נ.מ- פנסי פארקינסטוןקמתי עם כאבי גב נוראיים ותחושה מוזרה ביד.
״סוף סוף התעוררת. סליחה שלא הערתי אותך קודם את פשוט נראית שלווה כל כך ו-״ ״איפה אני?״ אמרתי עדיין מנסה להתאושש
״אה.. כן... אתמול כשקראתי לך את אחד מהספרים שלי את סוג של נרדמת באמצע״ שמעתי את קולה של הרמיוני מדבר אליי ברכות
״אההה״ נאנחתי והבטתי בהרמיוני, היא שינתה את בגדיה והחזירה את ערימת הספרים
״אני לא מבינה איך הצלחת להירדם על הקרקע, אני עד כדי כך משעממת?״ היא שאלה אותי והתחילה לאסוף את דבריה
״את.. את לא משעממת אני פשוט הייתי עייפה, את דווקא היית מאוד מעניינת״ אמרתי והתיישבתי לידה
״אף פעם לא חשבתי שתחמיאי לי פארקינסטון״ היא אמרה, נעמדה ולקחה את התיק שלה
״כן.. גם אני לא חשבתי שאני אחמיא לך, היום יום שבת נכון?״ שאלתי אותה גם נעמדת ולוקחת את התיק שלי
״כן אין לימודים. נתראה״ היא סיימה לדבר והלכה לכיוון הכניסהנ.מ-הארי פוטר
הלכתי במסדרון מנסה למצוא את ג׳יני.
ולהפתעתי היא נראתה מאוד שמחה כשהיא מצאה אותי.
״היי הארי״ היא אמרה וחיוך רחב היה מרוח על כל פניה
״היי.. אמ ג׳יני... יש.. יש יש מישהו שיודע על מה שקרה״ אמרתי מנסה לא להוריד לה את המצב רוח, מה שלא הלך טוב כי ברגע שאמרתי את זה החיוך ישר ירד והתחלף בפנים מבולבלות וכועסות באותו הזמן.
היא משכה אותי לאיזה פינה ונתנה בי מבט זועף
״זה פרד וג׳ורג׳. הם יודעים מה קרה והם אמרו לי שאם אני לא אגיד לרון אז הם יגידו לחברים שלהם, וג׳יני אני יודע שהבטחתי לך שאני לא אספר לרון אבל אני ממש צריך כי את מכירה את הילדים בהוגוורטס והם יתחילו שמועה ו-״ ״הארי, תירגע אוקי, אני אדבר עם פרד ועם ג׳ורג׳, פשוט תירגע״ היא אמרה והחזיקה לי את היד בעדינות. למעשה היא הרגיעה אותי מאוד.
ידעתי שאני יכול לסמוך על ג׳יני שהיא תסדר את העיניין עם התאומים וידעתי שהרמיוני תומכת בי בעיניין הזה של ה׳גיי׳ אבל יש לי כל כך הרבה על הראש.
יש לי אימוני קווידיץ׳. אני צריך להגיד סליחה למאלפוי. יש לי היום ריתוק עם מאלפוי. אני צריך לדבר עם רון. ג׳יני מטפלת בעיניין של התאומים אבל עדיין... אני פשוט רוצה שהכל יעצור.הייתי בדרכי למועדון וראיתי את נוויל בא אליי בריצה מחזיק את אחד מהצמחים שלו
״הארי.. הארי איך אני מזמין מישהי לצאת איתי?״ הוא שאל אותי מתנשף מהריצה
״נוויל זה לא ממש זמן טוב, פשוט.. תתחיל בשיחה קצרה ותשאל אותה אוקי? בהצלחה״ אמרתי ונופפתי לשלום.
פאק. יום שבת היום ולי יש ריתוק.
לקחתי את המטאטא שלי בתקווה שאם אני אתאמן קצת זה ינקה לי את הראש.נ.מ-דראקו מאלפוי
״זה לא באמת משנה לך״ בלייז אמר עדיין מנסה לשכנע אותי ללכת להתאמן קצת לקווידיץ׳ ״תראה אתה נראה מאוד מדוכא בימים האחרונים ו-״ ״טוב בסדר אני בא. אבל לא יותר משעתיים כי יש לי את הריתוק עם סנייפ היום והוא יהרוג אותי״ אמרתי תפסתי את המטאטא והלכתי אחריי בלייז טיפה צולע לכיוון המגרש.
דווקא כשהגענו התחיל לרדת גשם.
״יופי עכשיו אי אפשר להתאמן, בוא נחזור״ אמרתי מנסה להסתיר את ההתלהבות שפרצה בי
״לא. בשום פנים ואופן לא. אנחנו נתאמן בגשם.״ הוא אמר וקפץ על המטאטא שלו.
״מעצבן אחד״ אמרתי ועליתי גם על המטאטא שלי.היי זאת אני הסופרת.
אני צריכה עזרה אני אל מצליחה להיכנס להודעות של הוואטפאד מישהו יודע איך מתקנים את זה?
בכל מקרה אני מאוד מקווה שאהבתם את הפרק ואם יש לכם שאלות או ביקורת אני תמיד אשמח לשמוע.
המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨
YOU ARE READING
איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי
Paranormal~דרארי~ תכנים שיש בסיפור -סמים- -בן+בן- -דיכאון- -פגיעה עצמית- -תכנים לא כל כך מיניים- כמובן שאני אודיע שאחד מהמקרים האלה יבואו נ.ב יש בסיפור כמה נקודות מבט (נ.מ) מקווה שתהנו ||כמובן שכל הזכויות שמורות לגיי קיי רולינג||