איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק שלישי- אני יודע מה עשית בקיץ האחרון (חלק ראשון)

נ.מ- דראקו מאלפוי

״אין מצב. אני אומרת לך שאין שום סיכוי בעולם. אני לא הולכת.״ שמעתי את פנסי צועקת ״אין לך ברירה. יש לנו שיעור שיקויים עוד שעה ואין שום מצב שכבר על היום השני את מורידה לסלית׳רין כמה נקודות״ שמעתי את בלייז צועק על פנסי ״אכפת לכם לשתוק. יש פה אנשים שמנסים לישון״ שמעתי מישהי אומרת מעליי. ״על מה כל המהומה?״ שאלתי בתקווה שהם יגידו את זה בקצרה, שניהם התחילו לצעוק לעברי מנסים להגיד או יותר נכון לצעוק את מה שקרה ״סתמו שנייה!״ צעקתי לעברם משאיר את שניהם בשתיקה ״בלייז תתחיל לדבר״ אמרתי ופניתי לעברו מתיישב על מיטתי ״אז.. אני קמתי לי בבוקר רגיל לגמרי, מתארגן ומסתכל על המערכת שעות. אז אני שם לב שיש לנו שיעור שיקויים, אז אני הולך לעבר פנסי ואומר לה. והיא באה ואומרת לי שהיא לא מוכנה לבוא כי היא לא רוצה לראות את גריינג׳ר. ואני אמרתי שהיא חייבת לבוא כדי שאנחנו לא נאבד נקודות על הפאקינג יום לימודים הראשון.״ בלייז אמר מרים את קולו לאט לאט ״אוקי.. פנסי תורך״ אמרתי ופניתי אליה ״אין לי מה להגיד הוא אמר את זה בדיוק כמו שזה״ היא אמרה ״אבל אני עדיין לא באה!״ היא הצהירה ולפני שבלייז התחיל לצעוק עליה שוב אני עצרתי אותו ״בלייז תעזור לי לקום. כמה נקודות לא יהרגו אותנו.״ אמרתי מושיט את ידי לעברו.

הגענו לאולם באיחור של דקה או שתיים למרות שלא הייתה ממש שעה שצריך להיות שם. בדרך אני פנסי ובלייז נפגשנו בכמה סלית׳רינים צעירים ולימדנו אותם איך לכבד אותנו.
בלייז עזר לי לשבת והמשיך לדבר בנעימות עם פנסי. ״נפלא לראות את כולכם פה, אז אני רוצה להכריז שהיום הלימודים לא יתקיימו-״ דמבלדור נקטע בגלל קולות התלמידים, חלק צווחו משמחה וחלק מחאו כפיים. טוב כולם חוץ מתלמידה אחת. גריינג׳ר. היא נראתה יותר מידי מאוכזבת. ״כן, כן. שמחה וששון. אתם יכולים להתחיל לאכול״ אמר דמבלדור ומגוון רחב של אוכל הופיע על השולחנות, ראיתי בזווית העין כמה ילדים קטנים מתלהבים ממה שקרה, אבל כל השאר כבר היו רגילים לזה.
״דראקו. אני לא מבינה למה לא עשו לך ׳אפיסקי׳ על הרגל, זה היה מעביר לך את הכאב תוך שנייה״ פנסי שאלה אותי בעודה דוחפת סלט חסה לפה שלה. ״גם אני רציתי לשאול אותך את זה״ בלייז אמר ושם את ידו על השולחן כך שהראש שלו נשען על ידו ״אבא שלי רצה שאני ארגיש את הכאב, הוא אמר שרק ככה אני אלמד לפעם הבאה״ אמרתי מעמיס אוכל על הצלחת שלי.

נ.מ- הארי פוטר

היום החלטתי לוותר על ארוחת הבוקר. הייתי בטוח שהרמיוני תביא לי איזה טוסט או משהו. ניצלתי את הזמן הזה כדי לדבר עם ג׳יני. חיכיתי לה מחוץ לדלת המועדון, הייתי די בטוח שהיא תלך עם כמה מחברותיה אבל לא היה לי אכפת. כמו שחשבתי ראיתי את ג׳יני יוצאת מהמועדון עם עוד כמה בנות. הן דיברו על איזה משהו שקשור למכנסיים במבצע, אבל לא היה לי אכפת לקטוע את אחת מהבנות רק בשביל לדבר עם ג׳יני. ״ג׳יני..״ אמרתי מאחוריה, היא הסתובבה אליי באיטיות ״תתקדמו אני אפגוש אתכן אחר כך״ היא אמרה והסתכלה עלי ״אנחנו צריכים לדבר״ אמרתי משכתי את ידה והלכתי איתה למקום נטוש.
״מה?״ היא שאלה אותי בטון עצבני, כאילו אני גוזל ממנה את הזכות לחיות ״אנחנו צריכים לספר לרון״ אמרתי מסתכל לה בעיניים. היא נראתה כאילו דיברתי עכשיו רוסית ״ג׳יני אנחנו צריכים לספר ל-״ ״לא!״ היא קטעה אותי ״הארי, אנחנו לא מספרים לרון. הוא יהרוג אותי ואותך. דיברנו על זה כבר. חוץ מזה אף אחד יודע מזה. ואם נגיד לרון הוא יגיד לכל העולם ואשתו״ היא נשמעה מעוד משכנעת, וגם יש משהו בדבריה. ״אבל תחשבי אל זה, אם נספר לרון את תוכלי לספר להרמיוני.״ נסיתי לשכנע אותה. היא ממש לא קלה לשכנוע. ״הארי... עם כל הרצון שלי לספר להרמיוני אנחנו לא יכולים לספר לרון.״ ג׳יני אמרה והתחילה ללכת. נשארתי שם כמה דקות. רציתי לחשוב על מה שהיא אמרה.

נ.מ- הרמיוני גריינג׳ר

״רון. אתה יודע למה הארי לא בא לארוחת הבוקר? ואיפה הוא? אני לא רוצה להסתובב עם הכריך הזה כמו מטומטמת״ שאלתי אותו עדיין מחזיקה את הכריך שרציתי להביא להארי ״אין לי מושג. הוא אמר שהוא צריך לדבר עם ג׳יני על משהו אבל אני לא יודע איפה הוא״ ״עברו שלושים דקות על מה..״ רציתי להמשיך לדבר עם רון אבל ראיתי את ג׳יני באה בריצה מכיוון מועדון גריפינדור אז הלכתי במהירות לכיוונה וראיתי את רון עושה את אותו הדבר. ״פספסתי את ארוחת הבוקר?״ היא שאלה את שנינו עדיין מתנשפת מהריצה שלה ״כן את פיספסת אותה בכמה דקות״ רון אמר מנסה גם הוא להסדיר את הנשימה שלו מהריצה של שלושת המטרים האלה ״מדרגות טיפשות״ היא אמרה נאחזת בי כדי להסדיר את נשימתה ״על מה את והארי דיברתם? ואיפה הוא?״ שאלתי מנסה להחזיק גם אותה וגם את הכריך של הארי ״זה- סתם דיברנו על איזה משהו דבילי, והפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה ליד מועדון גריפינדור״ היא אמרה והתחילה לשחרר את אחיזתה ממני והתקדמה לעבר החברות האחרות שלה. ״אתם ממש לא מתאימים לריצה״ ״מה זה אמור להביע?״ רון שאל אותי עדיין משתעל ונושם בכבדות. ״לא חשוב, בוא. אנחנו הולכים להביא את הכריך הזה להארי״ אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון מועדון גריפינדור ״למה את לא יכולה לקרוא לזה סנדוויץ׳ כמו כל בן אדם נורמלי?״ הוא הסתכל עלי והתחיל ללכת לעברי עדיין טיפה מותש מהריצה ״פשוט בוא כבר״ אמרתי והמשכתי ללכת.

״תראו, תראו.. גריינג׳ר ווויזלי״ (אני ממש מצטערת על כמות האות ו׳ במילה הזאת) שמעתי את מאלפוי מאחורי, הסתובבתי אליו באיטיות ״אני רואה שהרגל שלך עדיין לא החלימה״ אמרתי מביטה כמה שניות על הרגל שלו ״זה לא עיניינך״ הוא אמר ונשען טיפה פחות על בלייז. ״פגשנו את ׳פוטר׳ בדרך וזה נראה כאילו הוא חיפש אתכם הוא נראה טיפה היסטרי״ פנסי אמרה נעמדת טיפה מאחורי מאלפוי. ״איפה הוא היה?״ רון התקדם לעבר מאלפוי בצעד מאוד מאיים אני חייבת לציין ״שם״ אמר בלייז והצביע עם ידו השנייה זאת שלא החזיקה את דראקו על איזה מקום מאוד כללי. ״תודה״ משכתי את רון ועברנו סנטימטרים ספורים ליד פנסי. הם התחילו התרחקו מאיתנו ואנחנו מהם. המקום שבלייז הצביע אליו היה נראה בערך משהו כמו שתי דקות הליכה, אבל עם רון זה לקח לפחות חמש.

נ.מ- הארי פוטר

״היי הארי״ שמעתי את פרד וג׳ורג׳ מאחורי ״היי״ אמרתי בקול טיפה מבוהל ״מתי אתה התכוונת לספר לנו?״ שאל אותי ג׳ורג׳ או פרד ״לספר לכם מה?״ שאלתי אותם עם מבט מבולבל מאוד מקווה שזה לא מה שאני חושב שזה ״אתה לא חשבת שלא נשים לב נכון?״ שאל אותי אחד מהם ״על מה אתם מדברי-״ ״אנחנו יודעים מה עשית בקיץ האחרון״ קטעו אותי שניהם ואמרו את המשפט הזה שניהם ביחד באותו הזמן. אני עדיין לא מצליח להבין איך הם עושים את זה.

היי זאת אני הסופרת
רציתי לשאול מה אתם חושבים על הפרק
ואם יש לכם שאלות אני אשמח לענות.
המשך יום או לילה טוב 🤟🏽✨