ליידי טטיאנה

פרק 10

תחילת שבוע חדש, סוף סוף נראה שנרגעתי מהמקרה בחמישי, אני אפילו קובעת להיפגש עם נתי. מתלבטת אם עליי לספר לו או פשוט להניח לאקט שלקחתי בו חלק, כי בכל מקרה אין לכך שום משמעות. לאף אחד מהם. שלא נדבר על שגבריאל רק עשה לי טובה ולא כי היה לו אכפת או משהו, הוא זן שאוהב אתגרים.

נתי נחמד כהרגלו, לא מאיץ בי ולא בקשר החדש שלנו. הוא נינוח ויותר בקטע של דיבורים והיכרות מעמיקה. אחד ששולט ביצרים שלו, אחד שמתאים בול לאני של עכשיו.

יום שני מתחיל מוזר מאוד. קודם כל אני קמה חצי שעה באיחור כך שהיה עליי להזדרז עם הכל, מה שגרם לי לחתוך את האצבע כשהכנתי לקרן ארוחת בוקר. אם זה לא הספיק, כמעט יצאתי עם קרן בלי נעליים. טוב שהחמודה היית עם ראש על הכתפיים, לעומתי.

חזרתי לדירה והצצתי להודעה שקיבלתי בשבת ולא רציתי להתייחס אליה, כמובן שהיא מגבריאל; אני מתנצל, פשוט... הנחתי שזה הדדי. כמו שאמרתי לך, לא אגע בך בלי הרשות שלך.

אני מגיעה למסקנה שהוא אידיוט גמור. פשוט ככה. הוא נגע בי, אחרי שסירבתי! איך זה בדיוק נקרא לא לגעת? בן זונה. 'בלי רשותך'?? לא הרשיתי ובכל זאת נגעת יא'חתיכת נבלה נפוח באגו.

למרות העייפות אני מחליטה להישאר לקפל את הכביסה ולהחליף מצעים לשתינו, מנקה את כל הבית ובלי ששמתי לב השעה שקרן יוצאת התקרבה. הזדרזתי להיכנס למטבח ולהכין לה אוכל, פנקייק עם שוקולד נשיקות וגם פסטה עם קציצות.

אני עונה לשיחה מיסמין "היי, אני תכף יוצאת" הרגעתי אותה במחשבה שהיא חיכתה הרבה זמן בחוץ.

"אממ, בייב. לא אספת את קרן?"

נעצרתי במקומי, בדרך לדלת. "לא. ביקשתי ממך לאסוף אותה" הזכרתי לה.

"נכון.. אבל היא לא פה"

הלב שלי מתחיל להלום. "מה זאת אומרת? איפה אור?"

"היא איתי... היא לא ראתה אותה"

"ממתי?" הנחתי יד על ליבי.

"ממש לפני שבאתי. שאלתי את המורה, והיא אמרה לי שהיא כבר יצאה עם כמה מהדברים שלה"

אני אוספת את המפתחות שלי ויוצאת. "יסמין... אלוהים. אולי היא מחכה בחוץ?"

"נכנסתי מבחוץ. תנסי להקשר אליה"

שמתי אותה על ממתינה והנייד של קרן צלצל אך איש לא עונה, רק התא קולי המזדיין. "יסמין, יש לי הרגשה ממש לא טובה!" גרפתי את שיערי לאחור. כל הסימנים האלה מהבוקר, יכול להיות שקרה לה משהו?

"תחכי שם, אני אבוא אלייך"

"ואז מה?"

היא נאנחת בכבדות "לא יודעת... נתקשר למשטרה או משהו" אומרת, גם היא אובדת עצות.