איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק שני- הדרך היותר מידי ארוכה להוגוורטס (חלק שלישי)

נ.מ- גוף ראשון
״הארי תקום כבר״ אמרה הרמיוני בעודה מנערת את גופו יותר חזק, ״אההה״ הארי התעורר וצווחת אימה השתחררה מגופו, הוא קם מהמושב עדיין מנסה לעקל את מה שהוא ראה בחלומו. ״נו בואו כבר״ זירז אותם רון בזמן שהוא עוזר להארי ללכת, ״מה קרה בדיוק?״ שאלה הרמיוני בזמן שהיא הולכת אחריהם, רון והרמיוני חיכו במשך כמה שניות ארוכות להסבר אבל הארי רק השתחרר מאחיזתו של רון ואמר ׳לא משנה׳.

נ.מ- ג׳יני וויזלי
״נוויל זה לא כזה נורא, אני בטוחה שהוא יהיה בסדר״ אמרתי בניסיון לנחם את נוויל אחרי שהצמח שלו נפל על הרצפה. נוויל התחיל לאסוף את כל האדמה ואת הצמח כמובן והחזיר אותו למצבו הקודם. ״הנה, עכשיו הוא יהיה בסדר״ הוא אמר וליטף קלות את הצמח. ״קדימה בוא נלך, אני ממש לא רוצה להישאר ברכבת הזאת יותר ממה שאני צריכה״ אמרתי בזמן שאני מתחילה ללכת ושמה לב שנוויל הולך אחרי.
״אוי לא.״ אמר נוויל בחצי לחישה ״מה קרה?״ שאלתי אותו מסתובבת לראות אם הצמח שלו בסדר, ״שם״ הוא אמר והצביע קלות על לונה. מאז שאני מכירה את נוויל הוא לא הפסיק לדבר על לונה, על כמה שהוא מחבב אותה ועל כמה שהוא רוצה להציע לה לצאת איתו, ועל כמה שהוא היה ביישן כשהיא דיברה איתו, אבל למעשה אני חושבת שנוויל נהיה יותר אמיץ בקיץ הזה, ולכן רציתי לעשות את זה. ״לך תדבר איתה״ אמרתי, דוחפת אותו טיפה לכיוונה, ״אבל.. אני לא רוצה להשאיר אותך לבד ו-״ ״נוויל, אני אסתדר, עכשיו אתה צריך ללכת אליה ולשאול אותה איך עבר עליה הקיץ״ קטעתי אותו. הוא הנהן אלי והלך לכיוונה נחוש בדעתו לדבר איתה.
באותו הרגע אני הרגשתי כמו אמא שמנסה לשדך את בנה עם ילדים אחרים, אבל זה הרגיש טוב כי ידעתי שהם מחבבים אחד את השני, התחלתי ללכת לכיוון הוגוורטס כשראיתי שהשיחה ביניהם קלילה וזורמת.

הגעתי כבר לאולם הגדול יושבת בשולחן גריפינדור מחכה שדמבלדור יתחיל את נאום תחילת השנה שלו, ובמקום לראות את נוויל נפרד מלונה והולך לשבת לידי, אני רואה את הבן אדם היחיד שלא רציתי לראות, במיוחד לא היום.
ראיתי את הארי.
ראיתי את פאקינג הארי פוטר.
אני רציתי למות. לא רציתי לשבת שם. רציתי לקום וללכת אבל זה כבר היה מאוחר מידי, כי בדיוק כשהמחשבה הזאת חלפה לי בראש, הארי, רון והרמיוני ישבו מולי. ״היי ג׳יני״ אמרו הרמיוני והארי באותו הזמן, הארי אמר את זה כאילו מישהו מכריח אותו להגיד לי ׳היי׳ ולעומת זאת הרמיוני נשמעה הרבה יותר שמחה לראות אותי, ״היי״ החזרתי לשניהם מקווה שלא נשמעתי חצופה.
אחרי הארוחה שבה אני והרמיוני דיברנו יותר מידי, אני התחלתי ללכת איתה לכיוון המעונות, חולפות על ידי כמה ילדים קטנים מהאפלפאף שכנראה הצטרפו השנה לבית הספר.

נ.מ- הארי פוטר
התחלתי ללכת עם רון לכיוון המעונות, היינו טיפה מאחורי ג׳יני והרמיוני ואני הרגשתי כאילו הארוחה הזאת הייתה אחת מהארוחות הארוכות ביותר שאכלתי, ועד שדמבלדור התחיל לדבר, אני פשוט שמח שזה נגמר.
״מה היה הקטע עם ג׳יני?״ שאל אותי רון והוא נשמע כמו חוקר פרטי ״איזה קטע עם ג׳יני?״ שאלתי, פאק, פאק, פאק, אם ג׳יני אמרה לו אני בצרות. ״לא סתם, זה היה נראה כאילו אתה שונא אותה או משהו, לא דיברת איתה כל הארוחה, אתם לרוב מדברים ולא מעט״ הוא אמר, אני לא ידעתי מאיפה להתחיל, לפחות הוא לא יודע מה קרה, זה הדבר הכי חשוב. לקח לי כמה שניות שבהן חשבתי על התשובה הכי הגיונית אבל שמתי לב שהוא ממש חסר סבלנות אז פשוט זרקתי כמה מילים וציפיתי לטוב ״אה... באמת?... אני... אני בכלל לא שמתי לב״ דביל. מטומטם אחד. הוא בחיים לא יקנה את זה ״אה, טוב״ הוא אמר ונשמע שהוא דווקא השתכנע מזה.

אחרי כמה דקות של דיבורים על קווידיץ׳ ועל בנות (קריצה קריצה) הגענו למעונות של הבנים, ראינו את שם את דין שאמר לנו איפה המיטות שלנו, ״אנחנו לא יכולים לבחור איפה אנחנו ישנים?״ שמעתי את רון מאחוריי קוטע את דין ״אתה לא הקשבת בכלל כשדמבלדור דיבר נכון?״ שאל אותו דין, ראיתי את רון מגלגל עיניים ומתיישב על המיטה הכי קרובה אליו. ״זאת לא המיטה שלך, זאת המיטה של נוויל, אתה אמור להיות שם״ הוא אמר בזמן שהוא מרים את רון מהמיטה.

עברו כמה דקות שבהן נכנסו עוד כמה בנים, רון ואני עדיין סידרנו את המיטות שלנו.

״היי נוויל״ אמרתי והלכתי לתת לו חיבוק ידידותי ״היי הארי, אתה יודע במקרה איפה ג׳יני אני צריך לדבר איתה״ הוא אמר מחליף מבטים ביני לבין רון. ״למה אתה צריך לדבר עם ג׳יני?״ רון שאל מתקרב טיפה אל נוויל ״אה... אני רק רוצה להגיד לה משהו״ הוא אמר וחייך ״מה אתה צריך להגיד לה?״ רון טיפה הרים את הקול שלו והתקרב יותר לנוויל ״אה.. נוויל. היא בטח במעונות של הבנות אתה יכול לחכות לה למטה״ אמרתי מרחיק את רון טיפה מנוויל ״תודה הארי״ נוויל אמר, הניח את הצמח שלו ליד מיטתו ויצא מהחדר. ״מה יש לך?״ שאלתי את רון טיפה בשקט ״אני לא יודע, אני פשוט לא מבין למה נוויל נצמד אליה כל כך, אני יודע שהוא לא יעשה לה כלום אבל.. עזוב, אני פשוט עייף״ הוא נשמע כאילו הוא שתה בקבוק שלם של יין והוא עומד להתעלף.
עזרתי לו ללכת למיטה שלו בזמן שאני חושב על מה שהוא אמר ׳אני פשוט לא מבין למה נוויל נצמד אליה כל כך׳. הרגשתי נוראי. אני אהיה חייב לספר לו מתישהו, אבל לא לפני שאני אדבר עם ג׳יני. אוף, אני חייב לדבר עם ג׳יני על זה.
הנחתי את רון על המיטה שלו והלכתי לצחצח שיניים.

היי זאת אני הסופרת
רציתי לדעת מה חשבתם על הפרק, וסליחה שלקח לי יותר מידי זמן. פשוט היה גם את יום השואה וזה... בכל מקרה אני מאוד מקווה שאהבתם את הפרק, ובבקשה אני מאוד אשמח אם יש לכם הערות או ביקורת זה מאוד עוזר לי.
המשך יום טוב או לילה טוב🤟🏽✨