק, קודם כל אני רוצה להרגיע אותך ולהגיד לך פה אם לא הבנת, כן, כן אני רוצה להיות חבר שלך, ועכשיו להתנצלות כי בהחלט מגיע לך כזאת, אני מצטער שהשארתי אותך ככה לבד, ובלי תשובה, את הסיבה שעשיתי ככה אני אספר בזמן הקרוב, ו.. אני רוצה שתדע עוד משהו, קוקי אתה כבר שלי אז בבקשה תיתן לי להיות שלך, כי כל פעם שאתה מתקרב או שאפילו רק שולח לי הודעה הלב שלי קופץ לשמים ואני מרגיש כאילו הוא עומד לצאת, כל מחשבה הכי קטנה עליך גורמת לפניי להאדים ברמות הזויות, אני אף פעם לא אצליח לתאר עד כמה אתה חשוב לי, ועד כמה שאתה חסר לי כשאתה לא ליידי אבל אני אנסה, אני אנסה להסביר לך הכי טוב אם זה בדיבור, או בנשיקות ארוכות וחמות, או סתם להחזיק ידיים בלי לעזוב לעלום, אז אם אתה סולח לי ומקבל אותי להיות חברך,פשוט תעמוד לפני ה׳כן׳ ותעצום עיניים.
החזקתי את המכתב של טאהיונג ושמרתי אותו קרוב לליבי בזמן שהלכתי לכיוון ה׳כן׳ הזורח מנרות, עמדתי באמצע ועצמתי עיניים, מחכה למשהו שיקרה, כשפתאום שמעתי צעדים איטיים באים לכיווני, ודפיקות לב מהירות מגיעות מאותו הכיוון, זה הוא? חשבתי לעצמי כל כך רוצה לפתוח את עיניי, לא מצליח להתאפק פתחתי אותם, אבל בידיוק שניה לפני שעשיתי את זה הרגשתי שפתיים חמות על שלי, לא הייתי צריך לחשוב יותר מידיי בשביל לדעת של מי הן, הן שלו, של טאהיונג!
אז כן פרק חדש, ולמרות שהעלתי אתמול פרק החלטתי גם היום, טוב ת׳אמת שיש יותר מידיי סיבות למה העלתי פרק אבל אחת מהם היא ORDAHAN15 תודה לך, על זה שאת גורמת לי להנות יותר מכתיבת הפרקים, כי אני יודעת שיש מישהי שמחכה לקרוא אותם, מה שלא חשבתי שיקרא לעולם! מה אתם אומרים טאה רומנטי? הוא שהוא צריך עוד להתאמץ? שלכם mx2💜
YOU ARE READING
my wolf boyfriend. taekook
Hombres Loboהרמתי את מבטי לא מאמין למה שאני רואה, העיניים, אני ראיתי אותם כבר עיניים צהובות, זה- זה של הזאב שנשך אותי.... הכל השתנה בגלל משימה אחת של האלפא האכזרי, בזמן שאביו דוחף עליו לעשות לבצע אותה בלי שום היסוס,
