סיפור אהבה של ויקוק

פרק 2

נ.מ של קוקי
הלכתי לבקר את אמא שלי בבית החולים
נכנסתי לדלת שהמזכירה אמרה לי וראיתי את אמא שלי
"היי אמא", "היי יפה שלי מה שלומך?" היא שאלה 
"בסדר, איך את מרגישה?" שאלתי
"אתה יודע, בדיקות זה לא הכי כיף במיוחד אם זה מחלת הסרטן", נאנחה
"אל תדאגי, יהיה בסדר" אמרתי לה. "הבאתי לך משהו לאכול" הוספתי ונתתי לה
"תודה מתוק שלי" אמרה
"איך בבית ספר, כבר הכרת חברים?" שאלה בזמן שאכלה
"כן, הכרתי שני ילדים והם ממש נחמדים ואחד מהם הוא שותף שלי בחדר בפנימיה"
"יופי אני שמחה" אמרה בחיוך
אחרי עוד כמה זמן שהייתי עם אמא שלי
חזרתי לפנימיה
הייתי נורא עייף ושבור
נכנסתי לחדר שלי וטאהיונג קרא שם ספר כשנכנסתי הוא הרים את ראשו
"גונקוק מה קרה לך? אתה נראה נורא אתה בסדר?" שאל בדאגה
"כן אל תדאג טאהיונג אני פשוט נורא עייף, זה היה יום קשה בשבילי" ובלי לשים לב אפילו ירדה לי דמעה
"תקרא לי טאה בבקשה ובוא נשב ונדבר" אמר בזמן שעזר לגונקוק לשבת על המיטה
"מה יש לך למה אתה בוכה?" הוא שאל
"זאת אמא שלי" אמרתי ונקרעתי בבכי
"מה איתה למה היא בבית חולים? שאל
"כי היא חולה" עניתי ובכיתי את חיי
"אני כל כך מפחד לאבד אותה. היא כל מה שיש לי היא זה מה שנשאר לי מהמשפחה שלי, אין לי עוד אף אחד אחר" אמרתי בזמן שבכיתי
"למה מה קרה למשפחה שלך?" שאל בדאגה
"אוקי אני אספר לך" אמרתי בבכי
"כשהייתי קטן, בערך מאז שהייתי בגיל 9 אבא שלי התעסק ברצח וסמים
"הוא היה רוצח, אונס ועוד מלא דברים שאני לא מסוגל אפילו להגיד אותם
"הוא הרג את שני האחים הקטנים שלי רק כי ניסיתי להגן עליהם מפניו."
"כשהייתי קטן הןא תמיד היה מרביץ ומתעלל בי ובאחים הקטנים שלי."
"אבל אני הכי סבלתי."
"אבא שלי שנא אותנו אבל אותי במיוחד כי עם השנים הבנתי שאני נמשך לבנים, ואפילו לפעמים בלילות אני שמעתי את אמא שלי צורחת כי הוא היה מידי פעם אונס אותה ומרביץ לה
"היא רצתה להודיע למשטרה אבל הוא איים עליה שאם הייא תוציא הגה מהפה שלה, על מה שקורה בבית אז הוא יפגע בי ובאחים הקטנים שלי."
"אחרי כמה זמן הצלחנו איכשהו לגרום למשטרה להאמין לנו ולגרום להם לתפוס אותו, הם בהתחלה הצליחו אבל הוא ברח ועוד לא הצליחו לתפוס אותו שוב ועכשיו הוא מסתובב איפשהו."
"ואני אפילו לא רוצה לדעת או לחשוב מה הוא עושה
ועכשיו, אמא שלי נמצאת בהית חולים חולה בסרטן אני כל כת מפחד לאבד אותה, אני מרגיש כל כך לבד אני לא רוצה בזה" אמרתי בבכי
"וואו אני, אני לא יודע מה לומר אני מצטער" הוא אמר והשפיל את ראשו
"אל תאמר, רק בבקשה תחבק אותי" אמרתי בבכי
והסתכלתי אל תוך עיניו
הוא הנהן וחיבק אותי ישר חיבוק חם ואוהב ובכיתי עוד פעם
ואז שמעתי אותו אומר לי: "אל תדאג, אני פה איתך הכל יהיה בסדר ואמא שלך תבריא
"אני כל כך מזדהה איתך בצורה שאתה לא מבין.
גם אני עברתי בבית שלי חוויות לא קלות
אבל היי, תמיד כשאמרתי לעצמי שהכל יעבור והכל יהיה בסדר זה התחיל לעבור.
אז אל תדאג, יהיה בסדר אני אשמור עלייך ואני תמיד אהיה פה בשבילך" אמר בדאגה
"תודה" אמרתי בחיוך ומחיתי את דמעותיי
"אין על מה" אמר וחייך גם הוא
"עכשיו לך להתקלח זה יעזור לך להרגיש טוב אוקי?"
"אוקי" עניתי והלכתי להתקלח