My other half 1 - larry stylinson

פרק 26.

נקודת מבט הארי:

חזרנו שוב אל ההתחלה.
-
ג'והאנה התיישבה על המיטה וחבשה לי את הפצע. השתנקתי מן הצריבה של חומר החיטוי על העור הפצוע. אני לא אשקר זה כאב. נשכתי את שפתי התחתונה מכאב, אבל זה בסדר. זה שווה את זה. שווה אותו. "מצטערת..." היא לחשה. "זה בסדר." אמרתי בחיוך קטן. שום דבר לא יגרום לי להתרחק ממנו. שום דבר לא יהיה שווה את המרחק הזה ביני לבינו. זה סבל בלעדיו. הוא. זה פשוט הוא.

"סיימתי." היא אמרה בחיוך. "תודה גב-" "אתה יכול לקרוא לי ג'והאנה. אפילו ג'ו זה יהיה מעולה." היא אמרה בחיוך בעודה קוטעת אותי. "תודה ג'ו." "אתה משפחה עכשיו." היא אמרה בחיוך. "אני רואה אותך כבן שלי. אני סומכת עלייך שתשמור על עצמך ועל הבן שלי. הוא לא יתכוון אם הוא יגיד לך שהוא רוצה להיפרד. הוא פשוט מפחד עלייך. הוא לא רוצה לפגוע בך." "אני יודע, אני לא אתן לדבר קטן להרוס את כל מה שבנינו." אמרתי בחיוך קטן והיא הנהנה בעודה יוצאת מן החדר.

קמתי מן המיטה באיטיות, מחזיק בצווארי, מתרגל אל הכאב הקטן הזה, ומתיישב על הרצפה על יד הדלת של השירותים. "לו..." לחשתי. "עברנו דברים גרועים יותר לו... אני לא רוצה שדבר כזה קטן יהרוס הכל..." אמרתי בעודי עוצם את עיניי ומשעין את ראשי כלפיי הדלת. "לו, בבקשה תענה." אמרתי בקול חנוק. "לו בבקשה אל תתרחק..." אמרתי. ושמעתי אל הבכי שלו מעבר לדלת. "תפתח לי את הדלת לו..." לחשתי, מתחנן. "תדבר איתי, תיפתח אליי..." המשכתי ללחוש. ושמעתי את המנעול מרעיש, הוא פתח את נעילת הדלת. קמתי באיטיות מן הרצפה, עומד על יד הדלת. "אני נכנס..." לחשתי בעודי פותח את הדלת.

הוא ישב על הרצפה כשרגליו כנגד חזהו. מכונס בתוך עצמו. ראשו היה טמון בין שתי ידיו. והדבר היחידי ששמעתי זה את הבכי שלו ואת המשפט שהוא מלמל- "זה הכל באשמתי." התיישבתי על ידו. "לו, בבקשה רק תביט בי." ביקשתי. שרק יביט בי. זה כל מה שאני מבקש. "לולו..." לחשתי. ולאט לאט הוא הרים את ראשו. אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה, הוא תמיד נראה כלכך חזק. הוא תמיד שידר כוח וחוזק. אף פעם לא חשבתי שמשהו ישבור אותו, וכנראה שאני ומשפחתו זו הנקודה הרגישה שלו.

הוא הרים את ראשו, חושף בפניי את עיניו האדומות ואפו הנפוח. "תתקרב..." הוא לחש. לא ציפיתי שזה יגיע ממנו, אבל גם הוא כמו כל בן אדם צריך מישהו שיהיה לצידו ברגעים קשים כמו אלה. התקרבתי אילו באיטיות, מכניס אותו בין זרועותיי הגדולות. משרה עליו חום ואהבה. ליטפתי את ראשו, "הכל בסדר, אני בסדר, הבנות בסדר, אתה בסדר. כולם בסדר." לחשתי. הוא הרים את ראשו מעט, מסתכל אל תוך עיניי. "אני כלכך מצטער." הוא לחש. "אין לך על מה. זה לא אשמתך. אני בסדר לולו..." לחשתי, נושק לראשו. "תנשק אותי..." הוא לחש בעודו מרים את ראשו מעט אליי. החזקתי בראשו, מקרב את פניו אליי. הרגשתי את נשימותיו הרכות על פניי. שפשפתי את שפתיו כלפיי שפתיי ובין רגע חיברתי את שפתיו אל שפתיי. סימנתי לו להתיישב על הברך שלי. אבל הוא לא שם לב, אז פשוט משכתי אותו אליי, כך שהוא רוכן מעליי, שכל רגל שלו בצד אחר של גופי. הוא התנתק משפתיי לרגע, מסתכל אל תוך עיניי, הורג אותי עם המבט הזה שלו.