סיפור אהבה של ויקוק

פרק 21

נ.מ של גין
הצלחנו להציל את מארי מאופה ואני כל כך שמח ומצטער
הלכנו למנהל לדבר איתו לגבי מארי ועכשיו אנחנו הולכים לסרט
יצאנו מהחדר וראיתי את מארי ישובה עם כולם
"מארי, אני רוצה שתכירי זה נאמגון, זה גונקוק, זה יונגי, הוסוק וקאי" אמר
"שלום" אמרה מחייכת ליושבים לידה והם חייכו
הלכנו כל זוג לחדר ומארי הלכה עם טאהיונג וגונקוק
עליתי לחדר עם נאמגון והתלבשנו
ואז עלה בי מחשבה "אני זקוק לו, אני זקוק לנאמגון" מלמלתי לעצמי בהבנה
"נ..נאמגון?" גמגמתי
"מה גיני?" שאל מתקרב אליי
"ת..תודה" אמרתי ודמעות זולגות על פניי
"על מה אהוב שלי?" שאל מנגב את דמעותיי
"על הכל" מלמלתי
"אני זקוק לך" הוספתי ממלמל לעצמי בעצימת עיניים
"מה?" שאל מחייך
"כ..כלום" אמרתי מסמיק
"גיני,מה אמרת?" שאל
נאנחתי "שאני זקוק לך" עניתי ודמעות בעניי
"זקוק במובן של... זה?" שאל מלטף פניי
"אמ.. גם" אמרתי מתבייש
"אבל אני עדיין לא מוכן" הוספתי והוא הנהן
"אוקי" אמר מחייך "אנחנו נעשה את זה רק מתי שתהיה מוכן" הוסיף
חייכתי ונשקתי לו בשפתיים קצרות
"יאללה, בוא נרד צריך ללכת" אמר כשהתנתקנו מהנשיקה
"ר..רגע" מלמלתי
"מה?" שאל "קרה משהו?" הוסיף בדאגה
"לא לא" אמרתי מחייך
"א.. אני רוצה לספר להם" הוספתי
"למי?" שאל מבולבל
"לכל החברים שלנו ולמארי, היא כבר מספיק גדולה" אמר
"אתה בטוח?" שאל מסתכל לתוך עיני
"כן" עניתי מחייך "אוקי, היום במסעדה עם כולם?" שאל מחייך אליי והנהנתי "בסדר" אמר מנשק אותי בלחי
ירדנו כולנו והזמנו מונית
"מה דעתכם שנלך מיד לאחר הסרט לארוחת ערב במסעדה?" שאלתי לפתע
"האמת, שזה רעיון טוב" טאהיונג אמר
"מארי את רוצה ללכת לאכול במסעדה?" הוסיף טאהיונג בשאלה והיא הנהנה מתביישת
" בסדר גמור אז בואו נלך" אמרתי כשהמונית הגיעה (מונית גדולה ל10 אנשים כמובן)
הגענו לקולנוע וקנינו לכל זוג שותפים בחדר כוס גדולה של פופקורן ושתייה
"מארי מה את רוצה לשתות?" שאלתי אותה
"אממ.. קולה" אמרה לאחר כמה רגעים של מחשבה
"אוקי" אמרתי וקניתי לה שתייה וכוס פופקורן אישי שלה וגם לאחרים
נכנסנו לקולנוע שורה מספר 9 ישבנו בכיסאות המתאימים לכרטים והתחלנו לראות את הסרט מלך האריות לא המצוייר
כשסיימנו לראות את הסרט יצאנו למקום בו קונים אוכל ומזמינים כרטיסים באנו לצאת אך קול לא מוכר מנע מאיתנו
"שלום לך חתיך, רוצה להתלוות אליי?" שאל לפתע מישהו בערך בגיל שלנו ושמתי לב שהוא פונה לטאהיונג
אפשר היה להריח ששתה, ריח האלכוהול החזק השתורר בחדר כשפנה אלינו
"א..אני אה" התחיל טאהיונג לומר מגמגם מהמצב לא יודע מה לומר
"אני מבין שצריך מעשים פה מה?" אמר עצבני מעט והתחיל לנשק את טאהיונג שעיניו פערו
כולנו הסתכלנו עליו היינו בהלם
ראיתי שגונקוק היה ממש עצבני
טאהיונג מהר מאוד התנתק מהנשיקה
וגונקוק התקדם במהירות לאיש שנישק את טאהיונג ונתן לו בוקס לפנים והוא נפל
"תקשיב לי טוב טוב, חתיכת זקן מזדיין עוד פעם אחת ואתה מתקרב אל הבן זוג שלי אני נשבע שאגרום לזין שלך לנשור זה ברור לך?!" גונקוק צעק עצבני
"כ..כן, סליחה" אמר האיש השיכור מפחד
"קוקי תירגע" טאהיונג התקרב אל גונקוק שולח יד ללטף אות לחיו וגונקוק נרגע מעט מחבק את טאהיונג אליו
"תודה" אמר טאהיונג מסמיק מעט ומחייך קלות
גונקוק ישר נישק אותו על השפתיים וטאהיונג נענה לו
"אהם, אהם" כחכחתי בגרוני והם התנתקו
"מה?" שאל גונקוק עצבני וטאהיונג צחקק
סימנתי עם ראשי לעבר מארי שהביטה בהם סמוקה
"או, שיט שחכתי שהיא פה, מצטער מארי" אמר גונקוק מחייך אליה
"זה בסדר, אתם חמודים יחד" אמרה מחייכת והוא חייך אליה חזרה
הוסוק, נאמגון וקאי היו המומים לכל הסיטואציה שקרתה
"ר..רגע מה, אתם ביחד?!" הוסוק צעק "אתה וגונקוק?!" שאל פעם נוספת
"כן, כן אנחנו ביחד" טאהיונג מלמל בחיוך כשהחזיק את ידו מסתכל על גונקוק ושניהם מחייכים אחד לשני מסתכלים אחד על השני
"אוקי, צר לי לקטוע את הקטע הרומנטי חברים, אבל צריך לזוז" אמרתי מחייך
"כן בואו נלך" טאהיונג אמר לפתע ליד גונקוק בזמן שהם מחזיקים ידיים חייכתי למראה שטאהיונג מאושר איתו ושדברים טובים מתחילים לקרות
יצאנו מבית הקולנוע מחכים ברחוב למונית
"טאהיונג, אני רוצה לבקר את אמא מחר, נלך יחד?" שאלתי ואז שמעתי קול מייבב קול מוכר
"ט..טאהיונג" אמרה נעצרנו והסתובבנו אחורה
ראינו שמארי נעצרה ושדמעות זולגות מעיניה
"מארי?" שאלתי רץ אליה תופס בפניה ראיתי שהיא לא מפוקסת ושהיא בקושי נושמת ושגופה החל לרעוד היא נפלה על ברכייה
"מארי" טאהיונג מלמל מתקרב אלי וא
"א..אמא, אמא" מלמלה בבכי
"גין, אני חושב שיש לה התקף ממה שקרה לאמא" טאהיונג אמר עם דמעות בעיניים אמר
"מה?!" אמרתי מבוהל עוד יותר
"נאמגון תזמין אמבולנס, מהר!" צעקתי
"מארי, מארי בבקשה תהיי בסדר" מלמלתי בוכה כשהיא עדיין רועדת ולא נושמת כמו שצריך
"האמבולנס בדרך" נאמגון אמר רץ אלינו לאחר שהתקשר אליהם
לאחר כמה שניות שמענו סירנה באזור
גונקוק רץ אל החובשים שירדו מהאמבולנס וסימן להם לבוא למארי
"מה קרה לה?" אחד החובשים שאל כשהרימו אותה לאלונקה
"אנחנו לא יודעים, הנשימה שלה פתאום התחילה להתקצר ולבכות" אמרתי מנסה להרגיע את הדמעות שנפלו כמו נהר אך ללא הצלחה
הם העלו אותה לאמבולנס באתי לעלות אך הם לא הרשו "מצטער אסור לעלות על האמבולנס" אמר החובש
"לעזאזאל" פלטתי והם סגרו את הדלתות הפעילו את הסירנה והתחילו לנסוע במהירות לבית חולים
לפתע הטלפון של גין צלצל
עניתי מנסה להירגע מעט "מה?!" צעקתי לטלפון
"היי היי תירגע, מה יש לך אני עוזר לך ואתה צועק עלי?" אמר המנהל במעט כעס
"מצטער המנהל, קרה... משהו" מלמלתי עדיין בוכה
"מה קרה? גין אתה בוכה, הכל בסדר?" שאל דואג
"ל..לא" עניתי "מארי, ה.. היא באמבולנס" הוספתי עם דמעות בעיניים
"מה, מה קרה לה?" שאל מודאג
"בוא לבית חולים, גם לי אין מושג" הוספתי
"בסדר גמור, נתראה שם ביי" אמר וניתק את השיחה
"חייבים לנסוע לבית חולים במהירות" אמרתי דמעות על עיני וכולם הנהנו
"היי רגע יש פה מונית" אמר נאמגון לפתע ורץ אליו
"סליחה אדוני?" נאמגון אמר
"כן?" שאל
"אנחנו יכולים טרמפ?" הוספתי בשאלה
"מצטער יש לי כבר נוסעים ואני לא יכול להכניס עוד" אמר
"בבקשה אדוני, זה ממש דחוף, אנחנו חייבים במהירות להגיע לבית חולים" מלמל נאמגון בבהילות
"זה בסדר אדוני, אנחנו לא ממהרים תן להם לעלות ואז תיקח אותנו אחריהם" מלמל אחד הנוסעים והשאר הנהנו
"בסדר" מלמל הנהג נאנח
"תודה רבה לכם" מלמל נאמגון ועלינו על המונית
הגענו לבית חולים
שילמנו והודינו לנהג רצנו ופתחנו בסערה את דלת בית החולים
"שלום, הגיעה לכאן מטופלת בשם מארי לפני לא מעט זמן?" שאלתי בדאגה
"אה, רק רגע" אמרה
"מארי נכון?" שאלה כדי להיות בטוחה בשם
"כן נו" זירזתי אותה
"מארי, כן היא בחדר מס' 8" מלמלה המזכירה ורצתי אל חדר מס' 8 ראיתי שרופא יצא מהדלת באותו רגע
"דוקטור, אתה מטפל במארי?" שאלתי לחוץ
"כן, מי אתם?" שאל הרופא
"אנחנו אחים שלה" טאהיונג מלמל והצביע עלי ועליו
"טוב תראו מארי היא..." התחיל לומר ודאגה הייתה על פניו
משהו לא טוב קרה

ערב טוב מה שלומכן?
מעלה את הפרק אשמח שתגיבו💬 אם אהבתן או לא ושתצביעו👍💥
מה דעתכן, מה קרה למארי?
אני כזאת רעה..😶
נראה בפרק הבא
ביוש אוהבת🤗💓