my wolf boyfriend. taekook

סוף סוף {34}

נ.מ כללית.

טאהיונג קם מתנשף ומבט מבוהל בעיניו, ג'אנגקוק שהתעורר מהתזוזות של טאהיונג כשחלם את סיוטו, הסתכל עליו במבט תוהה "אתה בסדר? מה קרה?" הוא שאל מתקרב לעבר האחר שהסתובב להביט בעיניו ואמר "זאת היא, אני חלמתי עליה, על האישה בתמונה, אני מכיר אותה"
"באמת? איך?"
"אני לא יודע.. בחלום הייתי ילד קטן והיא הייתה שם, היא.. אמרה לי משהו"
"מה?" שאל ג'אנגקוק במהירות
"היא.. היא אמרה לי להיזהר, ולא לחשוף מי שאני לא משנה מה קורה, היא אמרה שמתישהו בזמן המתאים אני אוכל להיות מי שאני באמת" טאהיונג אמר והסתכל בעיניי האחר במבט עמוק. "אבל.. זה כל כך מוזר" אמר האחר ונכנס להרהוריו "למה זה עד כדיי כך מוזר?" שאל,
"כי.. טוב" הוא התחיל להגיד ונאנח, מעביר את מבטו אל חברו "אולי זה בושה מבחינתי לא לזכור אבל אני כמעט בטוח שהאישה הזאת היא אמא שלי" הוא אמר לבסוף ומבט פגוע עבר בעיניו "היא מתה שהייתי כל כל קטן, ואין לנו שום תמונות או תצלומים שלה, אבל אחרי הכל היא אמא שלי, איזה ילד לא יזכור ויזהה את אימו?" הוא המשיך אך סיים בשאלה שתלויה באוויר בין שניהם, הרי ג'אנגקוק הוא לא היחיד שאיבד את אימו בגיל צעיר, גם טאהיונג חש אבדה גדולה, אבל לו לפחות יש תמונות, שיוכיחו שאכן זאת אימו, בלי מילים כלל מצאו נחמה אחד אצל השני, מחבקים ועודפים חזק את הרגשות.
"אבל.. איך אמא שלך מכירה אותי?" טאהיונג שאל אחרי שתיקה קצרה אך טעונה בשאלות רבות "אני באמת לא יודע" ענה ישירות האחר לא נראה בכלל שהוא מנסה לזכור את עבר אימו, כי הוא כל כך בטוח בזה שהוא לא זוכר כלום. "אני יכול לנסות לבדוק עם אבא שלי, שהוא גם נמצא בתמונה, הוא חייב לדעת משהו"
אמר ג'אנגקוק נחוש לגלות את מקורות התמונה
"נכון אתה צודק שזה חשוב, אבל בוא יש משהו חשוב יותר לעשות" הוא אמר וקם ממיטתו, מושך את האחר בידיו ומוביל אותו למטבח, שם מושיב אותו על הכיסא הצמוד לשולחן ואומר לו לחכות.
בזמן שהאחר עסוק בטלפון שלו להודיע לחבריו על ג'ימין ויונגי בכלליות, כדיי לעזור למצבם
טאהיונג עוסק במרץ בארוחת בוקר מפנקת לבן זוגו היושב מחכה,
"מה אתה מכין שם?" שאל ג'אנגקוק וקם לראות מה טאהיונג עושה "סתם חביתה וסלט לא משהו מסובך" ענה תוך כדיי שחתך יקרות בקושי ומסיר את עיניו מהסכין, מתרכז רק בזה כך שפתאום בלי אזהרה הרגיש חיבוק עוטף מאחוריו, הוא נרתע לרגע אבל הבין והניח לזה
"מה אתה עושה?" טאהיונג שאל "מחבק אותך" ענה לו האחר "לא התכוונתי לחלק הזה שלך.." אמר טאהיונג ברצון לרמוז לו "אה" אמר ושלח מבט כאילו מופתע מעצמו "אתה יודע בעצמך שאין לי שליטה על זה נכון?" אמר בגיחוך, לא מרגיש נבוך בכלל לעומת טאהיונג שהלך והאדים לו מהסיטואציה "אם נזרום עם זה האוכל ישרף" ניסה להגיד בעודו מרגיש את נשימתו של ג'אנגקוק על צווארו מתחזקת,
"אז בוא תראה יש לי פתרון מצויין"
התחיל להגיד והתקרב עוד יותר לאחר בחיבוקו, נצמד אליו מאחורה, טאהיונג ראה מזווית עיניו איך היד של ג'אנגקוק נשלחת קדימה ומכבה את הגז של החביתה.
פתאום כמהירות הברק סובב ג'אנגקוק את טאהיונג לקדמתו והרים אותו, כשרגליו מונחות על זרועותיו של ג'אנגקוק וידיו של טאהיונג מורמות אל צווארו, נשא והלך איתו בחזרה לחדרו כאילו היה נוצה, האחר שהרגיש נינוח בזרועותיו של השני הניח את ראשו על חזהו ועצם עיניו.
אחרי לא יותר משניות ספורות הרגיש טאהיונג איך הוא מונח על מיטתו שלו עצמו וכשפתח את עיניו ראה את ג'אנגקוק מעליו עם מבט לא מפוענח על פרצופו, רעב? כמיהה? השתוקקות? ואולי כל השלושה ביחד. טאהיונג לא יכל להסיר את מבטו מעיניו של האחד מעליו וכך גם האחר שהחזיר מבט עמוק לתוך עיניו, לא לקח לג'אנגקוק זמן רב להבין שלמרות תמימותו של השני, הוא ציפה וחיכה בכל מעודו למגעו של השני תחתיו,
ועד כמה שג'אנגקוק לא רצה בשום פנים ואופן לגרום לו לחכות, הוא השתופף והתקרב לטאהיונג, מניח את שפתיו על קו ליסתו,
שומע את התנשפותו ומאשר את מגעו בכך שהתקרב יותר לשפתיו, נשימות שניהם התחזקה בעוד שפתותיהם מתקרבים, טאה שנהנה מכל מגע קטן והרגיש את חום גופו מתלהט, לא יכל לחכות יותר, הוא עלה וירד מגודל נשימתו ואז בבת אחת נשימתו נעתקה כשג'אנגקוק הגיע לשפתיו הדבר הזה היה חזק יותר מכל יין משכר שטאהיונג שתה אי פעם, הוא הרים את גופו ונצמד לאחר ככל שיכל, שבאותו הזמן פתח את פיו כפתח אור דק שעובר מחור המפתח, אבל רק זה הספיק כדיי לגרום לכל גופו של טאהיונג להשתגע
"ג'אנגקוק" אמר טאהיונג מתנשף קשות רומז לאחר להביט בעיניו וממשיך "אני רוצה יותר, יותר ממך״ אמר בעודו לוחש ומתנשף, ג׳אנגקוק לא יכל לעמוד במילותיו של טאהיונג והסתער ברעב על גופו, טועם ומתענג על כל חלק ממנו. 

~ ~ ~ ~

ובנתיים ג׳ימין שהרגיש איך ריגשותיו בוערים אחרי מה שקרה עם ג׳אנגקוק,  החליט ללכת ולעשות עם זה משהו. הוא לא יתפרק בגלל יונגי יותר, הוא חזק, הוא איש זאב, הוא-.. הוא משקר לעצמו בפנים, הוא יודע שיונגי חשוב לו מאוד, הוא יודע שהוא חושש מאיך שהוא מרגיש כלפיו,
אבל ג׳אנגקוק צודק, הוא לא יכול לפחד יותר אז מהר ככול האפשר צעד למכוניתו בקצה הכפר ונסע לביתו של יונגי לפני ששמץ קטן של הגיון יחלחל למוחו, ג׳ימין, שידע שיונגי בבית כי שמע שיחה בינו לנאמג׳ון שאמר לו שהוא לא מגיע לכפר היום. ניסה לתכנן מה יגיד ליונגי אבל כל תחילת משפט או סיטואציה שחשב עליה הייתה נשמעת לו טיפשית אבל הוא ידע גם שלא משנה מה יגיד זה עדיף מהשתיקה אחרי זמן כל כך ארוך.
בשלב מסויים בנסיעה נשבר לג'ימין לחשוב על הדברים שיגיד כשיעמוד מול יונגי אז פשוט הפעיל את הרדיו ונתן לשירים לשטוף את מוחו.
אחרי רבע שעה הגיע, זמן שנראה לו קצר מידיי בשביל לתכנן את שיחת חייו בערך אבל הוא כבר החליט החלטה והוא לא חוזר עכשיו לאחור!
הוא נכנס לחצרו הקדמית של יונגי ודפק בדלת, בפתח הבית. אחרי לא יותר מידיי נקישות יונגי פתח לו "ג'ימין, מה אתה עושה כאן?" שאל ישר בלי בושה מרוב הפתעה "יונגי" אמר מגמגם מלחץ "אני צריך לדבר איתך."

אז היי ככה הפרקים יעלו בזמן הקרוב
ברצף זמן מהיר יותר
שלכםmx2💜