איכשהו נגרום לזה לעבוד//דרארי

פרק שני- הדרך היותר מידי ארוכה להוגוורטס (חלק ראשון)

נ.מ- רון וויזלי

״אני לא מבין איך את עושה את זה, זה כל כך.. כל כך.. זה פשוט משוגע מידי״ אמרתי בעודי מנסה להבין איך הרמיוני יכולה לשנן את כל החומר שאנחנו למדנו שנה שעברה ״רון זאת הדרך היחידה שאתה תבין משהו מהחומר שאנחנו נלמד השנה, למרות שגם בזה אני לא בטוחה.״ היא אמרה בקול המעצבן הזה שלה ״מה זה אמור להביע?״ שאלתי אותה למרות שאני חושב שאני בטוח בהחלט למה היא התכוונה, אני לא עד כדי כך מטומטם. ראיתי שהיא רצתה להמשיך לדבר אבל רעש מחריד וחזק מאוד אני חייב לציין פשוט גרם לכולנו להתחרט על הרגע שנולדנו עם אוזניים.
״מה זה היה?״ הארי היה הראשון לשבור את השתיקה שנוצרה אחרי הרעש הנוראי הזה, ״אני חושבת שהרכבת נעצרה״ אמרה הרמיוני בזמן שהיא מנסה לקום, כנראה הרעש הזה ממש השפיע עליה, ״אין מצב. ממה הרכבת יכולה להיעצר, רכבות לא נעצרות סתם ככה״ אמרתי בניסיון להישמע משכנע למרות שאני חושב שהרמיוני צודקת, אני פשוט לא רציתי לחשוב על זה שאנחנו נישאר ברכבת הזאת יותר ממה שצריך, שניהם הסתכלו עליי כאילו איבדתי את זה לגמרי, אני פשוט לא טוב בלשכנע אנשים.
אותו הרעש נשמע שוב,אבל הפעם הוא היה הרבה יותר חלש, אחרי איזה עשרים שניות הרכבת התחילה לזוז שוב, מסתבר שהרמיוני צדקה ולמזלנו אנחנו נשארנו פה רק כמה דקות.

נ.מ- גוף ראשון (אני)

כולם נראו מודאגים מהמצב למרות שהרכבת המשיכה בדרכה להוגוורטס, כולם חוץ מהארי, כמובן שהרעש כמעט החריש את אוזניו אבל הוא לא חשב על זה ליותר מדי זמן, הדבר היחיד שהיה לו בראש היה דראקו, בזמן שרון והרמיוני ניהלו ויכוח על כמו מה הרעש הזה נשמע, אם זה היה יותר כמו חריקה של דלת ממש חזקה, או איזה שילוב מטומטם של כמה דברים שרון המציא, מה שעניין את הארי היה איך הוא מתנצל בפניי דראקו.

נ.מ- הארי פוטר

׳היי מאלפוי רציתי להגיד לך שאני מתנצל׳ לא, מתנצל לא נשמע טוב. אוף למה זה כל כך קשה, אני אף פעם לא חשבתי שאני אצטרך להצטער בפני דרא-מאלפוי, מאלפוי!, אף פעם לא חשבתי שאני אצטרך להצטער בפני מאלפוי, למה אני בכלל קורא לו דראקו, זה בטח סתם בגלל שלא ירדתי עליו הרבה זמן, כנראה אני פשוט מתגעגע אליו, לא, לא אליו, אני לא מתגעגע אליו אני מתגעגע להציק לו. כן. אני פשוט מתגעגע להציק לו.
מה קורה לי למה אני בכלל חושב עליו, הוא פשוט מעצבן זה הכל. הוא אנוכי, חצוף וחתיך, לא,לא, מאלפוי ממש לא חתיך למה אני בכלל חושב על זה, מאלפוי לא חתיך, מאלפוי לא חתיך, מאלפוי חתיך, לא!, מה קורה לי. אני פשוט צריך לנוח קצת, אני פשוט אנוח וזה יעבור לי. חשבתי לעצמי והנחתי את הראש שלי על החלון. ״הרמיוני את יכולה להעיר אותי כשנגיע?״ שאלתי אותה כמה שניות לפני שעצמתי את עיני, ״כן בטח הארי.״ היא אמרה ואחרי כמה דקות שהיא כבר חשבה שאני ישן היא שוב המשיכה להתווכח עם רון. הרגשתי את העיניים שלי נעצמות לאט לאט ופשוט נרגעתי.

היי אז סליחה שהוא יצא טיפה קצר אני פשוט כותבת את זה בלילה ואין לי הרבה סוללה וזמן.
מאוד מקווה שאהבתם ותכתבו לי בבקשה מה אתם חושבים כי זה עוזר לי מאוד.
המשך יום טוב או לילה טוב🤟🏽