ליידי טטיאנה

פרק 14

קרן מקפצת בשמחה למשמע תקתוק בדלת. אני מזכירה לה לשאול קודם מי זה לפני הפתיחה ומסיימת לארגן את שולחן האוכל.

גבריאל מרים את קרן ונושק לשתי לחיה ״מפלצת, את גודלת כל הזמן!״

״אמא הכינה פסטה שמנת!״ מודיעה לו.

״את בטח מאושרת״ מניח.

ראשה הקטן כמעט נתלש כשהיא מהנהנת בנמרצות ״כן. אני מתה על פסטה!״ מכריזה את הידוע מכל.

גבריאל מוריד אותה ובוחן אותי, ממתינה להם כבר בשולחן ״קרן, שבי לאכול״ קראתי.

הוא פוסע לעברי בברכת שלום שקטה ומתיישב בכיסא סביב השולחן העגול ״סליחה שאיחרתי, היו לי כמה עסקים לטפל בהם״ מתנצל.

״זה בסדר, הספקתי לקלח את קרן ולהחליף לה בגדים. את מוכנה לישון, נכון?״ חייכתי לעברה.

״כן, גבריאל יכול להקריא לי את הספר שלי?״ מבקשת בהיסוס ובתקווה שנסכים.

העפתי מבט לעברו, הוא מהנהן אליי באישור קטן ומהיר, ״אין בעיה גם מצידי. בתיאבון ממתק״ התרוממתי מעט לפרוע את ראשה.

״בתיאבון אמא״ מצחקקת.

״מה איתי?!״ גבריאל מתערב כמו תינוק ששכחו לחלק לו את המתנה המגיעה לו.

גילגלתי את עיניי ״בתיאבון גבריאל״.

קרן מזדקפת ומביטה בו בשיעשוע ״בתיאבון גבריאל״ חוזרת אחריי.

הוא מתחיל לאכול מרוצה למדי את צלחת הסטייק שלו, מדי פעם מגניב תפוחי אדמה אפויים וסלט שנמצאים במרכז השולחן ושותה מהיין שמזגתי עבורו.

לא לוקח הרבה זמן להשכיב את קרן, מה הפלא, היא התרוצצה כל היום בפארק עם אור אחרי בית הספר. גבריאל מקריא עבורה את הספר שבחרה ומכסה אותה בשמיכה וכשמסתובב לצאת מוצא אותי צופה בו מהפתח. ״ששש צאי״ דוחף אותי אחורנית כשהוא מתקדם וסוגר בעדינות את דלתה.

״אתה נחמד רק לקרן״ עיקמתי את אפי בעלבון.

״יש לך תלונות?״

נדתי בראשי ״לא״ השבתי מיד. אני מחבבת אותו בעיקר משום שאכפת לו מקרן. תמיד פחדתי להכיר בן זוג מהמחשבה שירצה אותי לבד וכשגילה שיש לי פלוס ילדה לא יתעניין כל כך.

אני מצחקקת כשגורר אותי אל חדרי וסוגר את הדלת אחרינו. ״התגעגעתי אלייך״ לוחש כשחופן את פניי ומתחיל לצרפת אותי, למשש את גופי וצמיד אותי אליו בגסות וקרוב כל כך שאיברו דוקר אותי, מוביל אותי למיטה בצעדים זהירים.

״באמת?״ התנשפתי כשהניח לשפתיי וירד לצווארי.

״אהמ. ואראה לך עד כמה!״ מוציא מכיסו עניבה שחורה ומנופף בה מול עיניי הלא מבינות. הוא משכיב אותי ומפשיט את חולצתי, מצליב את ידיי כך שכל כף חופנת שד וקושר את פרקי ידיי בעניבה שהביא. ״תישארי ככה״ מצווה ומתחיל להתפשט.