טאהיונג בן 17 וחצי, הוא לומד בבית ספר בפנימיה
והיה לו עבר קשה מאוד בגלל אביו. אימו נפטרה ועכשיו הוא נמצא לבד בעולם חוץ מאחותו הקטנה ואחיו הגדול
ויש לו יחסית חיים די טובים מאשר מה שהיה לו בעבר
אך מה קורה כאשר מישהו חדש נכנס לתמונה?
אם כל הדברים שקורי...
נ.מ של נ.מ של יונגי עלינו כולנו להתלבש אחרי שכולנו התלבשנו ירדנו כולנו למטה לבושים בשחור מלמעלה למטה עם כובע שחור ומסיכה שחורה "אוקי אז תקשיבו" התחיל גין לומר "התוכנית היא בדיוק כמו שתכננו אותה בצהריים וכמו שכבר אמרתי המשטרה תהיה מוקפת מכל צד בבית, לכל זוג מאיתנו יהיה מכשיר קשר ותמיד תמיד תהיו בקשר אחד השני, ברור?" שאל "כן" ענינו כולנו יחד "מעולה. בואו נזמין מונית ונצא" הוסיף גין המונית הגיעה עלינו עליה ויצאנו לכתובת שילמנו לנהג ויצאנו ליד הבית כל זוג התמקם ליד הדלת שבה הוא צריך לעבור (תחשבו שזה נ.מ של גונקוק לטאהיונג) "בבקשה תיזהר, כי מיד אחרי זה אני ממש אהיה זקוק לך יותר מתמיד וארצה לעשות איתך את זה אני לא רוצה שתעצור את עצמך יותר" טאהיונג מלמל "פאק, גם אתה אהוב שלי" אמרתי מחייך מנשק אותו קצרות על שפתיו (עכשיו זה המשך נ.מ של יונגי)
נ.מ של מארי ישבתי לבד בבית בסלון וראיתי טלוויזיה את הסידרה האהובה עלי, אופה בדיוק נכנס לבית והתקרב ישר אליי "אוי לא לא שוב" מלמלתי "שלום יפיופה של אבא" הוא אמר והתקרב אלי עוד יותר. "שלום" אמרתי בחשש ורצתי במהירות לחדר. הוא רץ אחרי נכנס לחדר ונעל אותו. לפני שהספקתי להבין מה קורה הוא הוריד את המכנסיים שלו והתקדם אלי. "בבקשה לא" התחלתי לבכות, והתכווצתי בפינה. "לא אומרים לא לאבא, את זוכרת את הכללים נכון?" הוא תפס בי והוריד לי בבת אחת את המיכנס. בכיתי חזק יותר. "בבקשה לא, אני לא רוצה לאא" התחלתי לבכות ולנסות להתפרע לו בידיים אבל זה לא ממש עבד. הוא הפך אותי על המיטה והתחיל להתקדם אלי עם גופו עוד יותר "מארי איפה את?" שמעתי את צעקתו של טאה. אופה סימן לי לישתוק ותפס לי את הפה. "שלא תעזי להוציא אפילו ציוץ אחד" אמר מאיים ניסיתי להשכיל מילה אבל לא הצלחתי. "איפה את מארי?" שמעתי את קולו של טאה פעם נוספת שמעתי צעדים מתקרבים ואת טאה מדבר עם עוד מישהו "תהפכו את כל הבית מצידי ותמצאו אותה עכשיו" שמעתי מישהו שצועק על מישהו אחר אופה מיד נכנס מהר לארון יחד איתי. "הדלת הזו נעולה" צעק אחד שלא הכרתי "אתה רציני איתי? אין מצב זה החדר של מארי" שמעתי את טאה אומר בלחש ומתקרב יותר. שמעתי שבועטים בדלת ומנסים לפתוח אותה אחת..
שתיים..
שלוש..
בום. הדלת נפתחה בבום. "מארי בבקשה תעשי משהו שאני ידע איפה את" טאה מלמל באנחה ושמעתי אותו מתחיל לחפש בחדר. פתאום הוא התקרב אליינו לארון, הדלת של הארון נפתחה. אופה לא נתן לי לזוז והוציא סכין. "טאה היא פה" אחד אמר ומסמן לו לבוא. "מארי את..." טאה התחיל לומר אך נקטע על ידי זה שאופה החזיק סכין קרוב אליי "תעיף את הסכין הזה ממנה" צעק בכל כוחו הוא פחד להתקרב כי לא רצה שאפגע "קוקי בוא היא פה" טאה צעק למישהו בקול רועד. אחרי כמה דקות בודדות שהרגישו נצח כשאופה קרוב אלי עם סכין ראיתי מישהו נכנס לחדר מתקרב אל טאה ומסתכל על אופה. מיד אחריו נכנסו המשטרה . "תוריד את הסכין" אחד השוטרים אמר כשהרים את אקדחו. "לא" אופה ענה בחדות. "אני לא יחזור על זה שוב תוריד את האקדח " השוטר אמר והתקרב אליהם. ראיתי שאופה פחד מעט והיה ועצבני הוא הניח לאט לאט את הסכין על הריצפה, ושיחרר את האחיזה שלו בי. "טאה" רצתי אליו מחבקת אותו בחוזה "תודה" אמרתי עם דמעות בעיני והוא חיבק אותי חזרה "בואי מארי, תלבשי מיכנס" זה שהיה קרוב לטאה אמר והביא לי את המיכנס שלי. שמתי אותו וחזרתי אל טאה צמודה אליו מחזיקה בזרועו "תעיפו לי אותו מהעיניים, איך אתה מעז?! " טאה צעק על אופה כשהוא מחזיק בי "אני שונא אותך אתה שומע?! אני שונא אותך!" טאה צעק ודמעות זולגות על פניו "טאהיונגי תירגע, הכל בסדר עכשיו" אחד מהם אמר מתקרב אל טאהיונג ומחבק אותו וטאהיונג נרגע "אתה נראה לי מוכר, אתה יודע?" אופה אמר לאחד מהחבורה שהסתכל עליו במבט נתעב "רגע לא, לא יכול להיות" אמר אופה צוחק "אז זה אתה מה?" אופה אמר לו בגיחוך "הו.. התינוק של ליסה. זו שזרקה אותך למערכת החינוך והשאירה אותך בלי שום דבר" אמר מגחך עדיין "מעניין למה" הוא פלט באדישות "פשיי בחיי. אני אבא שלך, דבר אלי יפה" אמר מנסה להשתחרר מהאחיזה של השוטרים אך לא הצליח "הדבר האחרון שתהיה בחיים העלובים האלה שלך זה אבא שלי" הוא אמר בעוקצנות "ר..רגע זה אתה?" שאלתי "א..אתה גין?" הוספתי "כן מארי זה הוא" אמר לי טאה מחייך "זה אני קטנטונת" גין אמר לי מתקרב אלי ויושב על הרגליים גורם לשנינו להיות באותו גובה "תודה" מלמלתי עם דמעות "אין בעד מה, קטנה שלי" אמר גין ודמעות זולגות על פניו "טוב, אני חושב שמיצינו את זה בואו נחזור לפנימיה" גין אמר כשהוא מסתכל על אופה עדיין במבט נתעב
נ.מ של גונקוק חזרנו לפנימיה כולנו אחרי שהצלחנו להציל את מארי ולהכניס את אופה לכלא "קוקי צריך לדבר עם מנהל הפנימיה לגבי מארי" טאהיונג אמר לי בלחש "ברור יפה שלי, מיד" אמרתי "תקשיבו, אנחנו הולכים עכשיו לדבר עם המנהל לגבי מארי לפנימיה ולבית הספר ואז שנסיים נעשה משהו יחד" טאה אמר לחבורה "אני ונאמגון באים איתכם" גין אמר לפתע "גיני אני לא חושב שכדאי שאהיה שם, זה משהו אישי ופרטי שלכם" אמר נאמגון "אין מצב, אתה לא מבין שאני צריך אותך איתי שם? שאני צריך אותך איתי בכללי?" אמר עם דמעות בעיניים "אוקי, בואו נלך" נאמגון אמר נאנח בחיוך "יפה שלי, תחכי לנו כאן נעשה את זה מהר אוקי?" טאה אמר למארי "אוקי" אמרה נכנסנו לחדר המנהל ארבעתינו גין ונאמגון, ואני וגונקוק "וואה וואה, איזו חבורה מה קרה?" שאל "אדוני המנהל אנחנו צריכים שתעזור לנו" גין אמר והנהנו כהסכמה "במה בדיוק?" שאל מבולבל "תקשיב אתה יודע הכל על העבר של המשפחה שלי ושל טאהיונג. אז מארי הצליחה להינצל ואנחנו רוצים שהיא תהיה פה איתנו בפנימיה וגם בבית ספר בכיתה המיועדת לה" ענה "וואו, באמת?" שאל מופתע והנהנו "אוקי, אדבר מיד עם מערכת החינוך יש לנו כבר חדר פנוי היא יכולה לישון שם ואעשה לה מבחני קבלה כדי לדעת באיזה רמה היא" אמר בחיוך "תודה לך" טאהיונג מלמל "אין בעד מה" ענה המנהל התכוונו לצאת אך גין קטע אותנו "רגע, אני צריך לבקש ממך עוד משהו" אמר גין "בטח מה?" שאל המנהל "אני רוצה שמארי תתחיל ללכת לטיפול פסיכולוגי, זה יעזור לה ואני חושב שזה רק לטובתה" אמר "טיפול פסיכולוגי?" שאל טאה מופתע מעט "כן טאה, תראה נכון שאנחנו אחים שלה ושהיא מדברת איתנו על כל דבר אבל אנחנו לא אנשי מקצוע וצריך שיהיה לה מישהו לדבר איתו ולפרוק איתו וגם דברים על ההתפתחות שלה, אל תשכח שכבר מחר היא תהיה בת 13 יש לה יומולדת מחר" אמר גין "אתה צודק, אנחנו לא יכולים לעזור לה ככה" אמר טאה נאנח בהסכמה "אתה יכול לארגן את זה?" שאל גין את המנהל פעם נוספת "אשתדל" אמר המנהל מהנהן "מחר תביאו את מארי, אעשה לה מבחני קבלה, ובינתיים שתישן בחדר 3 צמוד ליד החדר של טאהיונג וגונקוק" הוסיף "תודה רבה לך אדוני" מלמל טאה יצאנו וסיימנו את השיחה "רוצים שנלך לקולנוע?" שאל לפתע נאמגון "אני חושב שזה דווקא רעיון נחמד, אנחנו צריכים להשתחרר אחרי היום וגם את מארי, את רוצה ללכת?" שאלתי אותה "אמ אניי.." התחילה לומר מתביישת "היא רוצה" טאה גיחך מכיר כבר את התנהגותה של אחותו הקטנה "מעולה, אז בואו נתלבש ונצא" נאמגון אמר
ערב טוב💕 מצטערת שהרבה זמן לא העלתי פרקים, כתבתי אבל לא העלתי כי הייתה לי בעיה קטנה באימייל ולא יכולתי להעלות אבל עכשיו זה הסתדר אם אהבתן את הפרק אשמח שתגיבו מה דעתכן💬 ושתצביעו👍 ביוש👋
ואם כבר אני כותבת כאן אז אני אשמח שתלכו לקרוא את הסיפור השני שלי שאני כותבת:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
