My other half 1 - larry stylinson

פרק 3.

נקודת מבט הארי:

איך שנכנסתי לאולם  הגדול שמעתי את הצרחות של המעריצות, אף פעם לא הבנתי איך זאין חי חיים נורמלים ככה, רודפים אחריו לכל מקום. צלמים מחכים לו מחוץ לבית, הוא לא יכול לצאת לקנות מוצרים לבית בשקט. וכל פעם ששאלתי אותו אם הוא מתחרט על הפרסום הוא אמר שלא. שהמוזיקה זה מה שמציל אותו, מה שמחייה אותו.

בתחילת הקריירה שלו עזרתי לו לכתוב את השירים, על השירים שכתבתי יש לי תמלוגים. אני גם אוהב מוזיקה וזאין אומר שיש לי קול מבוזבז, שאני יכול להשתמש בו. אבל על מי הוא עובד? אני סתם עוד מנהל בחברה משעממת.

המאבטח הכניס אותי למאחוריי הקלעים, חיפשתי אחר החדר של זאין ולבסוף מצאתי.
נכנסתי אל החדר שלו בשקט, בלי שהוא שם לב.
באתי מאחוריו וקראתי "זאין!". הוא קפץ, התחלתי לצחוק.
"הבהלת אותי הארולד." הוא אמר ושם את ידו על הלב. "מה נשמע דביל?" שאלתי בעודי מחבק אותו.
"מה נשמע איתך אידיוט?, הלחצת אותי בטלפון." הוא שאל, מתנתק מהחיבוק.
"זה סיפור ארוך, בערב אני אספר לך..."

"זאין, 5 דקות עליה לבמה." העוזרת שלו אמרה בעודה נכנסת לחדר.
"אני עולה." הוא ענה לה בחזרה.
"5 דקות לפני שההופעה נגמרת האבטחה ילוו אותך לפה ויקחו את שנינו לרכבים. חייב לעוף."
"יאלה לך תפציץ בראדפוד באד בוי" אמרתי מתפוצץ מצחוק. והוא גלגל את עיניו, הוא פעם אחת אמר את המשפט הזה ואני זוכר לו אותו לכל החיים. זו מעין בדיחה סודית שלי ושלו.

ההופעה התחילה, אני כלכך גאה בו. זה היה החלום שלו והוא הגשים אותו. לא נדבר על זה שיש לו קול מדהים. אף פעם לא שמעתי מישהו שמצליח להגיע לגבהים האלה. הקול שלו מיוחד.

"אז היום נמצא איתי חבר מאוד טוב שלי, ואולי לא ידעתם אבל חלק מן השירים שאני שר היום, חלק מן השירים שבזכותם הצלחתי, את השירים האלו הוא כתב, ביחד איתי. אז הארולד, תודה."
הוא אמר, מסתכל למעלה, ונשבע שבאותו הרגע הייתי כלכך נבוך.

"ועוד משהו קטן, להארולד יש קול מדהים ואני רוצה לשמוע אם אתם רוצים לשמוע אותו!!!"
והמעריצות התחילו לצרוח, הוא לא גורם לי לעלות עכשיו לבמה. לא זה לא עומד לקרות. אני לא עולה לשם. מה אם הן לא יאהבו אותי? אני לא עולה! זה לא יקרה. חד משמעית.

"הארי, זאין רוצה שתעלה לבמה." המאבטח שמאחוריי אמר.
"זאין יכול להמשיך לרצות."
"הוא אמר שתסרב, ואמר שאם תסרב פשוט למשוך אותך למטה..."
"שאלוהים יעזור לי איתך זאין." אמרתי יוצא מהחדר ומתהלך לבמה.
המאבטח הביא לי אטמיי אוזניים, כמו שיש לזאין. לא מבין למה אני צריך אותם אבל בסדר. לא שאני יהפוך לכוכב אחרי שיר אחד.

עליתי לבמה, רואה את זאין נקרע מצחוק. לא נראלי שהוא האמין שהוא יצליח להעלות אותי לפה. אני לא אשכח לו את זה.
הסטתי את מבטי מזאין, רואה את הקהל הענק, נדהם מהערצה של המעריצות שלו, הן ניסו לעשות הכל רק בשביל שהוא יסתכל עליהן. למה מי הוא? הוא סתם בראדפוד באד בוי.