ליידי טטיאנה

פרק 7

את חמישי אני מעבירה ביום כייף עם קרן, גבריאל לא נמצא בבית וגד מלווה אותנו לסופר. אנחנו קונים מצרכים להכנת פוקצ'ות ולזניית רביולי.

קרן יושבת מול הטלוויזיה בזמן שאני מכינה את הלזניה, כשתורן של הפוקצ׳ות אני קוראת לה לעזור לי, מה שמשמח אותה עד מאוד. אנחנו מכניסות לתנור החלבי וממתינות בצפייה מול הטלוויזיה.

גבריאל נכנס בשעה 4, נראה קצת עייף וסחוט לא רק פיזית. קמתי להגיש לו מים ושאלתי אם הכל בסדר.

״אדל רצתה לדבר״

מצמצתי עיניים בהפתעה ״ולקח לה כל היום לדבר? אני מבינה עכשיו למה אתה נראה ככה...״

״לא... רק שעה פחות או יותר״ מתקן אותי ״היא... לא משנה, אני כבר אסתדר איתה״ מעביר יד בשיערו ועולה למעלה לאחר ששותה לרוויה מהמים הקרים.

אני עולה אחריו בדאגה ״אתה יכול לדבר איתי״.

הוא מתיישב ומניח את ז׳קט החליפה על ברכו, ״אני לא רוצה שתרגישי רע או צורך להקשיב לבעיות שלי רק משום שאת פה״ במילים אחרות אומר לי להסתלק.

״אני באמת לא חייבת, אבל רוצה״ הרגעתי אותו. אם הבנאדם הזה צריך לדבר אהיה שם להקשיב לו, לא רק משום שאני גרה איתו אלא משום שגם לי הקשיב והבנתי דרכו שלדבר מקל על הלב ועל המחשבות והלחצים בכללי.

הוא משפשף את ערמת שיערו ונאנח, שומט את ראשו על כפתו ובכך מרכין את פניו אל הרצפה במקום להביט בי. ״היא... ניסתה להסביר לי שההפלה עדיין משפיעה עליה נפשית ושזה מלווה אותה ובעצם אין לה מושג איך לצאת מהמעגל הזה. זה מצחיק אם הבנתי שהיא רוצה פיצוי כספי או משהו כזה?״

אני נדהמת לשמוע את כיוון הניחושים שלו ומשתתפת בצערו אם זו האישה שהתחתן איתה. ״היא עד כדי כך גרועה?״ תמהתי בקול מבלי לעצור את עצמי.

״אין לך מושג. מה גם שאחרי הגירושים היא לא קיבלה כל מה שביקשה. זה שיש לי כסף לא אומר שעליי לחלק אותו בלי חישובים, אחרי הכל עמלתי עליו״ מרים את פניו אליי, כנראה לאמת שאני מסכימה איתו.

״אתה צודק, זה אומר שהיא התחתנה איתך מסיבה כלכלית?״

״באותו זמן התכחשתי לזה, אבל בשלבי הגירושים כבר לא יכולתי. היא ניסתה למצוץ כל מה שניתן אך נתקלה ביריב פיקח ולא פראייר״

״אבל היא נשואה עכשיו... למה לחזור לאחור? ואם היא אהבה אותך, אני לא רואה סיבה שתמרר לך את החיים״ התקשיתי להבין את זה. גם אם הייתי נישאת לאשם שאני שונאת, מה הטעם לרושש אותו? מה הטעם לכער את הכיעור? עדיף לסיים הכל בשלום ולהיפרד.

גבריאל מגחך כאילו סיפרתי לו בדיחה ״אם היא הייתה אוהבת אותי מלכתחילה לא הייתה בוגדת בי. הייתי עיוור, האמנתי לכל השקרים והשאיפות שלה כי היא כיוונה למטרות שלי בכוונה. אני לא מאשים אותה, אני זה שהלך שבי אחריה״.