סיפור אהבה של ויקוק

פרק 25

נ.מ של גימין
גילינו שטאהיונג הורעל והוא חולה ושיש לו 12 שעות ואפילו פחות להינצל
אבא של טאהיונג איים עליו בטלפון בחיים של טאהיונג
"קודם כל הדבר שאני רוצה שתעשו זה לנקות את השם שלי, תאמרו ותסבירו למשטרה שכל מה שאמרתם להם עליי היה שקר אחד גדול. והדבר השני שאני רוצה שתעשו זה שטאהיונג וגונקוק ייפרדו, זה הכל. ואם תעשו את זה תקבלו את התרופה" הוא אמר מאיים ואז ישר ניתק
גין אני לא יודע, מה נעשה? אני חייב להציל אותו הוא כל החיים שלי" גונקוק אמר עם דמעות בעיניים
"אולי נדבר עם נאמגון, בטוח יהיה לו רעיון מה לעשות" גין אמר מושך באפו מנסה להירגע
"אני אלך אליו, נדבר אחר כך" הוא הוסיף וגונקוק הנהן
אחרי כמה דקות ג'ין ונאמגון חזרו
"אני יודע שזה מסובך אבל נאמגון אמר שיש לו רעיון אז תקשיב" ג'ין אמר
"מה נעשה?" גונקוק שאל
"אני לא מסוגל. אני לא מסוגל להיפרד ממנו שוב, אני פשוט לא מסוגל" גונקוק הוסיף בבכי כאילו ואין מחר
"גונקוקי, יהיה בסדר" הוסוק אמר
"אני מאמין שיש לנו תקווה" הוא הוסיף ואני רק דומע מנסה להירגע
" שהרופא ילך, אני אסביר את התוכנית" נאמגון לחש לגונקוק שהנהן
"תתחילו לבדוק מה סוג הרעל" גונקוק אמר והרופא הנהן והלך לדרכו
"מה התוכנית?" גונקוק שאל
"אנחנו הולכים לגרום לאבא שלנו לחשוב שאנחנו באמת ננקה את שמו במשטרה ובמקום זה נסגיר את עצמי ושאתה תיפרד מטאהיונג אבל לא באמת. אנחנו נלך עכשיו למשטרה ונספר להם על הסחיטה ונקווה שהם יעזרו לנו בזה. אחר כך אתה תתקשר להיפגש איתו כשישחררו אותו בכאילו ובזמן שתדבר איתו תקליט אותו. כשהוא יביא לך את התרופה אנחנו נהיה בקשר עם המשטרה ואתה מיד מתקשר אלינו בלי שידע והמשטרה תבוא, הבנת?" נאמגון שאל כשסיים את דבריו
"כן, אבל זה מאוד מסוכן, במיוחד בשביל טאהיונג" גונקוק אמר
"אני מוכן לקחת את הסיכון הזה" ג'ין אמר
"יותר מכל דבר אחר" גונקוק הוסיף
"גימין, לך תהיה עם טאהיונג. אני בינתיים אתקשר למשטרה לקבוע פגישה לעכשיו" גונקוק אמר והנהנתי
"קאי בוא איתי לטאהיונג" ביקשתי והוא הנהן לוקח את ידי נכנסים לחדרו של טאהיונג
ראינו אותו ישן
"טאהיונגי" מלמלתי בכאב שקט
לפתע שמעתי קול "גימין?" הקול שאל והעלתי את ראשי וראיתי שטאהיונג התעורר
"למה אתה בוכה?" הוסיף בשאלה
"אני לא בוכה, נכנס לי ריס לעין" מלמלתי
"אני מכיר אותך יותר מידי טוב בשביל לדעת שדבר נורא קטן כמו ריס בעין לא יגרום לך לבכות" אמר לא מאמין לי
"לעזאזל" אמרתי זועף
"טוב אני בוכה, מרוצה?" שאלתי מנגב את הדמעות
"למה אתה בוכה?" ענה בשאלה פעם נוספת
"כי אתה בוכה" עניתי
"לא אני לא בוכה" אמר בבילבול
"כן אתה כן, תראה" אמרתי מגיש לו מראה
"אולי זה מעוד קודם שגונקוק היה פה ודיברנו, בסדר" אמר
"לא זה לא בסדר, תפסיק לבכות ואז גם אני אפסיק" מלמלתי
"לא תפסיק אתה ואז אני" טאהיונג אמר
"תפסיק את.." התחלתי לומר אך נעצרתי על ידי צעקה של קאי
"אמאא איזה שני ילדים קטנים" קאי צעק באנחה
וגיחחנו
"אתה קורא לבן זוג שלך ילד קטן?" שאלתי מתקרב אליו כדי להרביץ לו והוא נשך את שפתו והתקרב אליי עוד יותר
"בן הזוג שלי?" שאל נושך את שפתו
"שיט" מלמלתי לעצמי
"כן?" שאלתי מחייך חיוך מאולץ
"טוב אז אם כך כדאי שאעשה את זה" אמר מתחיל לדגדג אותי
"ל..לא, קאי אני רגיש לדגדוגים דיי" אמרתי בזמן שצחקתי
"אני יודע בגלל זה אני עושה את זה" מלמל צוחק בגלל הצחוק שלי
"אתם כאלה חמודים יחד" טאהיונג מלמל בגיחוך מחייך
"אני מאחל לכם שלא תיפרדו אף פעם ותהיו תמיד יחד" אמר לפתע מוריד את חיוכו ואת פרצופו למטה ודמעה זלגה לה על פניו
"טאהיונגי, יהיה בסדר אני אומר לך, אני מבטיח לך. אתה וגונקוק לא תיפרדו יותר לעולם ואני אדאג לזה ומי שינסה עוד פעם אני אקרע לו תצורה" אמרתי
"גם אני, זה יעבור אתה תהיה בסדר והזוגיות שלך ושל גונקוק תהיה בסדר וגם הכל יהיה בסדר תשתדל לחשוב חיובי" קאי אמר
"תודה" טאהיונג מלמל בחיוך קל וחייכנו אליו חזרה
"טאהיונג?" שמענו קול מוכר
"שיט זו מארי, אסור שיוודע לה מה שקורה. לכו תהיו איתה, תגידו לה שאני ישן ותקראו לגונקוק שיבוא אליי" טאהיונג אמר והנהנו
"היי מארי" מלמלתי מחבק אותה
"איך היה בלימודים?" הוספתי בשאלה מחייך
"היה.. בסדר" ענתה בחיוך מתלהב מנתקת את החיבוק
"איפה טאהיונג?" שאלה
"טאהיונג? או הוא.. אמ ישן והוא ביקש שלא יפריעו לו, את מבינה? הוא ממש עייף" אמרתי
"אה, אוקי אז כשהוא יקום אני אתן לו חיבוק חזק חזק, ככה" אמרה ונתנה לקאי חיבוק חזק וצחקקנו שלושתינו על המעשים שלה