סיפור אהבה של ויקוק

פרק 22

נ.מ של טאהיונג
הלכנו במהירות לבית חולים כי מארי לא הצליחה לנשום והזמנו אמבולנס
"נו מארי מה, מה?" גין שאל עם דמעות
כבר הבנתי שמשהו רע קרה
"רגע חכה, יכול להיות שהיא עברה בזמן האחרון אירועים טראומתיים וקשים?" שאל הרופא
"כן, היא הייתה כמה שנים תקועה בבית עם אבא שלנו והוא התעלל בה" מלמלתי
"יש לה פסיכולוגית?" שאל מסתכל בדפים שבידו
"לא, אבל אנחנו מסדרים שתהיה לה אחת" גין אמר
"אני מבין, תקשיבו חברים אני מצטער לומר לכם אבל מארי עברה התקף טראומתי" אמר הרופא
"מה?!" צעקתי עם דמעות בעיניים
"אני יכול לדעת מה עשו לה?" שאל
"ה..הוא התעלל בה מינית, פיזית ומילולית וגם רצח את אמא שלנו מול העיניים שלה" אמרתי ודמעות זולגות עלי
גונקוק התקרב אלי ומחזיק בזרועי
"וואו, אני ממש מצטער" מלמל
"תראו מארי יכולה להשתחרר כבר היום ואני אתן לכם הפניה לכדורי הרגעה שיעזרו לה בהתקפים כי יכול להיות שבהמשך יהיה לה עוד" הוסיף
"הנה זה ההפניה, היא נמצאת בחדר ישנה עכשיו, תרגישו טוב" אמר הרופא כשהביא לנו דף הפניה
"ועוד משהו, אני מאוד ממליץ על פסיכולוגית שתהיה לה" הוסיף
"תודה רבה לך דוקטור" עניתי מנסה לחייך כשפניי עדיין עם דמעות
"אין בעד מה" מלמל מחייך קלות והלך
נכנסתי במהירות בדלת שבו מארי הייתה "מארי" מלמלתי היא שכבה על המיטה ועיניה נפוחות ואדומות אפשר היה לראות שבכתה הרבה
התיישבתי בכיסא הקטן שליד מלטף את פניה של מארי
"אני כל כך מצטער קטנה שלי, אני כל כך מצטער" מלמלתי בוכה לפתע הרגשתי יד זזה על ידי
ראיתי שזה היד של מארי הסתכלתי עליה במהירות וראיתי שהיא התעוררה
"מארי, את בסדר?" שאלתי מחייך עם דמעות
"כואב לי הראש" מלמלה
"טאהיונגי, למה אתה בוכה?" שאלה מסתכלת לתוך עיני
"אני כל כך שמח לראות שאת בסדר קטנה שלי" מלמלתי מנשק אותה במצח
"גם אני, קטנטונת" גין אמר מחבק אותה מעט חזק
"א..אאו גין" מלמלה בכאב מהחיבוק
"הו סליחה, אני מצטער" אמר ומהר ניתק את החיבוק
"מה מה אני עושה פה?" שאלה מבולבלת כשהסתכלה על החדר בוחנת אותו
"היה לך התקף, את לא זוכרת?" גונקוק שאל מלטף את שערה
"ל..לא, אוף כואב לי הראש" מלמלה כשאחזה בראשה
"אפשר ללכת?" הוסיפה
"כן בטח, רק צריך ללכת לקנות לך תרופה שהרופא אמר שאת צריכה לקחת" גין אמר
"איכ אני לא אוהבת תרופות" אמרה בגועל
"אני מצטער אבל את חייבת" מלמל גין והיא נאנחה
נכנסנו לבית מרקחת
"חכי לי בחוץ עם גימין, בסדר?" שאלתי
"בסדר" מלמלה
"שלום" אמרה המוכרת
"שלום, אני רוצה לקנות בבקשה כדורים נגד טראומה" אמרתי מוציא את הכסף מהארנק ומביא לה את ההפניה
"בבקשה" מלמלה מחייכת ונתנה לי את השקית עם קופסאות הכדורים
"למה כמות כל כך גדולה?" שאלתי מבוהל
"אין לדעת מתי יהיו התקפים ואין לדעת גם מתי הם ייסתיימו, כל התקפה שהיא מקבלת היא חייבת לקחת כדור טחד ואז זה ירגיע אותה" מלמלה המוכרת בחיוך מנחם
"הבנתי, תודה לך" אמרתי מחייך קלות ויצאתי מהחנות ובאנו אל מארי שחיכתה לנו
באנו ללכת אך קול קטע אותנו
"גין!" שמענו קול מוכר
הסתובבנו וראינו שזה המנהל שלנו
הוא התקרב אלינו ופנה אל מארי
"הכל בסדר?" שאל אותה בעדינות
"כן" מלמלה
"אני וגין נדבר איתך על מה שקרה אחר כך, כרגע בואו נחזור לפנימיה" מלמלתי
והוא הנהן