My other half 1 - larry stylinson

פרק 9.

נקודת מבט הארי:

התעוררתי, וכמו שחלמתי הוא הראשון שראיתי. הוא היה כלכך קשה עם עצמו, קשה עם מה שקרה. הוא צריך לסלוח לעצמו. אם אני עשיתי את זה במהירות אז למה שהוא לא יעשה זאת?
אני בטוח שהוא לא רצה שזה יקרה, אני בטוח שהוא ממשיך לאכול את עצמו מבפנים על מה שקרה. אבל זה העבר, והעתיד עוד פתוח. הכל עוד יכול לקרות. יש לי תקווה.

הוא יצא לבחוץ, כנראה לעשן. אני סומך עליו שלא ילך, שלא יעזוב אותי כרגע.
בנתיים לקחתי את הטלפון שלי, מתקשר לנייל.
"הארי!, דאגתי. לא באת היום, לא הודעת שאתה לא בא. איפה אתה? עברתי אצלך בבית ולא היית. אתה בסדר?" כרגיל עם נייל המון שאלות. ואני צריך לעמוד בקצב של כולן.

"ניילר אני בסדר, קרה מקרה שאני צריך לספר לך עליו פנים מול פנים. אבל אני נמצא כרגע בבית חולים."
"מה האר-" הוא קטע אותי.
"ידעתי שתילחץ, תקשיב עד הסוף." קטעתי אותו. לא קרה לי שום דבר חמור. אני בסדר. חוץ מכמה שברים. ושהפנים שלי קצת חבולות. לא קרה לי כלום.
"אני בסדר כרגע. אני אספר לך את הפרטים הקטנים פנים מול פנים. אני צריך לשים מישהו במקומי לימים הקרובים. אז בהצלחה לך בתפקיד החדש לימים הקרובים."
"הארי אני לא מבין מה, איך הגעת לבית חולים?"
"אני לא יכול לספר את זה בטלפון, אני בסדר כרגע. יש איתי אנשים. אני לא לבד. אתה תסתדר בתפקיד? לשים מישהו אחר?"
"ל-לא אני אסתדר. אבל אם עוד יומיים אתה לא משתחרר אני מגיע לשם גם אם אתה לא רוצה וגם את אתה רוצה."
"בסדר ניילר. נדבר." אמרתי והוא ניתק.
אם ככה הלכה לי השיחה עם נייל, אני לא רוצה לדעת איך השיחה תלך עם זאין. זאין תמיד היה מעין אח גדול בשבילי. כאילו הוא תמיד היה שם בשביל לראות שאני בסדר. עכשיו אם אני אגיד לו שאני בבית חולים, תוך 5 דקות הוא יהיה פה.

הוא נכנס בחזרה בדלת, קוטע אותי ממחשבותיי רק מכניסתו. הרמתי את מבטי אילו. שוב נבוך יותר מתמיד. רק שהפעם הוא הסתכל אל עיניי והשפיל את מבטו. הוא ממשיך להיות קשה עם עצמו, ממשיך להיות קשה לגביי מה שקרה. אני רוצה שהוא יקל על עצמו בקשר לזה.

"היי, הכל בסדר?" שאלתי, נבוך. שיפתח אליי כבר, שיגיד לי מה הוא מרגיש. ניסיתי לזוז קצת, לקום אילו. אבל זה לא היה הרעיון הכי טוב שלי.
"פאק" אמרתי שם את ידיי על הצלעות שלי. הרגשתי מעין כאב חד בתזוזה הזו שעשיתי. ומזווית העין שלי ראיתי איך הוא קפץ.
"אתה בסדר? כואב לך משהו? אתה צריך משהו?" הוא שאל במהירות מתקרב אליי. בוחן אותי.
"מראה." אמרתי בישירות. עוד לא ראיתי את פניי. לפי מה שהבנתי כל פניי חבולות, עם שטפי דם ואפי שבור.

הוא הסתכל אל תוך עיניי, מתקרב אליי. הוא שם את ידו על פניי החבולות. מלטף את פניי. הוא גורם לצמרמורת עדינה לעבור בגופי.
"אתה בטוח?" שאל, והנהנתי. הוא הכניס את ידו אל הכיס והוציא מראה קטנה שעליה היה חרוטות האותיות M&L.
מעניין מיהו הM או מיהי, אבל אני לא רוצה לחטט. אז אני אתעלם מזה לבנתיים.
הוא פתח לי את המראה, הגיש לי אותה ולאחר מכן התיישב לידי במיטה. הרמתי את המראה בעדינות אל מול פניי, כשעיניי עצומות. לא יודע למה להתכונן. באיטיות פתחתי את עיניי, בלעתי את רוקי. מתסכל במראה ולא מבין את מי אני רואה כרגע. זה אני?