my wolf boyfriend. taekook

המרתף הסודי {32}

נ.מ ג׳אנגקוק.

אני לא מאמין שאני באמת עושה את זה.
טאה ישנא אותי אם הוא יגלה, אבל אני חייב.

המשכתי לחשוב בזמן שצעדתי לחדרו של אביו של טאהיונג, הרגשתי נורא עם זה אבל לא היה לי מה לעשות, תכננתי פשוט לחפש משהו קטן, סתם בתור נקודת התחלה לאלפא ולהביא לו, מקווה שזה לא הסתבך יותר מידיי.

פתחתי את הדלת בשקט ונכנסתי לתוך החדר, לא היה בו יותר מידיי דברים מיוחדים, היה מיטה, ארון, שידה ועוד כל מיניי פריטים לא נחוצים מונחים פה ושם,

נתתי לחושיי הזאב שלי להוביל אותי והתחלתי לצעוד לכיוונים מסויימים בחדר, באותו הזמן הקשבתי גם לטאהיונג שהיה במטבח, עסוק כנראה בלהכין אוכל. הלכתי עוד כמה צעדים ופתאום הרגשתי קור מגיע, לא הבנתי מאיפה, התקדמתי קדימה, אבל לא היה כל כך לאן, מולי היה קיר, אבל זה מוזר הקיר הזה כאילו פולט גליי קור, כמו רוח ממש ממש חלשה, לשניה אחת הכל היה רגיל הייתי בטוח שזה איזה קיר חיצוני שלא אטום טוב, אבל אז הרמתי את מבטי ובחנתי את קירות החדר והבנתי שהקיר שמולי הוא בכלל פנימי, הוא אמור להיות רגיל בלי שום מקור של רוח מאחוריו, נגעתי בקיר והרגשתי בו משהו מוזר, הלכתי לסתם כל קיר אחר בחדר והם היו רגילים לגמריי, אז חזרתי בחזרה לאותו הקיר והתקדמתי לכיוון גלי הקור, עשיתי עוד כמה צעדים והקור שיצא מהקיר הפסיק פתאום ושוב חזרתי לאזור הקור בקיר וזה חזר, המשכתי לחקור את האיזור המוזר ככה שאחרי כמה דקות כבר היה לי בידיוק מקום מוגדר של כל גליי הקור שיצאו מאותו אזור, ׳מה זה?׳ חשבתי מפעיל קצת את המוח למרות כל הלחץ שלי, חידדתי את שמיעתי שוב ושמעתי את טאהיונג שורק במטבח איזה שהו מנגינה, זה הרגיע אותי טיפה וככה היה לי יותר זמן לחשוב על האיזור המוזר.

הלכתי כמה צעדים אחורה, מנסה להסתכל מרחוק, להגדיל את צורת החשיבה ופתאום כשבחנתי את הכל במבט אחד, שמתי לב למנורה מוזרה שלא הייתה קשורה לקיר, המיקום שלה.. כאילו ששמו אותה דווקא בשביל הקיר, התקדמתי אליה מנסה להזיז אותה ולמרבה הפלא היא זזה, הרגשתי באותה שניה דמות מרכזית מסדרה וזה גרם לי לצמרמורת קצרה למראה הסצנה שהרגע חוויתי, הקיר התחיל לזוז, למזלי הוא לא עשה רעש, חיכיתי כמה שניות שהוא יפתח לגמרי ובאתי להיכנס ״ג׳אנגקוק״ שמעתי קול קורא לי, לשניה ארוכה נלחצתי כי חשבתי שהוא פה לידי אבל מבט אחד לכיוון הדלת הרגיע הכל ״מה אתה עושה?״ טאה המשיך לצעוק לי מהמטבח ״כלום אני דקה בא״ עניתי לו ולחצתי מהר על המנורה כדיי לסגור את הפתח והלכתי למטבח אחרי מבט קצר לחדר לבדוק שהכל רגיל.

״היי קוקי שלי מה עשית שם?״ טאהיונג שאל וחיבק אותי מאחורה ישר כשהגעתי למטבח, ״סתם הייתי בטלפון״ עניתי בלי יותר מידיי פרטים, מנסה לשקר כמה שפחות ״מה משהו דחוף?״ הוא המשיך לשאול ונדרכתי מחפש תשובה מהר ״אממ לא לא סתם ג׳ימין שאל טיפה לגביי יונגי״ עניתי, גאה שחשבתי על תשובה מהר כל כך ״וואי אוף חייבים לעשות משהו בקשר אליהם״ הוא אמר בתסכול ״היי תקשיב.. אתה לא צריך לחשוב על זה לבד, אני יודע שהתחברת ליונגי ושאתה אומר שאתה מבין אותו והכל אבל.. ג׳ימין הוא החבר הכי טוב שלי אז אל תדאג נחשוב ביחד, טוב?״ שאלתי לבסוף, מהדק את חיבוקו עלי וגורם לו לחייך ״טוב עכשיו, מה הכנת לאכול?״ שאלתי ופניתי להסתכל לשיש, רואה קערת סלט וקערת אורז, התקדמתי לעבר השולחן אחרי שלקחתי את שתי הקערות והנחתי אותן עליו, התיישבתי ליד טאהיונג שכבר התחיל למזוג לשנינו אוכל, 

״אז.. יש לך משהו מתוכנן בלילה?״ שאלתי אחרי שקט קצר בגלל ששנינו היינו עסוקים בלאכול ״משהו בקטנה כזה אתה יודע, סתם לראות סרט וזה״ הוא ענה ״אוקי נחמד״ הגבתי לו והמשכתי לאכול, אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה ככה אבל שמחתי שלא היו לו תוכניות ככה הוא ילך לישון ואני אמשיך לבדוק את פתח המסתורי שיש בחדר של אביו. 

                        ~ ~ ~ ~ ~

עמוק ביער: 

״מה הולכים לעשות עם הצייד הזה, קים ג׳י הון?״ אביו של ג׳אנגקוק שאל את האלפא ״נראה מה הבן שלך יכול לגלות עליו ונמשיך משם״ הוא אמר לא מביט לכיון השואל ״ומה אם הבן שלי לא יצליח? אחרי הכל חייבים תוכניות גיבוי״ אביו של ג׳אנגקוק המשיך לשאול ״נביא למישהו אחר את המשימה״ החזיר לו האלפא כאילו זאת הקטנה שבבעיותיו ״את מי? אתה הרי יודע שבני הוא בין החזקים בלהקתך״ אמר ועמוק בפנים התפאר בבנו ״אל תדאג כבר יש לי רעיון מה לעשות במקרה כזה״ אמר האלפא וסוף סוף הסתובב להביט באיש שיחו, כשחיוך זדוני על פניו "מקסימום אני אטפל בו ישירות" המשיך האלפא לומר "הוא לא רוצה להתראות איתי שוב, תאמין לי."

                      ~ ~ ~ ~ ~

הוא נרדם יופי, חשב לעצמו ג'אנקוק בזמן שהוריד את השמיכה ממנו בזהירות כדיי שטאהיונג לא ירגיש, הוא קם  מהמיטה ופנה לחדר המסקרן שעוד לא הספיק לחקור את כולו.

בלי לחשוב יותר מידיי הוא הלך לאותה מנורה ומשך בה שוב, הקיר נפתח לאט לאט, וגרם המדרגות התגלה מאחוריו, הוא נכנס והתחיל לרדת, לא היו שם הרבה מדרגות, אולי עשרים אבל בכל זאת הוא הרגיש כאילו הוא יורד מרחק רב ללמטה, הוא לא ידע מה באמת ציפה למצוא שם למטה, אבל הוא פשוט ירד, כשהגיע לסוף המדרגות, החדר נפרש לפניו,
זה היה כאילו חדר מתועד של כל הדברים שצייד צריך, ג'אנגקוק התקדם לכיוון הדברים והתחיל לבחון אותם מקרוב, היו שם חניתות וכדורים, לא לקח לו יותר משניה להבין שכל הכליי נשק פה כולם מכסף טהור, הסוג מתכת היחיד שממנו אנשי זאב לא יכולים להתרפאות, והם צריכים להחלים כמו בני אדם רגילים, הוא כמובן לא אעז לגעת בחודים של החניתות או של הפגיונות שהיו שם,

הוא המשיך להסתובב עד שדבר אחד משך את כולו, זו היתה תמונה של כמה חברים, בזמן שרק איש אחד הוא זיהה משם, את אביו, הוא היה נראה צעיר יותר, וכל מיניי צלקות שנמצאות היום על פניו לא היו שם בתמונה, אביו היה נראה שמח בדרך כזאת שג'אנגקוק לא זכה להכיר, הוא עבר להסתכל על שאר החברים ולא הכיר אף אחד מהם, היו שם שני בנים מצד שמאל לאביו ובת אחת לצד ימינו, הדבר הראשון שג'אנגקוק חשב זה שהיא כנראה אימו, הוא לא זוכר אותה בהרבה, אבל הוא זוכר אותה יותר מיונג'ון כי היא מתה ישר אחרי שהיא ילדה אותו, הוא התקרב יותר לתמונה וניסה לגלות יותר פריטים שפתאום קולו של טאהיונג הגיע מאחוריו "ג'אנגקוק מה אתה עושה כאן?"

חופש מהנאה לכם,
הרבה זמן בין כל פרק לפרק אני יודעת אבל אני רוצה שיצא יפה
שלכם mx2💜