איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק רביעי- חלומות (חלק שני)

נ.מ- הארי פוטר

צעדתי עם הרמיוני ורון לכיוון האולם בתקווה שארוחת הבוקר לא נגמרה. המסדרונות היו די ריקים אז הרמיוני חשבה שכולם אוכלים ושאנחנו לא נגיע באיחור גדול. כמה מטרים לפני שהגענו לאולם אני ראיתי את פנסי ומאלפוי מתחבקים.
אני לא יודע למה אבל אני קינאתי בה. אני הייתי זה שצריך.. לא. לא! אני לא רוצה לחבק את מאלפוי. אני לא רוצה לחבק את מאלפוי.
״הארי, אתה בא?״ רון קטע את מחשבותי, ותוך כמה שניות נכנסנו לאולם וראינו שכולם מסתכלים עלינו. אני ורון התקדמנו במהירות לשולחן גריפינדור, והרמיוני מאחורינו מסתירה את פניה.
״ג׳יני, נוויל חיפש אותך לפני כמה ימים. מה הוא רצה ממך?״ רון שאל בעודו מעמיס אוכל על צלחתו ״זה לא עיניינך״ היא אמרה והמשיכה לדבר עם חברותיה.
אני חייב לדבר איתה. אני פשוט חייב. אני גם חייב לדבר עם דרא-מאלפוי אני צריך לדבר עם מאלפוי, פרד וג׳ורג׳. אויש נו אני צריך לדבר גם עם רון, ואני רוצה גם לדבר עם הרמיוני.. יש לי כל כך הרבה אנשים לדבר איתם. אני לא רוצה לדבר עם כולם מה אני טלפון?!

אז ככה זה יהיה. אני קודם כל אדבר עם פרד וג׳ורג׳, אחר כך עם ג׳יני. אני אדבר עם מאלפוי שאני אראה אותו ועם הרמיוני אני אדבר אחרי ארוחת הערב, עם רון אני אדבר אחרי שקיבלתי את האישור של ג׳יני לספר לו. כן זה הסדר הכי טוב.
״הארי בוא כבר״ הרמיוני אמרה ומשכה לי את היד, נגררתי אחריה עד שהבנתי שארוחת הערב נגמרה.
״הרמיוני אני צריך לדבר איתך״ לחשתי לעברה כדי שג׳יני ורון לא ישמעו ״על מה אתה צריך לדבר איתי?״ ״אני אגיד לך אחר כך, רק אל תגידי לאף אחד, תבטיחי לי״ אמרתי בקול טיפה לחוץ ״הארי.. אני מבטיחה לך״ היא טפחה לי על הגב והלכה טיפה מהר יותר לכיוון רון וג׳יני.
אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח היא חזרה אליי ומשכה אותי לאחת הפינות.
היינו ממש כמה מטרים מהמועדון אל זה היה מקום שומם שאפילו חתול לא נראה בו.
״אז על מה רצית לדבר?״ היא שאלה אותי בקול דואג. היא בטח חשבה שזה עוד משהו שקשור לוולדמורט או לסדריק.
״אני.. אני לא ממש יודע איך לומר את זה.. אני..״ ״הארי הכל בסדר?״ הקול שלה נשמע כל כך רך ודואג. אני באמת לא יודע איך לומר לה את זה.
״אני.. אני חושב שאני גיי״ אמרתי בלחישה שאני אפילו לא בטוח אם היא שמעה משהו לפני שהבטתי בה ידיה חיבקו אותי בעוצמה וליטפו את גבי. הרגשתי כל כך הקלה, לפחות היא יודעת.
״הארי אני כל כך שמחה שאמרת לי. אני לא אגיד את זה לאף אחד עד שאתה תהיה מוכן״ היא אמרה עדיין לא משחררת את האחיזה שלה, התחלתי לחבק אותה ,זה הרגיש כל כך טוב שלפחות היא יודעת.
עברו כמה דקות שהיא עטפה אותי בחיבוק ענק והרגשתי בטוח.

התחלנו ללכת לעבר המועדון והיא עודדה אותי כל הדרך שזה נורמלי ושזה בסדר. לפני שנכנסנו למועדון היא סובבה אותי ככה שפניי פנו לכיוונה.
״יש לך.. יש לך איזה קראש על מישהו?״ אני כל כך הופתעתי מהשאלה. עברו כמה שניות עד שהצלחתי לעקל את מה שהיא שאלה כרגע.
״אה... אני.. אני לא חושב.. אולי... אני לא יודע אם זה נחשב אבל.. למעשה כן יש.. יש מישהו״ אמרתי בקול מלא במבוכה
״מי?״ היא שאלה בהתלהבות וחיכתה בקוצר רוח לתשובה
״אני.. תראי אני לא בטוח אבל.. אני״ אמרתי והתחלתי להחליק את קולי ״אני חושב שמאלפוי״ אמרתי בקול לחוש ובפנים פונות לאדמה מתכונן לצרחה שתצא ממנה ״מא.. מאלפוי.. כאילו דראקו מאלפוי. ה-דראקו מאלפוי״ היא אמרה והרימה את פניי. הנהנתי לאות חיוב, היא דווקא הגיבה הרבה יותר טוב משחשבתי, היא לא צרחה או הייתה עד כדי כך מופתעת, היא פשוט חייכה ופנתה לכיוון המועדון ״אני לא יודעת מה אתה מוצא בו אבל.. לא אני באמת לא יודעת מה אתה מוצא בו. אבל אם אתה באמת חושב שאתה אוה-מחבב אותו כמובן שאני אתמוך בך״ היא אמרה ופנתה למעונות הבנות.
״ביי״ אמרתי והלכתי למעונות הבנים.

היי זאת אני הסופרת.
אני אעלה טיפה פחות השבוע כי קיבלתי כלב וואו.
אבל אני עדיין אשמח לשמוע ביקורות או תגובות כי זה באמת עוזר לי הרבה.
שאלה אליכם- מה אתם חושבים שקרה בקיץ האחרון?- שאלת המאה
בכל מקרה המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨