My other half 1 - larry stylinson

פרק 32.

נקודת מבט לואי:

פקחתי את עיניי באיטיות וגיששתי עם ידיי במיטה, מחפש אחריו, אך הוא לא היה פה. נאנחתי, אני לא אוהב לקום בלעדיו, אני אוהב שהוא מעיר אותי או שאני קם לפניו. ובדרך כלל אני מתעורר שניה אחריו כי אני מרגיש שמשהו חסר לי פה. אולי זה ישמע קיטשי, אבל אני לא מסוגל לחיות בלעדיו. לא חשבתי שאי פעם אני יהיה ככה, עם רגשות. פעם לא הייתי מסוגל לבטא את הרגשות שלי. ושוב זה היה מסתיים בסקס עם אנשים אקראיים שהייתי פוגש. הייתי עושה את זה רק בשביל לא להרגיש לבד, בשביל להרגיש שיש מישהו איתי נפשית ובמיוחד פיזית. להרגיש שאני לא לבד, שאני קם עם מישהו בבוקר. גם אם זה אומר שיום למחרת אני כבר לא אראה אותו עדיין הייתי עושה את זה ודואג לא להתחבר נפשית. אבל איתו זה היה שונה, משהו בו משך אותי אליו. באותו הלילה שהוא השפיל את מבטו ולא הסתכל עליי. הרגשתי שעשיתי משהו שלא הייתי צריך לעשות, משהו הפריע לי כשהוא הסיט את מבטו. ובפעם הראשונה בחיי הלכתי לפי מה שהלב אמר לי ולא לפי המוח. ואולי בהתחלה נתתי לעצמי לחשוב שזה מעשה שגוי, שזה רק רצון מיני, שאני לא יכול לאהוב מישהו או שמישהו יכול לאהוב אותי. אבל הוא הוכיח לי אחרת, הוא הראה לי מיהי אהבה. בכל מחיר, ואני מודה לו על כך.

התיישבתי במיטה, סרקתי את החדר, מחפש אחריו. באיטיות קמתי מהמיטה, איפה הוא לעזאזל? התהלכתי אל שירותים. רואה אותו עומד מול המראה כשידיו על עיניו והוא חצי רדום, למה הוא פשוט לא נשאר לישון? אני לעולם לא אבין איך המוח שלו עובד. הוא שם את החלב ואז את הקורנפלקס, את קפה אחרי המים. איך אפשר לחיות ככה? אבל בסדר. התקדמתי אליו באיטיות, נצמד אליו, כורך את ידיי סביב אגנו ומרכין נשיקה רכה אל גבו. "התעוררת..." הוא לחש בעודו שם את ידיו על שלי. "אני לא אוהב שאתה קם לפניי..." לחשתי. "הייתי חייב לקום מוקדם... אני חייב לחזור לשגרה..." הוא לחש והסתובב אליי. "אנחנו חייבים לחזור לשגרה, אני חייב לחזור לעבודה ולאירי הדביל שמחכה לי ליד התמונה של הפיצה שבמשרד שלי." הוא אמר בגיחוך קטן. "לפני שאנחנו נכנסים לשיחה הזאת אני יכול לקבל את הנשיקה שלי?" שאלתי ועליתי על קצות אצבעותיי בשביל לחבר את שפתיי אל שפתיו. כרכתי את ידיי סביב צווארו והוא החזיק באגני, שומר אותי קרוב אליו. נישקתי אותו ברכות, שפתיי נעו באיטיות כנגד שלו. לאט לאט החדרתי את לשוני אל תוך פיו, מחליק את לשוני בלשונו לפני שנישקתי את שפתיו ברכות שוב. ידיו גלשו מן אגני אל ישבני, אוחז בו ולוחץ מעט. גורם לליבי להלום בחוזקה ולגופי להיות חלש בין שתי ידיו. לשונו פילחה את פי, גורמת לאיבריי להיקרע ולדמי לזרום במהירות. הוא הרים אותי מן אגני עליו, ככה שידיי ורגליי כרוכות סביב גופו החזק. הוא הושיב אותי על השיש והתחיל לנשק את שפתיי בקצת יותר פראות, משאיר אותי חסר נשימה. אבל הוא היה האוויר שלי, אני לא יכול בלעדיו. הוא הרים מעט את חולצתי, נוגע בעורי החשוף. גורם לי לפלוט גניחה קטנה אל הנשיקה שלנו. התנתקתי ממנו, כשידיי עדיין כרוכות סביב צווארו והוא בין רגליי. מצחי היה מוצמד אל מצחו ויכלתי להרגיש את נשימותיו הרכות על פניי. העברתי את אצבעותי בשיערו הארוך. הוא התנתק ממצחי והסתכל עליי, מעלה יד אחת אל פניי ומלטף אותי ברכות ממכרת.