איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק שישי- מקלחות (חלק ראשון)

נ.מ- דראקו מאלפוי
״בלייז זה כבר נהיה מביך״ אמרתי יורד מהמטאטא שלי בעדינות ״אני עם רגל שבורה מצליח לנצח אותך״ ״בסדר תסתום כבר״ הוא אמר והתחיל להתקדם לעבר היציאה
״נו בלייז.. בלייז.. יש לי עוד שעה ואין לי כוח להתאמן לבד״ צעקתי לעברו
״לך לעזאזל. תתמודד לבד אין לי כוח אני עייף ורטוב״ הוא צעק ואפילו לא הסתובב אליי.

חיכיתי בערך דקה שתיים כדי לראות אם הוא יחזור אבל כלום.
״מאלפוי״ שמעתי מישהו אומר לעברי בקול רך, סובבתי את ראשי וראיתי את פוטר. היה טיפה מוזר לראות אותו עם חולצה ובלי ששפתיו נוגעות בשלי.
נשארתי בשקט מחכה שהוא יגיד משהו
״תקשיב אני מצטער על הרגל שלך.. אני באמת לא התכוונתי ו.. איך זה עדיין לא החלים?״ הוא פנה אליי והתחיל להתקרב אליי ״תקשיב אני בסדר. תפסיק להתנצל מתוך רחמים או מצפון או כל דבר אחר ו-״ ״מה גורם לך לחשוב שאני מצטער מרחמים או ממצפון נקי.. פשוט רציתי להגיד לך סליחה פנים אל פנים אבל אם אתה לא רוצה לשמוע את זה אז.. פשוט תשכח שאמרתי את זה״ הוא קטע אותי ודווקא באמת האמנתי לו.
״אכפת לך להתאמן ביחד? יש לנו עוד בערך שעה עד לריתוק של סנייפ ואין לי ממש מה לעשות״ הוא שאל אותי ועמד במרחק של מטר וחצי ממני
״למעשה לא אכפת לי.. יש מצב שזה לא יהיה כזה נורא״ אמרתי, עליתי על המטאטא שלי וראיתי שהוא עולה על שלו ואז התחלנו לשחק.

עברה בערך שעה ודווקא ממש נהנתי, הרבה יותר ממה שחשבתי, טוב הגשם קצת הפריע אבל בכללי היה כיף.
״עוד משחק מאלפוי?״ הוא שאל אותי מתייצב מולי מחזיק את הסניץ׳
״התוצאה היא שלוש שלוש ואין לנו מספיק זמן לעוד משחק אז פשוט נמשיך את זה בפעם אחרת״ אמרתי והתחלתי לרדת למטה
״פ-פעם אחרת?״ הוא נשמע מאוד מופתע
״כן.. אולי מחר?״ שאלתי מנסה להישמע מאוד ספונטני למרות שהייתי מאוד לחוץ באותו הרגע ואני אפילו לא יודע למה
״מ- מחר.. כן מחר זה טוב, באיזה שעה?״ הוא המשיך לרדת בגובה ואני אחריו
״שמונה בערב״ עניתי וראיתי שהוא מהנהן לאות הסכמה

הגענו לאדמה ונחתתי בצורה שבה כל הרגל שלי השתתקה לגמרי
״אהההה״ זעקתי זעקת כאב, ירדתי מהמטאטא בזריזות וישבתי על ברך אחת מחזיק את הרגל הפצועה
״אתה בסדר?״ הוא בא במהירות והתיישב לידי.
הוא נראה מאוד מודאג משום מה, הוא שם את ידו על גבי מחליק באיטיות לכיוון הזרוע שלי
״מה אתה עושה?״ שאלתי אותו עדיין סובל מהכאב
״מנסה לעזור לך לקום טיפש אחד״

אחרי כמה דקות שהכאב טיפה נחלש הוא לקח את שני המטאטאים ועזר לי ללכת, אף פעם לא חשבתי שאחשוב על זה אבל פוטר דווקא לא כזה נורא.. לא! אסור לי לחשוב על זה. אני שונא אותו חמש שנים ויום אחד לא ישנה את הכל. למרות שהוא באמת נחמד שהוא עוזר לי אבל לא! זה פוטר. הוא פשוט ריחם עליי בגלל הרגל שלי.

״קח״ הוא אמר והעביר לי את המטאטא שלי אחרי שהוא הביא אותי לכניסה של מועדון סלית׳רין
״מה השעה?״ שאלתי אותו מתחנן שעדיין לא התחיל הריתוק של סנייפ
״פאק! הריתוק שלנו מתחיל עוד חמש דקות. אין מצב שאני אצליח לחזור למועדון גריפינדור בזמן הזה.. לך אולי יש סיכוי-״
״סיכוי? פוטר הרגל שלי מתה. רק להגיע לשם לבד יקח לי עשרים דקות״ קטעתי אותו וחיכיתי לשמוע מה יש לו לומר בעיניין
״אתה כנראה לא תאהב את הרעיון הזה אבל.. מה אם נבריז?״ הוא שאל והבטתי בו כאילו הוא נפל על הראש
״נבריז?! מה אתה נורמלי. לא הגענו אתמול אז גם לא נגיע היום? אתה משוגע לגמרי״ אמרתי מניף את ידי לכל עבר
״נו אם אנחנו לא נבוא היום אז נבוא מחר. מה אתה מפחד ממה שסנייפ יעשה?״ הוא שאל ושילב אלת ידיו
״נו באמת פוטר, מפחד? אני?.. אתה יודע מה.. בסדר. נבריז״
פניתי לכיוון מועדון סלית׳רין נאחז במטאטא שלי כמקל הליכה
״אכפת לך אם אני אשתמש במקלחת שלך?״ הוא שאל שנייה לפניי שנכנסתי
״אל תגיד לי שאין לך מקלחת בחדר שלך״ אמרתי חצי מצחקק
״יש אבל עד שאני אגיע לחדר שלי אני אקבל היפוטרמיה״ הוא אמר ושמעתי את השיניים שלו נוקשות
״בסדר, אבל אם מישהו שואל מה אתה עושה במועדון אתה אומר שזה בשביל משימה שסנייפ נתן. סגור?״
״סגור״ הוא אמר והלך אחרי.

היי זאת אני הסופרת
לפני הכל חשוב לי לומר
1. תשמרו על עצמכם במצב הזה, אני מאוד מקווה שאף אחד שקרוב אליכם לא נפגע ושהכל בסדר
2. חג שבועות שמח

אני מאוד מקווה שאהבתם את הפרק
ואם יש לכם תגובות, הערות או ביקורת אני אשמח לשמוע
המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨