איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק ראשון - בוקר טיפוסי (חלק ראשון)

נ.מ-דראקו מאלפוי

״רק עוד שעה. רק עוד שישים דקות״ אמרתי לעצמי, עוד שעה בדיוק הרכבת להוגוורטס יוצאת ואני עדיין שוכב במיטה שלי לא מוצא שום סיבה טובה לצאת ממנה. המזוודות שלי כבר ליד הדלת מאורגנות ומוכנות ליציאה ואני עדיין בפיג'מה שלי מנסה לקום מהמיטה עם הרגל השבורה שלי שדרך אגב עדיין לא החלימה מחודש יוני.

״דראקו אתה מוכן כבר?!״ שמעתי את אבי צועק לי מהסלון ״לא״ עניתי בעודי מנסה לקום מהמיטה. אחרי חצי שעה הייתי מוכן לבשתי את הגלימה שלי ונעזרתי באמא שלי כדי להוריד את המזוודות במדרגות.
״בוא כבר״ הוא אמר בקול זועם, תופס לי את הגלימה וגורר אותי לרכב (אני לא יודעת במה הם נוסעים או איך הם מגיעים לשם אז חירבשתי משהו) בזמן שאני נאנק מכאבים, אך כמובן שלא אמרתי דבר רק נשכתי את השפה התחתונה שלי כדי לא להשמיע קול.
אבי זורק אותי לרכב ואני מתיישב במקומי הקבוע מנסה למקם את הרגל שלי במקום שהיא לא תכאב, אני לא מצליח אז אני פשוט צריך לסבול.
כשאנחנו מתחילים לנסוע אני מסתכל על הדרך שאני כבר מכיר בעל פה ואני חושב על כמה לחברים שלי לא אכפת ממני הם אפילו לא שלחו לי שום מכתב לא שמעתי מהם מילה כל הקיץ, המכתב היחיד שקיבלתי היה מה׳פוטר׳ הזה.

-פלאשבק-
יום ראשון אחר הצוהוריים ואיזה ינשופה ישבה לי על עדן החלון, אני ישר זיהיתי אותה זאת הייתה הינשופה של פוטר לא הבנתי מה היא עושה לי מחוץ לחלון אבל גם לא רציתי לדעת. בחוסר רצון רב פתחתי את החלון והיא נכנסה פנימה, אני בהתחלה חשבתי שהיא טעתה בכתובת למרות שזה מאוד נדיר שינשופים עושים את זה אני ניסיתי להגיד לה ללכת (דראקו מדבר עם ינשופים אווו) אבל היא נשארה אצלי בחדר אני באמת שכבר חשבתי להעיף אותה מהחדר שלי עד שראיתי מכתב מגולגל על אחת מהרגליים שלה וכתוב עליו בפירוש ״לדראקו מאלפוי״ אני לקחתי אותו בהיסוס טיפה מפחד שהיא תינשך אותי, לקחתי לה בזריזות את המכתב ואחרי כמה שניות היא כבר יצאה החוצה ועפה אל האופק. כל מוחי היה מבולבל הרי למה לעזאזל שפוטר ישלח לי מכתב.
אני פתחתי אותו בעדינות למרות שרציתי פשוט לזרוק את המכתב מהחלון אבל לא עשיתי את זה בגלל הסיכון שאחד מבני משפחתי ימצא את זה.

לדראקו
אתה בטח שואל את עצמך למה שלחתי לך מכתב טוב
אני פשוט רציתי להצטער ששברתי לך את הרגל, אני באמת שלא התכוונתי
אני רק רציתי למצוא את הסניץ׳ ואני לא שמתי לב...
בכל מקרה אני מקווה שהרגל שלך תרגיש יותר טוב.

אתה כבר יכול לנחש ממי זה

הארי פוטר

הוא חתם למרות שישר זיהיתי שזה ממנו, אני די בטוח שהוא שלח לי את המכתב הזה רק מרחמים או שהוא הרגיש רע עם עצמו אבל עדיין הרגשתי טיפה אושר שהוא סוף סוף בחר להתנצל. אני החלטתי להחזיר לו מכתב אבל לא כתבתי הרבה רק כתבתי הכל בסדר הרגל שלי מתחילה להחלים ואני דווקא מרגיש יותר טוב דראקו חתמתי ושלחתי לו את המכתב עם הינשוף שלי (אני מצטערת עם לדראקו אין ינשוף למרות שאני די בטוחה שיש לו אבל אם אין לו אז בסיפור הזה יש לו תתמודדו)

-סיום פלאשבק-

אנחנו כמעט הגענו לתחנת הרכבת המוגלגית הזאת ועדיין הייתה לי עוד רבע שעה עד שהרכבת מתחילה לנסוע, אבל אני תמיד מעדיף להיכנס בין הראשונים ולתפוס את המקום הכי טוב. כשיצאתי מהרכב אני התחלתי ללכת חצי צולע לכיוון הרכבת מנפנף שלום להורי, כשהגעתי לרציף ראיתי את בלייז ופנסי מחכים לי, למען האמת הייתי די שמח לראות אותם למרות שלא דיברנו כל הקיץ, בזמן שפנסי עזרה לי ללכת ובלייז לקח לי את המזוודות הם עידכנו אותי בכל מה שקרה להם בקיץ והתנצלו איזה מיליון פעם אל זה שהם לא שלחו לי מכתבים ואני כל פעם הייתי צריך להגיד להם שהכל בסדר.

אז זה סוף הפרק הראשון אני יודעת שזה כתוב קצת מוזר אבל אני אנסה להשתפר
בבקשה תכתבו לי מה חשבתם עליו.
ד.א (אני עומדת להשתמש בזה הרבה זה אומר דרך אגב) נקודת המבט הבאה תהיה של הארי.
שיהיה לכם המשך יום טוב או לילה טוב🤟🏽