סיפור אהבה של ויקוק

פרק 8

נ.מ של גונקוק
יצאנו אני וטאהיונג לבחוץ לנשום קצת אוויר ולדבר על כל מה שקרה
"איך אתה מרגיש, יותר טוב?" שאלתי את טאהיונג
"כ..כן תודה" אמר בחיוך
"אתה רוצה לשתות משהו?" שאלתי
"תאמת אני אשמח, בקושי שתיתי היום" אמר
"כן גם בקושי אכלת" אמרתי בדאגה
"טאהיונג מה דעתך שנלך לאכול במסעדה?" שאלתי פתאום
"מ..מה? מסעדה?" שאל מופתע
"אמ כן, סתם נצא שנינו לאכול לבד, מה דעתך?" שאלתי מובך מעט
"אני לא מאמין, גון גונקוק נהיה מובך עכשיו?" שאל צוחק מעט
"היי היי זה חד פעמי, אל תתלהב זה לא קורה לי בדרך כלל" אמרתי בגיחוך
"אוקי" גיחך "אני אשמח לצאת איתך לאכול" אמר מסמיק
"יאי", אמרתי בהתלהבות "תאר את זה כפיצוי על מה שקרה בחדר אוקי?" שאלתי מסמיק ממש
"אני באמת מצטער, לא תכננתי שזה יקרה. הוספתי, משפיל את מבטי
"היי זה בסדר" אמר
"תודה שעזרת לי באותו זמן, לא ידעתי מה לעשות באותו רגע" הוסיף מסמיק
"אני תמיד אעזור לך" אמרתי מחייך והוא חייך חזרה
"נהיה קר כאן מעט לא?" שאל כשחיבק את גופו בשביל להתחמם
מיד הורדתי את הג'קט שהיה מעלי ושמתי אותו על טאה
"לא, אבל קוקי יהיה לך קר" אמר
"זה לא חשוב, אני לא רוצה שתצטנן" עניתי
"אוקי" אמר, נאנח
"אני יכול לשאול אותך שאלה?" הוסיף
"ברור" עניתי. "אמרנו שאתה יכול תדבר איתי על כל דבר טאהיונג" הוספתי בחיוך
"אוקי" אמר
"אתה מחשיב את היציאה הזאת כדייט?" שאל מסמיק
"למה לא?" אמרתי מסמיק
"אם אתה רוצה, אני יכול להחשיב את היציאה הזאת כדייט כן" הוספתי מחייך
"א..אני רק שאלתי" אמר, מובך
"אני מבין" אמרתי
"טאהיונג" קראתי בשמי
"כן?" שאל
"דיברתי עם אמא שלי לפני כמה ימים" עניתי
"כן אני יודע, מה מצבה, איך היא?" שאל
"המצב שלה רק מידרדר, הרופאים אמרו שלא נשאר לה עוד הרבה זמן" אמרתי ודמעות זולגות על לחיי
"או גונקוקי שלי אל תדאג, אמא שלך תהיה בסדר אני מבטיח לך" אמר בדאגה
"אני תמיד כאן בשבילך" הוסיף
"אתה היחיד" אמרתי בבכי, מחבק אותו
והוא חיבק אותי חזרה
"לא גונקוק, אני בטוח שיש עוד אנשים שאכפת להם ממך.. כמו החברים שלנו לדוגמא.
וכמו שאני רואה את זה, בכלל לא היינו יחד כחבורה"
"מה דעתך שנארגן ערב שלנו לבד כל החבורה נשחק יחד ונכיר יותר?" שאל
"זה גם יעזור לך להרגיש טוב יותר נעשה צחוקים וזה." הוסיף בחיוך
"אוקי" עניתי מוחה את הדמעות
"אבל אתה עדיין חייב לי דייט כן?" אמרתי בחיוך
והוא הסמיק לשמע שאני וגונקוק עומדים לצאת לדייט יחד

נ.מ של טאהיונג
מחר אין לנו לימודים. זה יום חופשי אז אנחנו נשארים בפנימיה ותכננו ערב גיבוש כל החבורה
"רוצים אמת או חובה?" שאל גימין
"לא לא אמת או חובה, זה משעמם" יונגי אמר מבואס
"היי רגע יונגי מה הבעיה בלשחק אותו?" שאל הוסוק
"לא יודע אני פשוט לא ממש אוהב את המשחק הזה" אמר
"אתה רוצה שאני אעשה משהו במשחק שתאהב אותו?" שאל בחיוך
"ממ.. אוקי" אמר בחיוך
למרות שכולנו הסכמנו. יכולתי לראות שיונגי כעס מעט אך הנוכחות של הוסוק הרגיע אותו משום מה..
"אוקי יונגי תסובב את הבקבוק, אתה ראשון" גימין אמר
הוא נאנח ואז סובב את הבקבוק והוא נעצר עלי ועל יונגי
"טאהיונג אמת או חובה?" שאל
"אמת" אמרתי
"אוקי אז, האם יש פה מישהו מהחבורה שאתה דלוק עליו?" שאל
"אמ.." אמרתי. כולם הסתכלו עלי זה לא היה לי נעים כל כך וגונקוק וגין שמו לב לזה
"יונגי תחליף לו אמת" אמרו גין וגונקוק פה אחד ביחד כשהם שמו לב לזה הם הסתכלו אחד על השני וגיחחו בצחוק
"אבל למה?" שאל
"ככה" ענה גונקוק וטאהיונג חייך כאות תודה לגונקוק והוא אליו חזרה
"טוב אז חובה?" שאל. היססתי מעט אך לבסוף הסכמתי
"טוב אז חובה עליך קים טאהיונג, להתקרב אל הבנאדם שהכי נראלך מושך פה ולנשק אותו בשפתיים." אמר בערמומיות
"א..אני" התחלתי לומר
"טאהיונג אתה לא חייב לעשות את זה" אמר לי גונקוק כשהסתכלתי עליו
המבט שלו היה מבין ודואג
"אבל א..אני רוצה לעשות את זה" אמרתי מסמיק
התקרבתי לגונקוק, חייכתי וישר נתתי לו נשיקה בלחי. הוא היה קצת המום והאחרים היו עוד יותר
"גונקוק?! לדעתך גונקוק הוא הכי מושך פה?" שאל יונגי בהלם
"אם כבר מי שהכי מושך פה זה הוסוק" אמר יונגי והוסוק הסמיק
"ממש לא בטוח שזה נאמגון" אמר גין
"הכי לא מי שהכי מושך פה זה קאי" אמר גימין פתאום התחילו ויכוחים ואני וגונקוק לא יכולנו לשמוע את זה יותר
"בוא נלך" אמר גונקוק
"כן וכמה שיותר מהר" עניתי
רצנו למרפסת להירגע מהצעקות ולהנות מהשקט 
"מתי אנחנו יוצאים?" שאלתי מסמיק
"השעה עכשיו שמונה וחצי, מתאים לך עשר?" שאל
"סבבה" אמרתי בחיוך