My other half 1 - larry stylinson

פרק 56.

נקודת מבט לואי:

*חודש לאחר מכן*

אני הולך להיכנס לכלא. זה סופי. אני הולך להיכנס לכלא על פשע שלא ביצעתי. אני לעולם לא הייתי עושה את זה לו, או לכל אדם אחר. אני לעולם לא אגיע למצב שאני הורג מישהו, רוצח. במיוחד כשהוא היה האהבה הראשונה שלי. אהבתי אותו, הוא מת לי בידיים ועכשיו אני משלם על זה. משלם על זה שבחרתי לאהוב אותו ולסכן אותו. ועכשיו אני תוהה לעצמי אם זה יהיה בסדר להמשיך את הכל. בידיעה שהוא יהיה לבד ללא הגנה. אני צריך לנקות את המחשבות האלו מראשי, אני עוד מעט יוצא אליו. אל הארי. בפעם האחרונה שלנו ביחד לפני שאני נכנס לבפנים, מאחורי סורג ובריח. יש לנו לילה אחד ביחד. זה הכל ולאחר מכן לוקחים אותי ממנו. הוא ילקח ממני, ולפי מה שהבנתי המפגשים הבאים שלנו יהיו ללא מגע. תיהיה בנינו זכוכית ונדבר דרך טלפון. זה יהיה קשה. לראות אותו מולך ולא לגעת. לא לחוש בו. ובמשך כל כך הרבה זמן. זה פשוט לא אנושי. זה לא אנושי הכללים האלה שלהם. ולחשוב שיש לי שנתיים וחצי 'לבלות' פה. עם אופציה לקיצור אבל זה רק אם אני 'אתנהג יפה' מה שלא הולך לקרות. אני הולך לעשות להם בלאגן. להסביר לאסירים ולסוהרים שאני לא עוד אסיר קטן שיהיה השפוט שלהם. ואין לי בעיה ליצור אוייבים. לפחות אולי יהיה קצת אקשן. יצאתי מתא המעצר, בפעם הראשונה אחרי חודש. אותו החוקר שעצר אותי ביום הראשון נעמד לידי וסימן לי לשבת על יד השולחן. "מתי אני יוצא מפה?" שאלתי. "אני חושב שהבהרתי שאני זה ששואל את השאלות." הוא אמר ונעמד על יד השולחן. "אתה יוצא מפה היום ללילה אחד בלבד. יהיה על הרגל שלך צמיד שיודיע לנו בכל שניה איפה אתה. אל תנסה לברוח." הוא אמר עם אצבע מאשימה וגלגלתי את עיניי. "עכשיו אני יכול לצאת מפה?" שאלתי שוב בכוונה, ראיתי שהוא התכוון לענות לי אבל דלת החדר נפתחה ועוד שוטר נעמד בכניסת החדר, קוטע את השוטר השני. "הוא פה?" השוטר שהיה מולי שאל והשני הנהן במהירות. "תהנה מהלילה הזה. כי לא הולכים להיות לך עוד כאלה." הוא אמר ופתח לי את האזיקים, הנעתי מעט את מפרק ידי. אני כלכך הולך להנות מהלילה הזה, אני הולך לנצל של שניה ממנו. לבסוף יצאתי מהחדר, רואה אור יום בפעם הראשונה לאחר חודש. זה לא אנושי מה שהיה שם. ואם ככה זה היה במעצר, אני לא רוצה לדעת איך זה בכלא. אבל שוב. אני אסתדר, אשרוד. כמו תמיד. רק שהפעם יש לי גב ותמיכה. שאני יודע שמישהו מחכה לי בחוץ. שיש לי סיבה להישאר חזק. יש לי אותו.

אותו החוקר אחז בידי, מוביל אותי אל הכניסה של התחנה. הוא עצר אותי שניה לפני שהתכוונתי לצאת ושם לי מעין צמיד על הרגל. גלגלתי את עיניי ושניה לאחר מכן כשהסטתי את מבטי מהחוקר, ראיתי את הארי יוצא מהרכב ומתהלך לכיוון הכניסה של התחנה. ראיתי איך הלסת שלו התאדקה ברגע שהוא ראה את החוקר נוגע בי, ברגל. הוא גרם לי לגחך ולנשוך את שפתי התחתונה. הוא קנאי, אני שלו ולא של אף אחד אחר. מתי הוא יבין את זה? "מה הולך פה?" הארי שאל כשנעמד לידי ואחז בידי. "זה כלום." לחשתי והוא הסיט את מבטו בכעס אל החוקר ההוא. "משוחרר." אותו החוקר אמר ושחרר את ידו מידי. הסטתי את מבטי אל הארי ולקחתי נשימה עמוקה. "קח אותי הבייתה." לחשתי והוא כרך את זרועו סביב צווארי, נושק לראשי. אני לא צריך שהוא יקח אותי הבייתה. כי אני כבר בבית. איתו. כשהוא איתי אני בבית, אני לא צריך עוד דבר חוץ ממנו. הבית נמצא בין שתי זרועותיו הרחבות. אלו שילקחו ממני בקרוב, ואז אני באמת לא ארגיש בבית. נכנסנו אל הרכב ונאנחתי כשאני עוצם את עיניי. "אני אהיה בסדר, אנחנו ניהיה בסדר..." מלמלתי לעצמי. מנסה להישאר חזק, וכרגע הדבר היחידי שמחזיק אותי זה הוא. לפתע הרשתי זוג שפתיים מנשקות את צווארי ועולות לאט לאט אצל שפתיי. סיבבתי את גופי מעט לכיוונו, אוחז בפניו ולא רוצה לעזוב אותו. לרגע הוא התנתק ממני, מסתכל אל תוך עיניי, בוחן אותי, מנסה לקרוא אותי. "אל תחשוב על מה שיקרה אחר כך. תתרכז בכאן ועכשיו, כל מה שיקרה לאחר הלילה הזה לא ישנה דבר." הוא לחש, מסתכל אל תוך עיניי. העיניים שלו איזנו אותי. מצד אחד הרגשתי שאני נופל ומתרסק מליון פעמים, שהבטן שלי מתהפכת בכל פעם שאני מסתכל אל תוך עיניו. שהפרפרים רצים מרתון על ביטני ומפלחים את אבריי. אבל מצד שני הרגשתי שליבי הולם בחוזקה, שאני מצליח למצוא בעיניו גם רוגע ושקט, בתוך הירוק החמים הזה. מצאתי את האיזון שלעולם לא היה לי. את הגב שלעולם לא הרגשתי שיש מאחוריי, מישהו שאני יודע שתמיד יהיה איתי. המשכתי להביט אל תוך עיניו והרכנתי נשיקה קטנה אל שפתיו כשאני מעביר את אצבעותיי בשיערו הארוך. התנתקתי ממנו, מצמיד את מצחי אל מצחו, מרגיש את נשימותיו הרכות על פניי, שואף את ריחו הממכר, אותו אחד שאני הולך להתגעגע אליו. הוא שלח את ידו אל המפתח, מניע את הרכב, לוקח אותי איתו אל הבית בפעם האחרונה לשנתיים הקרובות. הוא הסיט את מבטו אל הכביש ואני הנחתי את ראשי על המשענת של המושב, כשאני עוצם את עיניי ומנסה להתרכז ברגע. כמו שהוא אמר 'כל מה שיקרה לאחר הלילה הזה לא ישנה דבר.' הרגשתי את ידו על בירכי ומיהרתי להניח את ידי על ידו, לא מסוגל להרפות מהגבר ששבה אותי, אותו אחד שילקח ממני בקרוב. הוא ליטף את בירכי בעדינות, ולקחתי נשימה עמוקה, שוב מנסה להתרכז ברגע ולא לחשוב על מה שיקרה לאחר מכן.