סיפור אהבה של ויקוק

פרק 27

נ.מ המשך של מארי
אחרי שדיברתי עם גימין וקאי באתי ללכת אבל אז נעצרתי כי שמעתי משהו על טאהיונג
"אסור שהיא תדע על מה שקרה" קאי אמר
"מארי?" גימין שאל
"כן" קאי ענה
"אתה יודע כמה יהיה לה קשה הידיעה שהיא אולי הולכת לאבד לנצח את אח שלה? היא מספיק עברה דברים קשים אסור שהיא תדע" הוא הוסיף
בלעתי את רוקי כשעיני פעורות מעט. החלטתי שאני לא רוצה לעשות פאניקה ולכן הלכתי לברר עם גין מה קרה לטאהיונג
"גין" הלכתי לחדר של אחי הגדול וראיתי שם את ג'ין ונאמגון
"גין" קראתי בשמו
"מארי" ג'ין קרא בחיוך שראה אותי מחבק אותי
"איך היה בלימודים?" שאל
"מה קרה לטאהיונג?" החזרתי לו בשאלה
"מה קרה לו?" שאל חזרה
"אל תשקר לי, בבקשה תגיד לי את האמת. מה קרה לטאהיונג?" שאלתי פעם נוספת
הוא הסתכל על נאמגון שהסתכל עליו עם מבט עצוב
הוא נאנח והחזיר את מבטו אלי "בואי שבי" אמר וישבתי לידו על מיטתו
"אני מצטער" הוסיף
"אני לא סיפרתי לך אבל טאהיונג הורעל כשהיית בבית הספר"
"מה?" שאלתי המומה
"איפה הוא?" שאלתי כשדמעות מתווצרות בעיני
"הוא כרגע לא.." התחיל לומר
"איפה הוא?" שאלתי פעם נוספת והפעם בצעקה עם דמעות בעיניים
לפתע התחלתי להרגיש כאבי ראש חזקים במיוחד ושמתי את ידי על ראשי לא שומעת כלום ממה שהולך סביבתי
"מארי!" מישהו צעק לפתע
אך לא עניתי
התחלתי להתנשם במהירות ונפלתי לרצפה
"נאמגון תביא כדור דחוף" שמעתי קול מדבר וידעתי למי הוא שייך
לגין אחי הגדול
(מעכשיו זה נ.מ של גין)
הרופא מטפל בו כרגע, הוא לא יכול לקבל אנשים" אמרתי למארי" מחבק אותה
"לא אכפת לי" אמרה בוכה
"אני רוצה לראות אותו" הוסיפה ודמעות זולגות לה על פנייה
"מארי!" צעקתי לפתע כשראיתי שהיא לא מפורזת מעט אך היא לא ענתה
נשימתה החלה להתקצר והיא נפלה לרצפה
עינייה מצופות בדמעות גופה החל לרעוד
"נאמגון תביא כדור" צעקתי לו והוא מהר הלך להביא
הוא רץ לחדר של מארי ולקח את קופסאות הכדורים
הוא חזר אליי ופתח את הקופסא
נאמגון הביא לי כדור אחד ודחפתי אותו הכי עמוק לפיה של מארי
הורדתי את ידיה מראשה
"מארי, מארי תסתכלי עלי בבקשה" אמרתי דמעות זולגות על פניי
ולפתע נשימתה החלה להסתדר והיא נשמה כרגיל היא הסתכלה עליי
"את בסדר?" שאלתי מחבק אותה אליי וכל פניי עם דמעות
"כן אני בסדר" ענתה אדישה מעט עם עיניים דומעות
"תאמיני לי שאני יותר מרוצה ללכת ולראות את טאהיונג קטנה שלי, אבל כרגע אנחנו לא יכולים" אמרתי עם פנים רטובות מדמעות כשחיבקתי אותה שוב עם מבט למטה והעיניים עצומות
לפתע הרגשתי יד על פניי פקחתי את עיני והרמתי את ראשי וראיתי את נאמגון
"יהיה בסדר" אמר לי מלטף את פניי ומנגב אל דמעותיי חייכתי קלות והוא נישק למצחי
מארי לפתע התנתקה מהחיבוק וניגבה את פניה
"אני הולכת לחדר שלי, אל תבואו אחריי" אמרה באדישות מושכת באפה
נאנחתי יושב על המיטה מתחיל לבכות שוב
"גיני שלי" נאמגון חיבק אותי
"אני כל כך זקוק לך" עניתי לו
"אני תמיד כאן, אף פעם לא עזבתי ואני אף פעם לא אעזוב" הוא אמר מנשק את אפי ומנגב את דמעותיי
כתגובה חיבקתי אותו חזרה עוד יותר חזק מקודם