סיפור אהבה של ויקוק

פרק 18

נ.מ של גונקוק
אחרי מה שקרה עם טאהיונג אני לא מסוגל להסתכל בעיניים שלו מרוב עצב, כעס, כאב
אני בסערת רגשות ולא יודע מה לעשות
"אני חייב לדבר עם גין" מלמלתי
"גונקוק" שמעתי מישהו קורא לי
"גין?" שאלתי כשהסתובבתי
"תקשיב, הדבר האחרון שאני רוצה זה לדבר איתך ולראות אותך אחרי מה שעשית לטאהיונג אבל אנחנו חייבים את העזרה שלך" אמר באדישות
"ומהי?" שאלתי
"אני בטוח שטאהיונג סיפר לך על כל מה שקרה בילדות שלו ושל אחות שלנו אז ככה, אני צריך את העזרה שלך בלהציל את אחותי, אתה מוכן לעזור?" שאל
"כ..כן, כן ברור" מלמלתי בתדהמה ממה שאמר
"אבל אסור שטאהיונג ידע על זה" גין מלמל
באתי לומר משהו אך נקטעתי
"מה בדיוק אסור שאני ידע?" שאל טאהיונג שהתפרץ לשיחה עם יונגי
"יונגי למה אתם יחד? אתה.. סיפרת לו?" שאלתי ובלעתי את רוקי
הוא פשוט רק שתק והשפיל את ראשו
"למה?" שאלתי המום "אתה החבר הכי טוב שלי, ביקשתי ממך לא לספר" מלמלתי ודמעה זלגה על פניי
"גונקוק" טאהיונג מלמל את שמי והתקרב אליי
"פאק" מלמלתי ונשכתי את השפה הרמתי את ראשי למעלה עם דמעות בעיניים
נשכתי את השפה עד שהרגשתי טעם מתכתי וראיתי שירד לי דם
"גונקוקי שלי אני אוהב אותך" טאהיונג מלמל בדמעות
"טאהיונג, אנחנו לא יכולים להיות יחד" מלמלתי בכאב
"אני מפחד שיפגעו בך, בבקשה טאהיונגי אתה כל מה שנשאר לי בחיים האלה ואני לא רוצה לאבד אותך" מלמלתי בבכי
"בואו נלך, אני חושב שהם צריכים פרטיות" יונגי מלמל לנאמגון וגין כשהסתכל על טאהיונג ועלי בחיוך עצוב
"ממש לא, הוא פגע באח שלי למה נראלך?!" גין שאל בצעקה
"גין אני כבר אסביר לך מה קרה, בוא נלך וניתן להם פרטיות" מלמל
"גיני, בוא נלך" נאמגון מלמל ונגע בידו של גין וככה הוא נרגע והנהן והוא ממש הסמיק גם
הם הלכו ורק אני וטאהיונג נשארנו לבד
"טאהיונג, בבקשה ממך אל תעשה לי את זה, זה כואב לי יותר שאתה ככה" מלמלתי בבכי
"לא גונקוקי, אתה צריך אותי בדיוק כמו שאני צריך אותך, לא מעניין אותי מה אבא שלי אמר אני זקוק לך ואוהב אותך כל כך, אתה האהבה של החיים שלי קוקי, אף פעם לא אהבתי מישהו כמו שאני אוהב אותך, אני אוהב אותך אפילו יותר מאת עצמי" אמר
"טאהיונג" מלמלתי כשהוא שם את ידיו על לחיי
עצמתי עיניים והתענגתי על המגע שלו
כל כך התגעגעתי אליו, למגע שלו, לריח שלו, לנשיקות שלו והכי לאהבה שלו
אחרי כמה שניות הסתכלתי עליו לתוך עיניו וגם הוא
"גונקוק, הדבר האחרון שיקרה זה שתאבד אותי גם כבן זוג וגם בכללי. יפה שלי יהיה בסדר, אני לא אפגע אבא שלי יכול לומר מה שבא לו אבל אתה עושה אותי מאושר מאוד ואני רוצה להמשיך להיות איתך אהוב שלי, אני אוהב אותך"
הסתכלתי לתוך עיניו והוא רכן אליי והעביר את לשונו על השפתיים שלי, בלעתי את רוקי והסמקתי כל כך שהרגשתי כאילו שאני עומד מול השמש שבחלל
"מממ.. אתה כל כך טעים" מלמל מחייך כשליקק את שפתיי וכך את הדם
"ט..טאהיונג, בבקשה תפסיק" אמרתי מתאפק לא לטרוף את שפתיו
"למה גונקוקי, אתה לא רוצה להיות איתי?" שאל כשהפסיק
"בטח שאני רוצה אהוב שלי, אני פשוט כל כך מפחד לאבד אותך, כל כך מפחד שיקרה לך משהו ושהוא יפגע בך קטן שלי" עניתי
"גונקוק, אני זקוק לך ואני לא יכול בלעדייך חשבתי שאתה לא אוהב אותי וששיקרת לי כל הזמן הזה ובסוף נודע לי שאבא שלי איים עלייך להיפרד ממני, אתה באמת תיפרד ממני לעולמים רק בגלל שאבא שלי אמר? אני מבין שהוא איים עלייך אבל אני זקוק לך אהוב שלי, אני מבטיח לך שלא יקרה לי כלום במיוחד כשאני איתך" מלמל "אני אוהב אותך" הוסיף
הסתכלתי אל תוך עיניו וגם הוא אליי ואז ישר דחפתי את שפתיי על שפתיו
"פאק, התגעגעתי כל כך למגע של השפתיים שלך עלי" מלמלתי מנשק אותו באגרסיביות ותשוקה
"ז..זה אומר שאנחנו חוזרים להיות יחד?" טאהיונג שאל בחיוך מתנשף כשהתנתקנו
"כן, אהוב שלי כן ברור" עניתי בחיוך מנשק אותו שוב פעם והוא הגדיל את חיוכו בהרבה ונישק אותי
"ג..גונקוק, אני חייב לדבר איתך" מלמל לפתע כשבאתי לנשוך את שפתו התחתונה
ישר התנתקתי מהנשיקה "מה קרה?" שאלתי בדאגה מסתכל עליו
"מארי" מלמל
"אנחנו מתכננים להציל אותה בימים הבאים,כל החבורה ואני זקוק לך שתהיה איתי שם" הוסיף
"ברור, אהוב שלי ברור שאני אהיה איתך שם וגם בכל מקום ורגע שבו תזדקק לי" אמרתי בחיוך מחבק אותו
הוא חיבק אותי חיבוק חזק ואני אותו
"תודה לך" ענה לפתע ודמעה זלגה על פנייו
"על מה?" שאלתי מנגב את הדמעה
"על זה שאתה אוהב אותי, על זה שאתה תמיד איתי, על זה שאתה עוזר לי בכל דבר, על זה שאתה מבין אותי, תודה לך על הכל" מלמל ודמעות על פניו
"טאהיונגי, די אל תבכה ברור שאני אעשה את כל הדברים האלה" עניתי מנגב את הדמעות שלו
"גונקוק" אמר בלחש
"אני חושב שאני מוכן" הוסיף
"מוכן למה?" שאלתי בבילבול
"ל..לעשות זה" אמר בבישנות
"רגע, ל..לעשות את.. זה, את זה את זה?" שאלתי
"כ..כן" מלמל ומסתיר את פניו עם ידיו
חייכתי והורדתי את ידיו של טאהיונג
"תסתכל עליי" מלמלתי והוא הרים את ראשו והסתכל עליי
"אתה כל כך יפה" עניתי
"א..אני לא" מלמל
"מי אמר לך?" שאלתי
"כ..כולם חוץ ממך והחבורה" ענה נחנק מדמעות
"מה אמרו לך?" שאלתי בתקיפות
"אמרו לי ש..שאני שמן, מכוער וירדו עלי והרביצו לי" אמר ופה הוא כבר פרץ בבכי
"אני לא יפה, אף פעם לא הייתי ואף פעם לא אהיה" מלמל בוכה
"טאהיונגי, אתה רוצה לדעת מה אני חושב עלייך?" שאלתי והוא הנהן
"אני חושב שכדאי שנלך לחדר כדי שיהיה לנו יותר נוח בגלל שאנחנו סוג של בחוץ" מלמלתי בצחוק והוא הנהן מנגב את דמעותיו ונרגע
הלכנו לחדר וסגרנו את הדלת
"עוד פעם אחת שמישהו מדבר אלייך או עושה לך משהו אפילו הפיפס הכי קטן אתה אומר לי ואני מטפל אוקי?" שאלתי עצבני אבל עם מעט רוך מסתכל עליו והוא הנהן
"טאהיונג, אהוב שלי למה אתה לא אוהב את עצמך?" הוספתי
"כי אני שונא את איך שאני נראה, אני מכוער והגוף שלי לא יפה או עם קוביות כמו שלך יש" מלמל בבכי
"על מה אתה מדבר" אמרתי כועס
"אתה הבן אדם. הכי. מושלם. שראיתי בחיים שלי." אמרתי ונתתי לו נשיקה בסוף כל מילה
התנתקתי ממנו והסתכלתי עליו הוא כולו הסמיק
"אתה כזה חמוד" מלמלתי מצחקק
טאהיונג ניסה להזיז אותו ממנו אבל הוא לא הצליח כיוון שתפסתי חזק את גופו בידיים שלי ולא שיחררתי
"שובב שכמוך, אין לך לאן לברוח עכשיו" אמרתי חוזר לנשק אותו
ירדתי לצאוורו והתחלתי לעשות לו היקים בצאוור
עכשיו הוא סימן אותו, הוא סימן את טאהיונג שלו
"אהה, ג..גונקוק" נאנח מעט
"אתה אוהב את זה, טאהיונגי?" שאלתי בחיוך ממזרי
"כ..כן" מלמל וחזרתי לנשק אותו
התחלתי לרדת למטה לכיוון הבטן שלו
מכניס את ראשי לתוך חולצתו של טאהיונג ומתחיל לנשק אותו נשיקות קטנות ועדינות
"ת..תפסיק" מלמל לפתע
המשכתי לנשק את בטנו החמידה למרות שביקש ממני להפסיק כי ידעתי שהוא ככה רק בגלל שהוא מתבייש בגוף היפיפה שלו
טאהיונג הוציא את ראשו מחולצתו מצליח למנוע ממנו לנשק את בטנו
"אני, ה..הגוף שלי, ה..הוא ל..לא" אמר
"הכי יפה בעולם" אמרתי הכי רציני שיש
"ל..לא נכון" אמר והסתגר בתוך עצמו משפיל את ראשו
ישר נישקתי אותו בשפתיו נשיקה שהפעם לא הייתה אגרסיבית אלא נשיקה עדינה ותשוקתית, נשיקה אוהבת
"תהיה בטוח. איתי אתה הגבר הכי מושלם שיש, הפנים המסורטטות והיפות שלך, הגוף היפיפה הזה, הצוואר שסימנתי אותו מלפני כמה שניות לשלי, הרגליים הארוכות והיפות, הידיים שגם בלי תכשיט או כל דבר אחר נראות יפה, וכן גם הבטן היפה, החמודה והמתוקה הזאת. אתה פשוט מושלם, הכי. מושלם. שיש." אמרתי מנשק אותו
טאהיונג לפתע התחיל לדמוע וחיבק אותי
"אוף החולצה הזאת מפריעה לי לחבק אותך" מלמל בבכי
צחקקתי "אתה רוצה להוריד לי אותה שיהיה לך נוח לחבק אותי?" שאלתי בממזריות והוא הנהן בבושה
חייכתי והוא התקרב אליי מוריד לי את החולצה וישר מחבק אותי בחוזקה ממשיך לבכות
"ששש.. דיי הכל בסדר יפה שלי" מלמלתי מרגיע אותו.
הוא הסתכל עליי מחייך וישר
הדביק את שפתיו לשפתיי מנשק אותי בפראות ואגרסיביות
"ט..טאהיונג, זה לא שאני לא רוצה אבל צריך ללכת להציל את אחותך הקטנה" מלמלתי מנשק אותו חזרה
הוא ישר התנתק והסמיק ממש
חייכתי מסתכל עליו "אייש, אתה כזה מושלם וחמוד שאתה מסמיק" אמרתי מחייך
הוא הסמיק עוד יותר וצחקקתי מעט
"טאהיונג" גין מלמל לפתע פותח את הדלת בפראות
כשנכנס הוא פער את עיו
"מ..מה קורא כאן?" שאל עצבני
"גונקוק, למה אתה בלי חולצה? ע..עשיתם את זה?!" שאל בתדהמה
טאהיונג בלע את רוקו וישר הניד בראשו עם עיניים פעורות
"אני מקווה מאוד טאהיונג" גין אמר בצעקה טנה וטאהיונג גלגל עיניים
"מה קרה?" טאהיונג שאל
"יש לנו תוכנית להציל את מארי, קדימה בואו נלך אה וגונקוק חסר לך אם תפגע עוד פעם אחת באח שלי כי אם כן אני נשבע שאני אמרר לך את החיים" אמר עצבני
"גיני, זה לא הוא" טאהיונג התערב וגין הסתכל עליו מבולבל
"הוא נפרד ממני בגלל אבא שלנו, הוא איים עליו שיפגע בי" הוסיף
"מה?!" גין צעק כלא מאמין
"גיני מה קרה?" נאמגון רץ לחוץ לגין וחיבק אותו מאחורה
"ה..הכל בסדר" מלמל גין כשהסתובב וחיבק בחזרה את נאמגון ודמעה חצופה זלגה על פניו ומחה אותה במהירות אך נאמגון שם לב לזה והסתכל עליו "אחר כך אנחנו צריכים לדבר" אמר מנשק את גין בראשו וגין הנהן
"אני מצטער גונקוק" אמר מתנתק מהחיבוק
"זה בסדר" עניתי בחיוך לובש את החולצה
יצאנו אחר כך והלכנו לחדר האוכל
רק אנחנו היינו שם ישבנו ליד שולחן וגין אמר את התוכנית

יאא טאהיונג וגונקוק חזרוווו יאיי
אם אהבתן את הפרק אשמח להצבעה👍 ותגובה💬
חושבות שיצליחו להציל את מארי? 🙁😲
תגלו בפרק הבא😃🖤