סיפור אהבה של ויקוק

פרק 11

נ.מ של נאמגון
קמתי בבוקר וראיתי את גין עדיין ישן, לא רציתי להעיר אותו עדיין אז התלבשתי והתארגנתי. אחר כך הלכתי למיטה מארגן אותה, שתהיה מסודרת ואז ראיתי גין מתעורר "בוקר טוב" אמר "בוקר טוב גיני" עניתי והוא הסמיק
"יאללה תתארגן, צריך לצאת" הוספתי והוא קם מהמיטה
מיד אחרי שגין התארגן יצאנו אני וגין וראינו את כל החבורה "בוקר טוב ישנוני" אמר טאהיונג בגיחוך "בוקר טוב" ענה באיזשהו קור ואני וטאהיונג שמנו לב לזה "גיני הכל בסדר?" שאל טאהיונג בבילבול
"כן ברור, למה שלא יהיה טוב? הכל מושלם" ענה בציניות ואז עלה על האוטובוס שכבר הגיע
"טאהיונג" פניתי אליו "קרה לו משהו?" שאלתי "הוא היה בסדר גמור בבוקר כשהתארגן" הוספתי
"אני לא יודע, אבל אני קצת דואג לו" ענה
"גם אני" מלמלתי "הופה אתה דואג לו, אה?" אמר עם חיוך ממזרי
"מ..מה ל..לא בקטע זה" עניתי מגמגם
"אה כן? אז באיזה קטע?" שאל מגחך
"לא יודע" עניתי באנחה
"אתה אוהב אותו?" שאל טאהיונג
"אני לא יודע" אמרתי משפיל את ראשי
"אני פשוט דואג לו ואני רוצה שיהיה לו טוב" הוספתי והוא חייך חיוך צדדי
"הבנתי, אני אדבר איתו" אמר בחיוך
"בסדר, תודה" עניתי מחייך
"אין בעד מה" אמר
עלינו לאוטובוס והוא התחיל לנסוע אחרי כמה דקות של נסיעה הגענו לבית הספר וירדנו מהאוטובוס
נכנסנו דרך שער בית הספר והלכנו לכיוון הבניין
"שלום ילד, התגעגעת אליי?" שאל קול שהיה לי די מוכר ואז כשהסתובבנו ראינו את צ'אן
"מה אתה רוצה מאיתנו?" גין שאל בעצבים מתפרץ לראש החבורה ליד צ'אן
"או, שום דבר" ענה
"רק מישהו מסוים אחד" מלמל בחיוך ערמומי והצביע על טאהיונג
"מה אתה כבר רוצה ממנו?" צעק גין
"לדבר איתו" מלמל
"אין מצב" גין אמר ועיניו רושפות אש
"או אין בעיה, אני מבין אל תדאג זה בסדר" אמר
"אבל אני מפחד מההשלכות שיהיו" הוסיף בחיוך אכזרי
"מה?" גין שאל עדיין כועס ומבולבל מעט
"פשוט מאוד, כל פעם שלא תיתן לי לדבר עם טאהיונג אני אאמלל לכל פעם לאחד מכם את החיים בדיוק כמו שאני עושה לטאהיונג אבל הפעם זה יהיה שונה" אמר עדיין מחייך באכזריות
"אין פאקינג מצב בעולם הזה שאתה מדבר איתו או מתקרב אליו סנטימטר אחד, זה ברור לך?!" צעק גין
"אוקי, בחירה שלך" אמר מחייך מסתכל עליו ואז הוא הסתכל לכיווני והוא הצליח לראות הדאגה שלי לגין בעיניים ואז חייך באכזריות
הוא שרק ביד ואז באו 3 ילדים שהם היו החבורה של צ'אן הסתכלתי על גין בבילבול כלא מבין מה קורא כאן
ואז ברגע הזה שהסטתי את מבטי חברים של צ'אן התנפלו עליי. הם דחפו אותי על הרצפה, בעטו בי והרביצו לי בכל הגוף, וירד לי כבר דם מהאף מרוב כל המכות
"נאמגון" גין צעק
"תעזוב אותו, הוא לא קשור לזה, אף אחד לא קשור לזה" אמר בעצבים
"בוא אני אתן לך לבחור" אמר בחיוך לגין "זה או שהחבורה שלי תמשיך להרביץ לו עד שלא יודע מה יקרה לו, או שתיתן לי לדבר עם טאהיונג עכשיו" הוסיף בחיוך אכזרי
"אני לא עושה איתך שום עסק או בחירה" אמר בעצבים

נ.מ של טאהיונג
"חבל, זה או זה או שהם ימשיכו להרביץ לו" אמר וגין היה כל כך עצבני ודמעות התחילו לרדת על לחייו. הוא היה בדילמה קשה מאוד
"אין צורך" אמרתי פתאום והתקדמתי לגין ולצ'אן
"אני אבוא" אמר
"אבל בתנאי שתעזוב את נאמגון במנוחה" הוספתי
"מילה שלי זו מילה" ענה
"חברים" אמר והחבורה של צ'אן עזבו את נאמגון למנוחה כשהוא שכוב על המדרכה, דם יורד מהאף שלו ונראה מוכה
"טוב אני קיימתי את המילה שלי, עכשיו תורך לקיים" ענה והתחלתי להתקדם אך יד תפסה אותי "טאהיונג" אמר קול בלחש והסתובבתי וראיתי את גונקוק
"אל תלך" אמר בדאגה
"אל תדאג, לכו לכיתה אני אחזור מהר" אמרתי בחיוך והורדתי את אחיזתו משלי והלכתי לכיוון צ'אן משאיר את בן זוגי מופתע מאחור
"בוא גונקוק, בוא נלך הוא יבוא עוד מעט" אמר גימין בדאגה והם הלכו לכיוון הכיתה
הסתובבתי והלכתי לכיוון צ'אן וחבורתו למאחורי בית הספר
"מה רצית?" שאלתי בחשש
"קודם כל אל תענה לי ואל תתחצף ברור?!" שאל נותן לי סתירה ואז אומר לחברים שלו לתפוס אותי ולגרום לי ליפול ולשכב על המדרכה
"אח טאהיונג טאהיונג, מה נעשה איתך אה? אני צריך להעניש אותך כבר הרבה זמן" אמר
"מ..מה?" שאלתי בחשש
"אני צריך להעניש אותך ועכשיו אני יודע איך" אמר באכזריות מלקק את שפתיו
הוא התקרב אלי מאוד והיה ממש קרוב לפנים שלי
"טאהיונג, אתה יודע שיש לך פרצוף יפה ותמים?" שאל צוחק
"אבל חבל שתאבד את היופי והתמימות ברגעים הבאים" הוסיף
"מ..מה, לא בבקשה" מלמלתי מיבב בזמן שהוא הוריד לעצמו את החגורה והמכנסיים
ניסיתי להשתחרר אבל חברים שלו החזיקו אותי בחוזקה ולא הצלחתי
לבסוף צ'אן הוריד את כל החלק התחתון והיה רק עם בוקסר
יכולתי לראות את גודלו של איברו מבעד לבוקסר והתחננתי שלא יעשה דבר אך הוא רק הוריד אותו והסתכל עליי צוחק
פערתי את עיניי למראה איברו הגדול
"ל..לא צ..צ'אן בבקשה" אמרתי כשדמעות עלי
"למה אתה בוכה טאהיונג?" שאל כשהתיישב על החלק התחתון שלי וגנחתי להרגשה של החיכוך בין איברינו
"אתה לא צריך לבכות, אתה צריך לשמוח כי אתה הולך לענג אותי בדקות הקרובות" אמר נושך את שפתיו
לבסוך הוא עלה עלי והחדיר לפי את איברו
כמעט נחנקתי מגודלו והוא התחיל להזיז את ראשי בכוח
הוא החדיר את איברו בכוח וחזק אל פי
"מממ.. פאק אתה כל כך טוב בזה" אמר מחזק את האחיזה והתחיל להזיז את ראשי יותר מהר
"פאק" "טאהיונגג זה כל כך טוב" אמר גונח כשהוא מניח את ראשו לאחור בעונג ואני רק סובל כשעיניי אדומות מבכי ואני רק בוכה שזה ייפסק
"אהה" "טאהיונג אני ג..גומר" מלמל דרך הגניחות
לבסוף הוא גמר בתוך פי והוציא את איברו ממני
"קום" אמר וקמתי כשפניי אדומות מבכי ופי מלא בשפיך שלו
"תבלע" ציווה עליי ואני רק ירקתי את זה לאדמה
"אמרתי שתבלע, היית ילד מאוד רע בייבי, צריך להעניש אותך פעם נוספת" אמר כשהשכיב אותי על האדמה שוב מנסה להחדיר את איברו שוב לפי ואז כשהצליח לאחר כמה שניות
ראיתי שהוא כבר לא עלי ושמישהו העיף אותו לאדמה, מרביץ לו בכל הכוח בכל הגוף וצ'אן פשוט נראה חסר אונים
הוא הסתובב אלי ואז פתאום ראיתי את...

סיימתי לכתוב את הפרק
את מי הוא נראלכן טאהיונג ראה?😯🤔
אשמח לתגובה💬 ולהצבעה👍
תאמרו לי אם אתן אוהבות את העלילה ואם לא אשתדל לשנות אותה
לילה טוב😊💞