איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק רביעי- חלומות (חלק ראשון)

//בתחילת הפרק יהיו טיפה קטעים מיניים//
נ.מ- דראקו מאלפוי

הלכתי ביער האסור סתם משוטט לי. לא היה כל כך קר אבל ליתר ביטחון היה לי סוודר ארוך וגלימה.
מולי אני רואה ילד יושב קורא ספר, ישר חשבתי שזה איזה ילד מהשנה הראשונה שאיבד את הדרך, אבל לא.
אני רואה את פוטר.
״היי דראקו״ הוא אמר אפילו לא מזיז את מבטו מהספר. ״אתה.. אתה קראת לי דראקו?״ שאלתי אותו מתיישב לצידו ״יש לך בעיה עם זה?״ הוא שאל בשעה שהוא סוגר את הספר ומביט בי.
אני אפילו לא יודע מה קרה. דבר הוביל לדבר ואני מוצא את עצמי מנשק אותו. אני רציתי לעצור את עצמי אבל לא יכולתי. רציתי לנתק ממנו כל מגע אבל זה הרגיש כל כך טוב. השפתיים העדינות שלו נישקו אותי בעוצמה. שמתי לב שהגלימה והסוודר שלי היו על הקרקע ושהחולצה של פוטר הייתה מונחת על הסוודר שלי.

״דראקו!״ שמעתי את בלייז צועק לעברי
״מה?!״ צעקתי אליו בחזרה בעודי מתיישב על המיטה שלי. זה היה חלום זה היה רק חלום. חלום מוזר במיוחד.
״מה יש לך? מה אתה מעיר אותי אפילו לא שבע בבוקר״ אמרתי לעברו משפשף את עיניי מנסה להתעורר. ״נו בוא כבר״ הוא אמר וזרק את התיק שלי לעברי. ״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי אותו בזמן שאני מחליף בגדים ״לארץ לעולם לא. נו בוא כבר אני אסביר לך בדרך. התארגנתי בזריזות ויצאתי אחריו בחצי רגל צולעת.
״לאן. אנחנו. הולכים?!״ הרמתי את קולו מתקרב אליו עוד יותר ״אתה תראה״ הוא אמר לי ושינה כיוון.

אחרי שבע דקות הליכה הגענו לנהר מאוד יפה אני חייב לציין. בלייז הניח את התיק שלו על הדשא ואני עשיתי כמוהו. ״שב״ הוא אמר בקול שנשמע כאילו הוא מכריח אותי. התיישבתי לידו בליל ברירה מביט בו במבט שדורש הסבר. ״נו!״ צעקתי לעברו ״מה נו?״ הוא שאל אותי כאילו הוא שכח שהוא כאן ״למה הבאת אותי לפה?״ שאלתי באותו הטון ״אה.. זה״ הוא אמר וסובב את עצמו כך שפניו פנו אלי ״מה קורה בינך לבין פוטר?״ הוא שאל אותי במבט רציני ״מה?״ ״מה קורה בינך לבין פוטר?״ הוא הביט בי במבט משתוקק לתשובה.
״שום דבר לא קורה ביני לבין פוטר!״ הצהרתי לעברו והוא נראה שהוא אפילו לא מאמין לי. ״איי.. דראקו.. דראקו.. דראקו.. אני אחד מהחברים הכי טובים שלך כבר כמה שנים אתה לא מצפה ממני להאמין שפוטר סתם בא אליך ברכבת.״ ״אבל הוא באמת סתם בא אליי ברכבת״ הוא התחיל לצחקק ״אתה משקר לי.״ הוא אמר והחיוך עדיין לא ירד לו מהפנים ״אני לא משקר לך. אתה באמת חושב שמשהו יקרה ביני לבין פוטר?״ שאלתי אותו בקול עצבני ״אני לא יודע זה למה אני שואל אותך״ החיוך שלו כבר ירד לו מהפנים והוא גם התחיל להתעצבן עלי.
״אתה חושב שאני גיי?״ שאלתי אותו אחרי כמה שניות ארוכות של שתיקה ״להגיד לך את האמת.. כן. אני חושב שאתה גיי״ הוא אמר ונראה מאוד בטוח בעצמו ״אני.. אני לא גיי!״ ״ואתה בטוח בזה?״ ״כן״ השבתי לו במהירות אפילו לא חושב על מילותיי.
״בוא נשחק משחק״ הוא אמר בקול הרבה יותר רגוע ״איזה סוג של משחק?״ גם הקול שלי נרגע
״20 שאלות״ הוא אמר והתחיל להתקרב אלי ״אני יודע שאתה לא מכיר את המשחק הזה אז אני אסביר לך איך משחקים. אני שואל אותך 20 שאלות ועל כל שאלה אתה צריך לענות מהר בלי לחשוב. ואתה צריך לענות רק בתשובה של כן ולא. מובן?״ הנהנתי לעברו והתחלנו לשחק.

״מתחילים.. האם אני החבר הכי טוב שלך?״ ״כן״ עניתי ״אתה דלוק על פנסי?״ ״לא״ אמרתי טיפה מוגעל מהשאלה ״המאכל השנוא אליך הוא סושי?״ ״כן״ ״אתה גיי?״ ״כן״ עניתי אפילו בלי לחשוב. אפילו לא הבנתי מה אמרתי ובלייז כבר התחיל לצחוק ״בלייז זה משחק דבילי לגמרי אני לא רוצה לשחק אותו״ אמרתי והתחלתי ללכת לעבר התיק שלי ״אבל עדיין לא סיימנו את המשחק״ הוא אמר עדיין צוחק בפרעות. תפסתי את התיק שלי ״לך קיבינימט. ואם אתה אומר על זה למישהו אני אהרוג אותך״ הסתובבתי לעברו והוא הנהן עם חיוך מטופש על פניו.

הבלייז המעצבן הזה. הוא בטח יספר את זה לפנסי והיא תספר לכול העולם.
התקדמתי לעבר האולם כדי לאכול את ארוחת הבוקר שלי עדיין חושב על החלום האירוטי שלי עם פוטר.
הרגשתי שמישהו נתקע בי מאחורה ״היי תיזה-״ עצרתי את עצמי מלהמשיך כשראיתי שפנסי היא זאת שנתקעה בי מאחורה ושפניה קבורות בתוך ידיה. ״פנסי מה קרה?״ התקרבתי אליה ושאלתי אותה בקול מנחם ״אני.... חלום..... מוות....״ היא חיבקה אותי ובכתה אל תוך החזה שלי, אני חיבקתי אותה חלקית. אף פעם לא הייתי טוב בסיטואציות האלה.
נתתי לה לבכות ולחבק אותי עד שהיא נרגעה. למזלי זה קרה באחת הפינות של בית הספר ככה שלא היו הרבה ילדים שעברו שם.
״את מוכנה להסביר לי מה קרה?״ שאלתי אותה מנתק אותה מגופי וישבתי לידה.
היא ניגבה את דמעותיה והתחילה לדבר ״אני... אני ראיתי מישהו מת בחלום שלי.. ו...״ היא התחילה לבכות שוב. היא חיבקה אותי אפילו יותר חזק מפעם קודמת בוכה אל כתפי. אני ליטפתי לה את הגב וחיכיתי עד שהיא נרגעה. הרגשתי כמו כרית בכי מדברת. ״אני.. אני מעדיפה לא להגיד״ היא אמרה בקול חנוק מבכי.

למזלי אני לא פספסתי את ארוחת הבוקר ולקחתי לי איזה סנדוויץ׳. פנסי החליטה לוותר על לבוא לאולם אז לקחתי לה איזה צלחת עם סלט חסה וחביתה.

היי זאת אני הסופרת
רציתי לעשות יותר מנקודת מבט אחת אבל אני הייתי חייבת להתמקד טיפה בדראקו.
אני מאוד מקווה שאהבתם את הפרק ואני יותר מאשמח לשמוע ביקורת (אם יש לכם)
המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨