איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק שישי- מקלחות (חלק רביעי)

נ.מ- דראקו מאלפוי
ישבתי ליד פוטר בשתיקה מוחלטת, הוא נראה מזועזע, כאילו כרגע הודיעו לו שאמא שלו מתה או.. פאק אמא שלו באמת מתה. אילו היו הדקות הכי ארוכות של חיי, הייתי מעדיף כבר שפנסי תבוא ותחפור לי על כמה שבלייז מעצבן אותה.
״אז מה נעשה״ הוא שבר את השתיקה ושיחק עם הידיים שלו כדי להעביר לעצמו את השיעמום
״לא יודע״ עניתי והסתכלתי אל הרצפה
״דרך אגב, אתה זוכר שהיינו ברכבת ואתה באת אליי.. מה בדיוק רצית לומר לי?״ ניזכרתי במה שבלייז אמר לי וחשבתי שזאת דרך טובה להתחיל שיחה
״אה.. אני פשוט רציתי להצטער על הרגל שלך.. אבל אני דווקא חושב שהיא מתחילה להחלים, לא?״ הוא העביר מבטים ביני לבין הרגל שלי
״היא בסדר עכשיו״ אמרתי וחזרנו שוב לדקות של שתיקה
״מה השעה?״ שאלתי אותו אחרי שהבחנתי בשעון על ידו
״עשרים לתשע״ הוא אמר ונשמע מאוד מתרגש, הוא חייך לשנייה ואז הסתיר את חיוכו
פיהקתי לכמה שניות ונשכבתי על המיטה
״תעיר אותי עוד רבע שעה טוב?״ שאלתי אותו והתחלתי להירדם
״בסדר״ הוא אמר בקול עייף

נ.מ-הארי פוטר
רציתי להעיר אותו אבל הוא נראה כל כך רגוע כשהוא ישן, זה נראה כאילו שום דבר לא הפריע לו ושכל העולם כרגע נעצר. הפנים שלו פנו לקיר אבל הגוף שלו היה ישר כמו בול עץ, הוא נראה כל כל שליו..
הבטתי בשעון שלי בזריזות ושמתי לב שבהיתי בו כבר בערך רבע שעה
״מאלפוי״ לחשתי
״מאלפוי.״ אמרתי טיפה יותר חזק
לא רציתי לצעוק כי לא ידעתי אם מישהו מהחדר שליד ישמע אותי אז פשוט לקחתי כרית אחת וזרקתי לו על הראש
״אח״ הוא אמר וישב על המיטה באיטיות משפשף את עיניו
״זאת הדרך הכי טובה שלך להעיר מישהו?״ הוא שאל אבל לא עניתי
״בוא״ הוא קרא לי ונעמד ליד הדלת. קמתי לעברו והתחלנו ללכת, כולם היו ישנים והרגשתי כמו סוכן חשאי, ראיתי על זה משהו בטלוויזיה פעם אחת. הוא פתח את דלת היציאה מהמועדון ומשם כבר הלכתי לבד.

עברתי במדרגות מנסה לא להשמיע קול, עברתי על ידי אלפי תמונות שאמרו לי ללכת לישון, והתחמקתי משלושה מורים שניסו לתפוס ילדים מחוץ למיטה.
נכנסתי למועדון גריפינדור בשקט מוחלט וסגרתי באיטיות את הדלת מאחורי
״מה לעזאזל אתה עושה כאן בשעה כל כך מאוחרת ולמה אתה עם המדים של סלית׳רין?״ שמעתי מישהי מאחורי
קפצתי בבהלה והסתובבתי כדי לראות עם מי אני מדבר
״ג׳יני.. הבהלת אותי״ אמרתי מנסה לסדר את הנשימה שלי
״לא.. רגע. אלה לא הבגדים של סלית׳רין אלה הבגדים של מאלפוי. אתה לובש את הבגדים של מאלפוי.״ היא התקרבה אליי ונראתה משהו בין מופתעת למזועזעת
״למה אתה לובש את הבגדים של מאלפוי?״ היא שאלה אותי ושילבה את ידיה עומדת במרחק מטר וחצי ממני
״זה.. סיפור ארוך.. מאוד ארוך.. טוב ג׳יני אני עייף זוזי״ אמרתי בתקווה שהיא תפנה לי את הדרך למעונות
״לא. יש לי משהו לספר לך״ היא אמרה והתיישבה כל הספה
״מה?״ התקדמתי לעברה וישבתי על הכורסא
״דיברתי עם פרד וג׳ורג׳ ואני לא חושבת שהם יעשו משהו. אבל הארי תבטיח לי שאתה לא תאמר לרון. הוא ישתגע. הוא ישנא אותי ואותך לעד״ היא אמרה ונשמעה שהיא על סף דמעות, התיישבתי לידה מחזיק לה את הכתף ומנסה לעודד אותה גם בלי מילים, לא עברה דקה והיא כבר ישבה על מותניי בוכה לתוך הכתף שלי.
חיבקתי אותה חזק ולא עזבתי אותה.
״ששש.. ג׳יני..מה קרה, אני מבין שאת מפחדת שרון יכעס אליך אבל את אחותו.. אני בטוח שהוא יסלח לך בסופו של דבר״ אמרתי מנסה לעודד אותה
״אני יודעת שהוא יסלח לי.. אבל זה לא רק זה.. הארי.. אני- אתה מכיר את דין?״ היא שאלה אותי מביטה לתוך עיני בזמן שעיניה מלאות בדמעות. הנהנתי לאות חיוב והיא המשיכה לדבר
״אני.. די מחבבת אותו ואני רוצה להציע לו לצאת איתי אבל היובל הזאת (המצאתי דמות. סליחה לכל האנשים שקוראים להם יובל אין לי שום דבר נגדיכם) הבת זונה הזאת הציעה לו לפני, והיא חברה מאוד טובה שלי והיא יודעת שאני מחבבת אותו אבל זה משום מה לא עצר אותה מלהציע לו לצאת איתה.. אני שונאת אותה״ היא סיימה לדבר והמשיכה לבכות לתוך הכתף שלי
״ג׳יני.. תראי.. אני לא ממש יכול לתת לך עצה לגבי יובל אבל אני בטוח שאת תמצאי מישהו שיתאים לך.. הרבה יותר מדין. אני בטוח בזה. דין הוא סתם עוד איזה ילד עם תלתלים״ אמרתי מנסה לגרות לה לצחקק, וזה דווקא עבד, היא ניקתה את דמעותיה ועלתה למעונות של הבנות, משאירה אותי לבד עם האח הבוערת.

היי זאת אני הסופרת
סליחה שהפרק הזה היה יותר קצר אני פשוט ממש רציתי להעלות אותו. אל תדאגו ההמשך יהיה מעניין
אם יש לכם תגובות, הערות, רעיונות או ביקורות אני יותר מאשמח לשמוע
מקווה שאהבתם את הפרק
המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨