ליידי טטיאנה

פרק 11

"מה קרה? נרדמתי?" גבריאל שואל בבלבול.

"כן, נרדמת" אני מגחכת בשעשוע, אם כך גם לאריות יש חולשות.

הוא מביט בי ומשחרר נשיפה "התעלפתי? היא סיפרה לך, נכון?" מנחש על פי בדיחות דעתי.

"קצת" לחשתי ומדגימה בין אצבע לאגודל את הכמות הראויה.

"כלבה. היא תשלם על זה"

"אתה לא סופרמן" מלמלתי לעברו, את המשפט שאמר לי לא פעם בביטויים שונים.

גבריאל מושך עצמו מעט למעלה על הכרית "אני רעב, את מאכילה אותי?"

גבותיי מתרוממות בפליאה, להאכיל אותו? "אתה רוצה שאאכיל אותך?"

"לא דייסה. אני בסדר גמור בשביל זה" מבהיר מלכתחילה.

"זה לא נוגד את חוק הסופרמן שלך?" תהיתי.

הוא מחייך לעברי "מתוקה, כבר אמרתי לך, יש פעמים שאת צריכה לוותר שיטפלו בך. לעכשיו אני צריך למלא את הבטן".

"לעכשיו? יש לך לו"ז אדוני?" תקעתי אגרוף במותני כמו אמא מרוקאית שאתגרו אותה אחד הילדים.

גבריאל מעז להנהן מולי בנלהבות "אצטרך להתקלח מתישהו, לחפוף את השיער וגם להזדיין" מדקלם.

אני קמה וזורקת עליו את המגבת על פניו "כולה יש לך חתכים בבטן ובברך" ציינתי באי הבנה "אה, אשיג לך מטפלת אישית. אני פה רק היום"

"מה את עושה מחר?"

"אהיה קצת עם קרן, יש לי פגישה לקראת הערב ואז עבודה" דקלמתי את הלו"ז שלי.

משהו בפניו משתנה, עיניו נהיות יותר כהות. "פגישה של דייט?" שואל.

"מה זה משנה?"

"תביאי את קרן, אשמור עלייה... זה לא שאחותי תסכים לי לצאת לאנשהו"

שילבתי את ידיי בתוכחה "לגבי ציון פרטים כאלה חשובים תדאג להגיד אותם לפני" הערתי.

זווית פיו מתרוממים בחיוך זעיר וזדוני "אהבתי את התגובה שהמחשבה הפיקה אצלך, לא יכולתי להיות נחמד".

"על מה את-"

"את לא תאמיני גם אם אומר לך, תאמיני כשתקלטי לבד וכולי תקווה שזה יקרה בקרוב" נכנס לדבריי.

אני מגלגלת עיניים, עושה לו תנועה של 'בלה בלה' ביד ויוצאת להכין ארוחת ערב.

אני קמה לאט ומכבה את שעון המעורר ששכחתי לכבות. פאק. השעה רק 7 בבוקר. אני מנסה להירדם שנית וקמה כשאיני מצליחה.
הצצתי אל תוך חדר העבודה של גבריאל בדרכי להכין ארוחת בוקר, מירי תבוא רק בעשר. גבריאל מרים את ראשו מהטאבלט "בוקר טוב" מברך אותי ברכות.

"בוקר. הצלחת לישון?" שאלתי.

"כמובן. איך קרן?"

"ישנה עמוק, תודה שאתה שואל" חייכתי.