החתונה של פרסבת'

פרק חמישי - התוכנית (חלק שני)

נ.מ. וויל

אם חשבתם שבזמן שחיכינו לפרסי נחנו, טוב, אתם טועים. כל החצויים צרחו רעיונות והם נבלעו אחד בשני. אם ככה הרגיש על ארגו 2, ממש שמחתי שלא הייתי שם.

"אוקיי, כולם לשתוק!" צעקתי. הצעקה נבלעה בתוך הצעקות האחרות. אולי... טוב, זה שווה ניסיון. השתמשתי בכוח האלוהי שלי. הפעם האחרונה שהשתמשתי בו הייתה בקרב נגד גאיה. הרמתי את הידיים שלי.... ושרקתי. כאילו, ממש חזק. כן, זה לא כזה מרשים – אבל לפחות זה משתיק חבורה של חצויים עצבניים. " אחד אחד, בבקשה. פייפר, תתחילי."

"חשבתי... טוב, חשבתי שאתה תוכל לנגן משהו – ואני אוכל לשיר."

"פייפס – " ג'ייסון נבהל.

"אל תדאג, גרייס, אני לא אגנוב לך את החברה. אני מאושר עם ניקו. פייפר, זה נשמע מצויין. למישהו יש רעיונות לשיר?"

"חשבתי על Love Story של טיילור סוויפט."

"למישהו חוץ מפייפר יש רעיון?"

"האמת שאני מסכים עם מלכת היופי. תגיד, סולאס, אתה יודע לשיר?" ליאו שאל אותי.

אל תשאלו. כן, אבא שלי הוא אל השירה, וכן, אמא שלי היא זמרת, וכן, הם לימדו אותי איך לשיר – אבל אני פשוט שונא את זה. לא היה לי את הביטחון. במקרים החמורים, שרתי למטופלים שלי. לפעמים שירי ריפוי – כמוצא אחרון, מסתורי ולא בטוח ולפעמים כבקשה אחרונה שלהם. זכרתי את החצוי בקרב על מנהטן. אפילו לא ידעתי איך קראו לו. כשסחבתי אותו למלון שהשתמשנו בו כמבצר, הוא היה חבול בכל הגוף, חבלות מכל הסוגים. חתכים של חרבות ושפשופים (לא מהסוג שקיבלתם כשנפלתם בבית הספר היסודי. מהסוג שמקבלים שנופלים מבניין האמפייר סטייט). ראיתי סימנים לדימום פנימי חמור. הבנתי שלא היה לי מספיק זמן.

"אז, אתה בן אפולו?" הוא אמר לי בקול סדוק.

"כן."

"אתה... אתה יכול לשיר לי?"

"אממ... כן." התחלתי לשיר. אני לא זוכר איזה שיר שרתי. אני לא זוכר איך נראו הפנים של אותו החצוי. אני חושב שהייתה לו רטייה. הייתי רק ילד קטן, הרגשתי כמו ילד קטן, ילד קטן שסוחב גופה. מאז, האדם היחיד שהסכמתי לשיר לו היה ניקו. מדברים על החמור והחמור בא, ניקו בדיוק חזר עם פרסי.

"אל תדאג וויל, אני מרשה לך לשיר להם."

"מי ביקש את הרשות שלך, סאנשיין?"

"אתה."

"אממ... אוקיי."

"נו, תשיר להם משהו!" ניסיתי להיזכר במילים של השיר שפייפר ביקשה. משהו על חתונה... רומיאו ויוליה? סוף סוף, אבא שלי החליט לעזור לי. המילים פשוט הופיעו בראש שלי. תודה, אבא. אשמח אם בפעם הבאה תחליט לעזור בזמן יותר קריטי.

נ.מ. פראנק

אהבתי את הקול של וויל סולאס. הוא היה צלול, עמוק ונקי. בבית השני פייפר הצטרפה אליו בהרמוניה. היא הייתה ידועה כמעריצת טיילור סוויפט על ארגו 2. היא די בטוחה שהן אחיות מהצד האלוהי.

"מה דעתך אחי? זאת המקהלה ששכרנו להצעה שלך." ליאו אמר אחרי שהם סיימו את השיר.

"וויל, אחי, לא ידעתי! אתה צריך לעשות עם זה משהו!"

"תודה, אבל אני לא כל כך רוצה לעשות עם זה משהו."

"אז... אני חושב שצריך להתחיל לביים את כל העניין הזה. אני לא חושב שדבר כל כך מסובך יצא טוב כשהוא לגמרי מאולתר. מי בעד?" אמרתי. בעקבות המינוי – בשטח שלי לפריאטור, הייתי צריך לערוך הצבעות לעיתים קרובות. כל הידיים הורמו.

"טוב... בואו נביים את ההצעה הלא מבוימת שלי!"