איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק חמישי- עסקת התאומים (חלק ראשון)

נ.מ- הארי פוטר

״לא. לא . לא. לא. ממש אבל ממש לא.״ שמעתי את רון צועק, לא ידעתי אם זה היה לעברי או לעבר מישהו אחר. ״רון אין לך שום ברירה.״ שמעתי את דין צועק בחזרה. סובבתי את עצמי כדי שאני אראה את המתרחש.
כל החפצים של רון היו על הרצפה וכך גם חפציו של דין. הם צעקו אחד על השני ואני הצלחתי לקום בזריזות לחלוף על פניהם ולשבת על המיטה של נוויל.
״רון חושב שדין שכב עם ג׳יני. הם התחילו לריב ושברו אחד לשני דברים. מפה לשם דין שיקר שהוא נישק את ג׳יני ורון ממש חטף קריזה.״ נוויל אמר ואפילו לא העיז להסיר את עיניו מהריב של רון ודין.
״תודה נוויל זה כל מה שהייתי צריך״ אמרתי לעברו גם לא מזיז את עיניי משניהם.

אחרי בערך עשר דקות הם השלימו, דין התנצל וכך גם רון. כולנו התחלנו להתארגן ויצאנו בריצה כדי להספיק לארוחת הבוקר.
״תגיד רון.. זה באמת כזה ביג דיל אם דין היה מנשק את ג׳יני״ שאלתי אותו בקול הכי אדיש שיכולתי להוציא. רון החליף מבטים, הוא הביט בדין ואז בי והמשיך לעשות את זה עוד כמה פעמים. לבסוף הוא נאנח ״אל תתחיל איתי הארי״ הוא אמר ונשמע טיפה עצבני.
נכנסנו לאולם וראינו שהוא ריק. פשוט ריק לגמרי.
״פאק״ רון אמר והתחיל לרוץ לעבר כיתת שיקויים, כולנו רצנו אחריו מתחננים שלא איחרנו. בדרך נתקלנו בכמה ילדים מהשנה הראשונה ואפילו לא היה לנו זמן להגיד להם סליחה.
נכנסנו לכיתה מתנשפים וראינו שכולם מסתכלים עלינו. במיוחד פרופסור סנייפ.
״באמת שאלתי את עצמי איפה הייתם. דין, נוויל, רון והארי. אני לא אתן לכם עונש אבל אני מוריד 20 נקודות מגריפינדור. עכשיו שבו במקומות הפנויים.״ הוא הצהיר ואבן נפלה לי מהלב, לפחות לא קיבלתי ריתוק.
הלכנו בזריזות לשבת במקומותינו ומזווית העין שלי אני רואה את הרמיוני במבט מאוכזב.

הדלת נפתחה בעוצמה ומאלפוי עמד גם הוא מתנשף. ״ריתוק. עכשיו שב במקומך״ הוא רטן ״אבל פרופסור-״ ״שב!״ הוא הרים את קולו וכל הכיתה נראתה מזועזעת. מאלפוי רץ למקומו והתיישב מביט בי מבט רצחני. אני פשוט חייכתי ושלחתי את ידי לתיק כדי להוציא את הספר שלי.
אוי לא. אין זה לא אמיתי. הספר שלי. פאק. נו באמת.
חיפשתי בתוך התיק שלי כמה דקות, הוא לא היה גדול ולכן זה היה מוזר.
״יש בעיה פוטר?״ סנייפ פנה אליי ״אה.. אני.. אני חושב ששכחתי את הספר שלי במעונות אני-״ ״ריתוק גם לך פוטר. לא מספיק שאתה מאחר אתה גם לא מביא ציוד. זה ריתוק פוטר״ הוא אמר ודפק את ידו על השולחן. חצי מהכיתה נרתעה בגלל זה.
אוי לא. אוי ואבוי. אהיה בריתוק עם מאלפוי. עם פאקינג מאלפוי. למה?, למה זה מגיע לי. זה עומד להיות מוזר ומביך ואסור לשכוח מבלבל. החצי קראש שלי או אני לא יודע אם לקרוא לזה קראש אבל לא משנה, זה יהיה אני והוא באותו החדר, בלי החברים שלי ובלי אנשים שאני מכיר. אוי ואבוי.

השיעור נגמר כמעט בהצלחה והצטרפתי לשיחה של רון ונוויל בדרכינו לשיעור ׳שינוי צורה׳.
לא הלכנו מהר, הלכנו בנועם מדברים על קווידיץ׳ ועל כמה עצבניות בנות יכולות להיות.
לפתע הרגשתי משהו דוחף אותי הצידה. משהו שמשך אותי וכיסה לי את הפה.
״ששש תהיה בשקט כבר״ הקול נשמע לי מאוד מוכר אבל אני לא הייתי בטוח.

היי זאת אני הסופרת.
אני אעבור על הסיפור עוד פעם מחר לבדוק אם יש לי שגיאות כתיב, אני פשוט ממש רציתי להעלות פרק.
בבקשה תגידו לי מה אתם חושבים שקרה בקיץ האחרון.. זה מאוד יעזור לי.
תודה רבה לכל הצופים שלי אתם עוזרים לי המון.
המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨