איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק חמישי- עסקת התאומים (חלק שני)

//בפרק זה בערך באמצע יהיו טיפה קטעים מיניים//
נ.מ- הארי פוטר

הרגשתי יד חמה מכסה את הפה שלי ואת עיניי, זה היה מגע חזק. הייתי יכול לנחש שאילו היו שני אנשים, משום שאחד מהם החזיק את העיניים ואת הפה שלי, והאחר החזיק את גופי.
״תסתום כבר!״ הקול צעק בזמן שאני מנסה להשתחרר מהאחיזה.
לקחו לי כמה שניות והפסקתי להילחם.
״ג׳ורג׳?״ שאלתי את האוויר לא יודע לאן אני מסתכל.
״כן, עכשיו תהיה בשקט״ הוא לחש והוריד את ידיו מעיניי ומהפה שלי.
הסתכלתי סביב וראיתי שאני בתוך ארון מטאטאים ושפרד מחזיק אותי, ג׳ורג׳ התיישב על הקרקע ופרד שיחרר אותי באיטיות. לקח לי שנייה להתרגל לאור וראיתי את שניהם יושבים אחד ליד השני. ״אתם יכולתם לומר לי שאתם רוצים לדבר״ אמרתי טיפה בכעס
״יכולנו, אבל.. ככה זה יותר כיף״ פרד אמר בנחת
״כיף?! כיף?! אתם כמעט נתתם לי התקף לב. חשבתי שחטפו אותי״ צעקתי לעברם
״אבל לא חטפו אותך״ שניהם אמרו באותו הזמן ״בכל מקרה רצינו לדבר איתך״ ״על מה?״ קולי נשמע הרבה יותר רגוע
״על ג׳יני.״ ג׳ורג׳ אמר ואני לא יודע אם הרגשתי יותר הקלה או לחץ.
״תראה.. אתה חייב לספר לרון. הוא יגלה על זה בכל מקרה וכדי שתגיד לו עכשיו.״ פרד אמר ונראה שליו
״אני יודע שאני צריך לספר לרון אבל ג׳יני-״ ״אז. אנחנו חשבנו והגענו להסכמה״ ״הסכמה?״ נשמעתי מבולבל
״אוי הארי.. הארי.. תראה אנחנו מסתובבים עם מידע. ואתה לא מוכן לספר את המידע. אז יש לנו הצעה. אם אתה תספר לרון ביומיים הקרובים אנחנו נסתום את הפה. אבל אם אתה לא תספר לו אנחנו נגיד לחברים שלנו.. ואתה מכיר את הילדים בהוגוורטס הם יספרו שמועות על זה וכו.. אז מה אתה אומר?״ פרד סיים לדבר וראיתי ששניהם חיכו לתשובתי.
״אני יכול לחשוב על זה?״ שאלתי אותם עדיין מנסה לעקל את מה שהם אמרו לי
״ברור אבל אתה חייב להסכים״ הם אמרו ויצאו מארון המטאטאים.

נ.מ- דראקו מאלפוי

״אה.. אה.. פנסי זה כואב!״ צעקתי לעברה
״סליחה.. אבל אתה חייב לטפל ברגל שלך. כבר חודשיים זה לא החלים-״ ״פנסי תעזבי אותו״ בלייז אמר משחרר את אחיזתו ממני.
פנסי הורידה את ידה מהרגל שלי וישבה לידי בסמוך לבלייז. ״כמה כואב זה?״ היא שאלה אותי אחרי כמה שניות של שתיקה ״לא כל כך.. אבל עכשיו זה יותר כואב ממקודם. תודה רבה פנסי״ אמרתי לעברה בציניות והיא נראתה מצטערת.
היא ובלייז פנו לכיוון היציאה והשאירו אותי לבד עם כאבים בלתי נסבלים ברגל. לרוב אני סתם מגזים אבל עכשיו ממש לא, זה פשוט בלתי נסבל.

הייתי על הרצפה של השירותים עם עיניים סגורות וזוג שפתיים מנשקות את הפה שלי, לא פתחתי את עיניי, אפילו לא רציתי לראות את מי אני מנשק פשוט נהנתי מהרגע.
עברו כמה דקות והנשיקה עדיין לא הפסיקה. לא רציתי שהיא תפסיק אבל אז חשבתי את מי אני מנשק.
באה לי מחשבה שאני מנשק את פנסי אז עצרתי את הנשיקה בזריזות.
פתחתי את עיניי והייתי בשוק ממי שעומד מולי. זה היה פוטר. אני נישקתי את פאקינג הארי פוטר, ונהנתי מזה כל כך.
״למה אתה נראה מופתע כל כך?״ הוא שאל אותי מתקרב אלי שוב. בלעתי את הרוק שלי ולא ידעתי מה לומר.
בהיתי בו למשך כמה שניות ואז ניערתי את ראשי.
״מה?.. מה קרה פה לעזאזל?!״ צעקתי לעברו דוחף אותו ממני
״וואו תירגע.. פשוט- תקום כבר״ שמעתי את הקול שלו משתנה בשניות.