איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק שמיני- אתה גיי? (חלק שני)

נ.מ- הארי פוטר
תחושת אושר הציפה אותי כשהייתי בדרכי למעונות. זה ממש מוזר, לפני שבועיים וקצת אני שנאתי את מאלפוי וכול פעם שהייתי רואה אותו אני רציתי לחנוק אותו בשתי ידי. ואני אפילו לא יודע מה השתנה.
רציתי לקפוץ מרוב שמחה, ועשיתי את זה, מהרגע שנכנסתי שוב אל הטירה, התחלתי לחזור בדילוגים שקטים למעונות.

הגעתי למעונות אחרי עשר דקות בערך ולמעשה הפתעתי את עצמי שאף מורה לא תפס אותי
״הארי?״ שמעתי את קולה של הרמיוני
״הרמיוני? מה את עושה כאן? ואיפה את?״ שאלתי את החלל הריק בחדר. האש נדלקה אחרי מספר שניות וראיתי אותה יושבת מול האח
״למה את ערה?״ שאלתי אותה וישבתי לצידה
״אני.. אני ראיתי אותך ואת מאלפוי.. ו-״
״אוי ואבוי לי.. הרמיוני זה לא מה שאת חושבת... טוב זה כן מה שאת חושבת אבל זה לא מה שאת חושבת-״ קטעתי אותה
״הארי.. הכל בסדר, באמת. אני פשוט לא ידעתי שאתה כוח כך מתקדם איתו״ היא אמרה ברוגע מפתיע
״מתקדם איתו?״ שאלתי אותה בבלבול
״כן, אתה סיפרת לי שיש לך.. חצי קראש עליו, אז אני שמחה שהכל הולך טוב, או שבעצם.. אוי.. קרה משהו רע?״ היא שמה את ידה על הלב שלה
״לא, לא קרה שום דבר רע, זאת הייתה אחת הנשיקות הכי טובות שהיו לי ו-״
״הארי. אתה חבר נפלא והכול אבל.. אני מאוד אשמח אם אתה לא תספר לי דברים כאלה כי זה טיפה מלחיץ אותי.. שלא תבין אותי לא נכון אני תומכת והכול אבל, זה מאלפוי.״ היא אמרה
״אני מבין, טוב. אני הולך לישון. לילה טוב הרמיוני״ התחלתי לעלות בגרם המדרגות ושמעתי אותה אומרת משהו אבל לא הצלחתי לשמוע מה. אני מנחש שהיא גם אמרה לי לילה טוב.

נ.ב- גוף ראשון (אני)

זה היה בוקר רגוע במיוחד. לא היו לימודים היום. מה שגרם לכול התלמידים לקום על הרגליים ותוך עשר שניות כבר להיות בחדר האוכל. רוב התלמידים הגיעו עדיין לבושים בפיג׳מות, וחלק לבשו בגדי יום יום.
כול תלמידי הוגוורטס כבר התיישבו בשולחן הבית שלהם וחיכו לדמבלדור.
״בוקר טוב תלמידים. אני מאוד מקווה שכולכם תשמחו מאוד שהיום אנחנו הולכים להוגסמיט (אין לי שמץ איך כותבים את זה) אני מאוד שמח לראות את כולכם כאן, נרגשים ומאושרים. ועכשיו בלי לבזבז זמן נוסף. בתיאבון.״ דמבלדור אמר וערימות של אוכל כבר נאספו על צלחות של ילדי האפלפאף.

״הארי, למה אתה נראה מבואס? אנחנו הולכים להוגסמיט היום״ רון אמר ודחף עוד טוסט לפה שלו
״אתם הולכים להוגסמיט, אני צריך להישאר כאן״ הוא אמר ונראה בין מבואס ונרגש
״וזה כי...״ הרמיוני חיכתה להסבר.
הארי לא ידע אם כדי לו לספר לה על הפגישה שלו עם מאלפוי היום, הוא יכול לספר לה שהוא נפגש איתו אחר כך. אחרי הכול היא לא תאהב את זה שהם ישחקו קווידיץ׳ בלי השגחה של מישהו בוגר יותר, למרות שהם כבר בשנה החמישית.
״יש לי ריתוק היום עם פרופסור סנייפ״ הארי מילמל
״אוי מסכן שכמוך, גם לי פעם היה ריתוק עם פרופסור סנייפ ביום חופש, זה יכול לקחת שעות״ שיימס הצתרף לשיחה
״שעות?!״ הארי, רון והרמיוני צעקו פה אחד.
״תראו. מקסימום שסנייפ החזיק תלמיד ביום חופש זה היה בערך אחת עשרה שעות״ שיימס אמר ונראה מאוד רגוע
״אוי ואבוי לי״ הארי אמר ושם את ידו על פניו
״אבל אתה תהיה עם מאלפוי, ומאלפוי הוא התלמיד האהוב כל סנייפ אז אני בטוחה שהוא לא יעשה לך יותר מידי בעיות״ הרמיוני אמרה בניסיון להרגיע את הארי
״הרמיוני, זה סנייפ.״ רון אמר

היי זאת הסופרת
הפרק הבא יהיה יותר ארוך אני מבטיחה
אם יש לכם רעיונות, ביקורות או תגובות אני אשמח לשמוע
המשך יום או לילה טוב🤟🏽✨