My other half 1 - larry stylinson

פרק 47.

נקודת מבט הארי:

התעוררתי בבוקר כשהוא בזרועותיי וראשו קבור בתוך החזה שלי. הוא נראה כלכך רגוע וחסר דאגות, ההפך ממה שהוא ביום יום. הרצתי בראשי כמה מהדברים שהוא אמר אתמול. ההלוויה של מייקל, הקעקוע של הM ואני מנסה שכמה שיותר להתעלם מזה אבל כנראה שאני לא אצליח. מה שמזכיר לי את המראה שעליה הייתה חרוטה האות M והאות L. אני יודע שעד היום המראה הקטנה הזו נמצאת בכיס שלו. כל יום הוא מוודא שהיא נכנסת לכיס שלו ואני אצא שקרן אם אני אגיד שזה לא מפריע לי. למרות שאני יודע ששום דבר לא יפריד בינינו. אני לא רוצה להגיד לו לגביי הקעקוע כי אי אפשר לחזור אחורה בזמן. ואני לא רוצה לפתוח שיחה על ההלוויה ומייקל. בכללי אני לא רוצה להזכיר ולדבר יותר מידי על האקס שלו. אבל בסוף השבוע יש את ההלוויה שלו. מה שיעלה לו זכרונות ואולי אפילו יהיה לו קשה לעמוד שם. אני אצטרך להיות שם בשבילו, ולא להקשות עליו. יש לי תחושה מאוד רעה לגבי היום הזה של ההלוויה. אבל אין לי מה לעשות בקשר לזה. אם הוא ירצה להיות שם הוא יהיה שם. ואם הוא ירצה אותי איתו, אני יהיה שם איתו. כי זה הוא ולא אף אחד אחר. ואולי אני מרגיש קצת מאויים לגבי המייקל הזה. אבל זה אני שמתעורר לצידו כל בוקר. לא אף אחד אחר, גם לא מייקל.

"לו..." לחשתי וליטפתי את ראשו. מעביר את אצבעותיי הארוכות בשיערו החלק. "לו חייבים לקום... אני חייב לצאת לעבודה..." המשכתי ללחוש וללטף את ראשו עד שהוא התעורר. "מה השעה?" "6:30..." השבתי והוא נאנח והתרומם מהמיטה. קמתי מיד אחריו. הוא נראה שפוך. שיערו מבולגן והבוקסר שלו קצת עקום. הוא שלף חולצה מהארון, הוא בכלל לא הסתכל והבחין שזו הייתה חולצה שלי. הוא נכנס אל השירותים ואני הייתי מיד אחריו. "בוקר טוב..." לחשתי וכרכתי את זרועותיי סביב אגנו. הוא הניח את ידו על ראשי ונשקתי לכתפו. "אני לא חייב להעיר אותך בבוקר אתה יודע..." לחשתי והוא בין רגע הסתובב אליי. "חסר לך ואתה לא מעיר אותי בבוקר." הוא אמר ואחז בפניי. "אתה נראה עייף..." לחשתי וליטפתי את פניו. "אני כלכך לא עייף. אני מסוגל להזדיין איתך עכשיו." הוא אמר גורם לי להניד את ראשי בצחקוק. "אני אוהב אותך..." לחשתי ונישקתי נשיקה קטננ אל שפתיו. "גם אני..." הוא לחש והרכין עוד נשיקה אל שפתיי. הוא הסתובב בחזרה אל הכיור ושטף את פניו. "לו, מה אתה אומר שנלך היום לזאין ולוטי?" שאלתי, הוא גם ככה חייב להביא לה את המתנה לא?. אבל רק שלא ידבר איתם על זה שהם שכבו. למה אני לא אצליח לשלוט עליו. הוא דואג לה ורוצה שיהיה לה רק טוב. אבל הוא גם צריך לזכור שהיא בת 18 והיא מבינה דברים. היא יודעת את כל הסכנות ואני מאמין שהיא לוקחת גלולות והם בטוח השתמשו בקונדום. אני יודע שגם זאין לא מוכן להיות אבא. למרות שהוא יהיה אבא מדהים, הוא עדיין לא מוכן. "נלך אחרי שתסיים לעבוד..." הוא השיב בחיוך קטן. "רק תעצור אותי לפני שאני אכסח את זאין על זה שהוא לקח לאחותי את הבתולים..." "איך אתה תרצה שאני שאעצור אותך?" שאלתי בהתגרות. הוא הסתובב אליי ונשך את שפתיו. הוא הניח את ידיו על כתפיי ואני עדיין אחזתי באגנו. התקרבתי לאוזנו ושפשפתי את שפתיי בה. "איך..." לחשתי ונשכתי את תנוך האוזן שלו. "אתה..." המשכתי ללחוש ונשקתי לצווארו, שומע את הנשימה החנוקה שנפלטה מפיו. "תרצה..." המשכתי ללחוש ולנשק את צווארו. "שאעצור אותך." הוספתי ונשכתי נקודה מסויימת בצווארו. "בדיוק ככה..." הוא השיב. הוא אחז חזק בכתפיי, כאילו זה הדבר היחידי שמחזיק אותו כרגע.