my wolf boyfriend. taekook

שאלת הגורל {14}

וואו הבטתי אל הכפר מהגבעה הקטנה שעמדנו עליה, והוא היה כל כך יפה, כל דבר היה ממוקם בדיוק במקום שהוא צריך להיות, עד שזה כמעט לא הגיוני שאנשי זאב גרים כאן. הבטתי על ג'אנגקוק ורק אז קלטתי שהוא מסתכל עלי, "מה?" שאלתי והרכנתי את ראשי היה שקט שבו הרגשתי את מבטו של ג'אנגקוק עלי ואז הוא שאל "טאהיונג מה אמרתי לך?" והמשיך להסתכל עלי. ידעתי את התשובה, והרגשתי טיפש, עדיין לא הרמתי את הראש "טאהיונג, תסתכל עלי" שמעתי אותו אומר והרגשתי אותו עושה כמה צעדים למולי, הרמתי את ראשי בשקט, ראיתי את עיניו, הן שידרו לי גם חום ורכות, אבל מצד שני הן שידרו לי גם הגנה ושמירה. "טאהיונג אתה אף פעם אבל אף פעם לא צריך להתבייש ממני" אמר והרגשתי שהוא מתקרב אלי, "בבקשה טאהיונג, כל פעם שאתה עושה את זה אני מרגיש שאני בן אדם זר בשבילך, כזה שאתה מתבייש ממנו, ואני לא רוצה להיות כזה" ישר שהוא סיים להגיד את זה הוא התקרב אלי עוד והצמיד אותי לעץ שהיה קרוב, ככה שהפנים שלנו היו במרחק נגיעה והעיניים שלנו היו כל כך קרובות שראיתי שהוא אומר אמת, ולא רק בגלל שרציתי להאמין בזה, פשוט ראו עליו שהוא מתכוון לזה, "ג'אנגקוק אני.." התחלתי להגיד וזה דרש את כל כולי להביט לו בעיניים כל כך מקרוב, הן היו פשוט כמו שני כדורי אש מטורפים, "אני.. אני גם לא רוצה שתהיה זר בשבילי, ואתה ממש לא כזה, ג'אנגקוק אתה.. אתה מאוד חשוב לי" אמרתי וניסיתי להגיד עוד, להגיד את כל הדברים שהתאמנתי עליהם במשך שעות מול המראה, אבל לא הצלחתי היו לי יותר מידיי חששות, "ג'אנגקוק אני-.." נפלט לי וסתמתי מיד לא לא אני לא יכול להתוודות בפניו, לא! הוא ידחה אותי אני יודע את זה! "אתה מה?" הוא שאל ושתקתי, הרגשתי אותי מקרב את פרצופו עוד לא נותן לעיניים שלי לברוח, ניסיתי, ניסיתי לחפש דבר אחר להסתכל עליו רק לא העיניים שלו אני לא אעמוד בזה, אבל הוא לא נתן לי, "אתה מה טאהיונג?" שאל שוב
"אני.. אני מפחד להיכנס לכפר" בסוף אמרתי את זה מתפלל שהוא קנה את זה. עכשיו אני ישרתי מבט לעיניו רוצה לראות אם הוא מרגיש אכזבה,או.. משהו אחר, אבל לפחות משהו, אבל לא, לכמה רגעים העיניים שלו לא שידרו כלום, ולא הבנתי מה קורה, אבל אז המבט שלו חזר להיות חם, וחיוך עלה על פניו, הוא הלך כמה צעדים אחורה ואמר "תזכור שאני פה איתך אוקי?" הביט בי והינהנתי בשקט, "עכשיו בוא נכנס לכפר ג'ין ונאמג'ון מחכים לנו" התחיל לצוד במורדות הגבעה והלכתי אחריו.

נכנסנו לכפר ואני כל הזמן הלכתי אחרי ג'אנגקוק ולא הפסקתי לנעוץ עיניים בכל דבר שראיתי בערך, הייתי מופתע מכל בית עגול שעברנו לידו, הכל היה פה כל כך שונה. הקטע המפחיד הגיע כאשר התחלתי לראות אנשים, ידעתי שהם מרגישים שאני לא כמוהם, ובגלל זה הלכתי כמה שיותר קרוב לג'אנגקוק, אחרי כמה רגעים שבהם הלכתי לצידו, הרגשתי שהוא מחזיק בידי, ומלפף את ידינו ביחד, וזה הרגיע אותי, הרגשתי בטוח יותר. הוא דפק כמה דפיקות ונכנס לבית עגול וגג מעץ, כשנכנסתי אחריו ראיתי שלושה אנשים בפנים, שניים מהם גבוהים ואחד נמוך, הדלת מאחורינו נסגרה, ושלושתם נעצו מבטים בי, התביישתי, פחדתי, לא ידעתי מה הם חושבים עלי ורציתי להרכין את ראשי, אבל ג'אנגקוק ששם לב לזה התחיל ישר לדבר, "היי כולם, זה טאהיונג" אמר, "היי" אמר הגבוה משלושת האחרים, וניגש אלי "אני נאמג'ון" המשיך להגיד והביא את ידו ללחיצה, חייכתי חיוך מאולץ, עד כמה שהצלחתי, "היי טאהיונג, אני ג'ין" אמר בפחות רישמיות מהאחר והתקדם קצת לעברי, האחד האחרון והנמוך מכולם התקרב והציג את עצמו כמו חבריו לפניו "אני יונגי" אמר באדישות, "היי" עניתי לו במובכות, היה שקט לכמה רגעים עד ששמתי לב שהם מסתכלים על הידיים שלנו, ואני וג'אנגקוק אוטומטית ניתקנו ידיים והתרחקנו מעט, "אוקי אז ג'ין הנה מי שנשכתי ביער" אמר מנסה להוריד את המתח, "אה כן כן" אמר ואז הגבוה מבניהם, נאמג'ון דיבר "טאהיונג אנחנו נשאל אותך כמה דברים אוקי?" הוא פנה לעברי והינהנתי
"מאז שג'אנגקוק נשך אותך אתה מרגיש משהו מוזר?" הוא התחיל לשאול "משהו כמו שמיעה חזקה יותר, או כוח בילתי מוסבר?" ג'ין כרגיל המשיך אותו ונתן אופציות, חשבתי וניסיתי להיזכר בדברים מוזרים שקרו לי בחודש האחרון, מאז הנשיכה, אבל לא קרה לי שום דבר ממה שהם אמרו או תיארו, "לא, לא הרגשתי שום דבר מוזר" עניתי והם שתקו לא ידעו מה להגיד, "כאילו חוץ מ-.." התחלתי להגיד ושתקתי ישר, לא לא למה אמרתי את זה, זה לא קשור אפילו למה שהם שאלו, "חוץ ממה?" הם ישר שאלו אותי, "לא לא זה לא קשור לזה" אמרתי וניסיתי להתחמק עם האמת, מנסה להוריד אותם מהעניין "בטוח?" ג'אנגקוק שאל אותי והינהנתי, אני שמח שלא הייתי צריך לשקר, כי זה באמת לא קשור, "אוקי" הוא אמר, וגין ונאמג'ון המשיכו לשאול אותי עוד שאלות, אחרי חצי שעה "החקירה" הופסקה לקול דפיקות בדלת, כולם קפאו, אני לא הבנתי למה, אבל לא אמרתי כלום, הדלת נפתחה ונער נמוך וחינני עמד בפתח, "היי, כולכם פה, אני חיפשתי אתכם מלא" הוא התחיל להגיד אבל נעצר כשמבטו הגיע אלי, "ו.. היי לך" אמר לי ולא ידעתי איך להגיב לזה, "אממ ג'ימין תגיד שלום לטאהיונג" ג'אנגקוק אמר וערך הכרות בנינו "טאהיונג, זה ג'ימין, החבר הכי טוב שלי" המשיך להסביר לי עכשיו, "היי" אמרתי בקול חלוש "שלום טאהיונג" הנער שג'אנגקוק קרא לו ג'ימין קרא לי וקפץ לכיווני, הוא היה חמוד, קטן כזה, הוא כמו, נו איך קוראים לו, יונגי, רק בגירסה מלאת חיים יותר, הוא נראה אחד כזה שיכול לגרום לכל אחד לצחוק, בכל מצב, אני יכול להבין למה ג'אנגקוק החבר הכי טוב שלו.

היה שקט, אף אחד לא אמר כלום, ואז יונגי קם מהתנוחה שישב בה ודיבר בפעם הראשונה, "אז טאהיונג לספר לנו קצת על עצמך" הרמתי את מבטי למשמע השאלה וישר ראיתי שג'אנגקוק מסתכל עלי, הסתכלתי עליו בחזרה במבט של 'זה בסדר אין לי בעיה לדבר' והוא הינהן בתגובה, "אממ היי אני קים טאהיונג" התחלתי להגיד "הפעם הראשונה שפגשתי את ג'אנגקוק היתה ביער, והוא.. אממ, איך לומר נשך אותי, וכן הוא היה בצורת הזאב שלו" כשאמרתי את זה יכלתי לראות את המבטים המופתעים שלהם, והמשכתי "אחרי שהוא נשך אותי הוא הלך, ואני פשוט התעוררתי שם אחרי לא יודע כמה זמן והייתי מכוסה בדם, אבל שקמתי, לא היה לי שום נשיכה, ואפילו לא פצע קטן, אבל בכל זאת הייתי מלא בדם" אמרתי ויכולתי לראות המבטים המבולבלים שלהם, "וזהו אחר כך חזרתי למקום שאני וחבר הכי טוב שלי, הוסוק, הקמנו את האוהל, לא אמרתי שום דבר ממה שקרה, וחזרתי הביתה" לא רציתי להמשיך לספר על אבי, ומזל שג'ימין שאל שאלה ועצר אותי, "מה זה אומר שג'אנגקוק נשך אותך?" שאל אחרי מספר שניות שאל שאלה בשנית "רגע אז אתה איש זאב עכשיו?" אחרי שהוא סיים לישאול כולם נאנחו מהדיליי של ג'ימין, "בוא אני אסביר לך הכל" ג'ין התנדב והלך עם ג'ימין לחדר אחר שהיה בבית, כדי לא להפריע לשיחה, ואז קלטתי משהו, קלטתי את המבט שהיה ליונגי כשג'ין וג'ימין הלכו לחדר, היה לו את המבט הזה שתמיד יש לגברים בסרטים כאשר האישה הולכת עם גבר אחר, הוא ראה שאני מסתכל עליו אז מיהר להפנות את ראשו. ככה ישבנו ודיברנו כל אחד על עצמו, או סתם דברים שרצה להגיד, ואני לאט לאט הרגשתי בטוח יותר עם החבורה, ובמיוחד שמחתי שהצלחתי להסתיר את העובדה שאבא שלי היה מחפש אנשי זאב, או אולי גם צד אותם? אני לא כל כך יודע מה הוא היה עושה איתם אחרי שהיה מוצא אותם.
אחרי שלושת רבעי שעה שדיברנו כבר התחיל לרדת הלילה וג'אנגקוק אמר שעדיף שנלך עכשיו כי אם יחשיך לגמרי באמת יהיה מסוכן פה, הסכמתי איתו, אמרתי שלום לכולם והלכתי אחריו שוב צמוד עד שיצאנו מגבולות הכפר והרגשתי בטוח יותר, שתקתי לא ידעתי מה להגיד, ונזכרתי איך כמעט לפני שעה וחצי אני וג'אנגקוק היינו בידיוק במקום הזה ועמדנו צמודים, מסתכלים אחד לשני בעיניים. עצרתי, ידעתי שאני צריך לשאול שאלה שאני מפחד מהתשובה שלה, מפחד מאוד, אבל בכל זאת שאלתי, "ג'אנגקוק מה אנחנו?" הוא נעצר גם, וראו עליו שהוא הבין למה התכוונתי, אבל שיחק אותה תמים "מה זה אומר?" שאל והביט עלי מרחוק, "נו אתה יודע, אחרי שאנחנו..." לא הצלחתי לסיים את המשפט ודיי רמזתי, והוא הבין, ראו את זה עליו, "מה אתה רוצה שניהיה?" הוא שאל מפנה אלי את התשובה, למה הוא חייב לעשות את זה יותר מביך ממה שזה, חשבתי, ואמרתי לבסוף "לא יודע" והסתכלתי למטה, "טאהיונג" הוא התחיל להגיד והתקרב אלי, הוא החזיק בידי וישר את מבטי אליו, "אתה רוצה להיות חבר שלי?"

אההה אז כן כן ג'אנגקוק עשה את זה סוף סוף, וואי כמה חיכיתי להגיע לקטע הזההה! ישבתי על הפרק הזה דיי הרבה זמן אז אני מקווה שיצא טוב, אם יש הערות או שגיאות כתיב שעשיתי תגידו לי אוקי?
חנוכה שמח😄😁 שלכם mx2💜