החתונה של פרסבת'

פרק תשיעי - חמישה ימים

נ.מ. פרסי

האירועים האלו היו מזוויעים מידי. אני לא מספר את זה בחיים. 

(איייי! אוקיי אנבת', אני אספר להם! רק תפסיקי למשוך לי את האוזן! )

הגעתי לביתן אפרודיטה כמו שפייפס ציוותה עליי. המייקאובר המובטח חיכה רק לי. כל הבנות התחילו לקפץ ולצחקק להן ולמרוח לי דברים מוזרים על הפנים, כולל מסיכה מחומרים טבעיים, וכשאני אומר חומרים טבעיים, אני מתכוון מה שקורה לחומרים טבעיים אחרי שהם יוצאים בצורתם הטבעית מקיבה של פיל, תפרשו את זה איך שאתם רוצים. אחת מהבנות הצחקקניות התקרבה אליי.

"דבר כזה מושלם לא צריך מייקאובר," היא אמרה והחליקה את האצבע שלה על החולצה שלי, "יש לך מבנה של אל."

"נו באמת דרו! קודם ניסית את זה עם ג'ייסון ועכשיו פרסי! הבחור בא לכאן כי הוא מציע לחברה שלו! באמת שאין לך בושה. אפילו לא הצעתם לו לשבת?!" פייפר התפרצה לביתן עם קלסר קליפס ומדונה (זה נראה הרבה יותר מרשים בכתב, במציאות היא פשוט נכנסה עם מיקרופון). הבנות הצחקקניות ליוו אותי למיטה של בית חולים. אני בביתן אפרודיטה, שוכב על מיטה של בית חולים ואני לא חולה. זה יכול לומר רק דבר אחד.

"בנות, תביאו את השעווה!" דרו צעקה.

אלים אדירים.

נ.מ. פראנק

ההצעה של פרסי באה בדיוק בזמן. סוף סוף אירוע חיובי שנוכל להתמקד בו. שום טיטאנים, שום אלים, רק אני והייזל, בשדות התות של מחנה החצויים. לא היו לנו דאגות לשם שינוי. לקחנו את המחשב הישן של כירון (ליאו הכניס לו כמה שידרוגים, אז עכשיו הוא המחשב הממש חדשני שעוד לא הומצא של כירון) וחיפשנו סידורי פרחים להצעות נישואין. זה היה השלב הקל. החלק הקשה היה למצוא משהו שלא יעורר את החשד של אנבת', מה שאומר - לא ורוד, לא אדום, ולא בצורת לב, מה שמוריד בערך 99% מהפרחים למטרה הזאת. 

"אוו! אולי את זה?" הייזל הצביעה על סידור פרחים ודובי.

"אני לא בטוח אם אנבת' תעריך את המחווה. היא לא הסוג הזה של בחורה שתתרגש מדובי."

"אבל אני כן." היא אמרה והסתכלה עליי בעיני הכלבלב שלה (ואומרים שאני יכול להפוך לחיות). כמובן שהייתי חייב לרצות אותה, והפכתי לגור דובים. הצורה הזאת לא הייתה יעילה במיוחד בקרב, אבל הייזל אהבה אותה. "פראנק, אתה חמוד בכל מצב."

"גם כדוב גריזלי?"

"כן, גם כדוב גריזלי." היא אמרה וליטפה לי את האף.

"אווו, אתם כאלו מתוקים!" ליאו וריינה התגנבו מאחורינו, "פראנק, אתה ממש מפחיד כדוב גריזלי. שלא תעז לעשות את זה שוב."

"ב'זה' אתה מתכוון להפוך לדוב גריזלי באמצע הלילה וללכת לביתן הפייסטוס?"

"היי! אבל כן, בדיוק לזה אני מתכוון."

"מה אתם עושים? ומי נתן לכם אישור לא לפקד על הליגיון?"

"סליחה, פריאטור, אבל מי נתן לך אישור לא לפקד על הליגיון?" 

"עוד פעם שאת מתחצפת ככה, לבסק, ואת חוזרת לפרובאטיו. ז'אנג, תשגיח על החברה שלך." הקטע עם ריינה, זה שאתה אף פעם לא יודע אם היא צוחקת או לא.

"נו באמת, רארא! אמרנו שאת מספרת בדיחה צינית! לא מפחידה את החיילים שלך!"

"עוד פעם אחת שאתה קורא לי רארא-"

"הו, הנה זה! הבדיחה הצינית שלנו! טוב, ברצינות, מה אתם עושים?"

"בוחרים פרחים בשביל פרסי."

"תבחרו את הלבנים." ליאו הצביע על תמונה של פרחים קטנים ולבנים.

"מה?"

"עוקץ העקרב, אנבת' אמרה לי שהיא אוהבת אותם. היא אומרת שהם מריחים כמו אמברוסיה ונקטר. אם אני לא טועה, הם בדרך כלל סגולים, זה הופך את הלבנים ליותר מיוחדים בשבילה."

"ולמה בדיוק היא סיפרה לך את זה?"

"כי אני בנאדם נחמד, ז'אנג! אני מקשיב לאנשים!"

"מי ידע שיש לך כזה צד, ליאו." הייזל אמרה. ריינה הסתכלה עליי במבט שרק פריאטורים מבינים. מבט של שדה הקרב. ובדיוק כמו שהיא סימנה לי, הפכתי לדוב גריזלי וחיבקתי את ליאו. 

"אהההה!!!! דוב פראנקגריזלי חונק אותי!!!!" הוא התנשף. הייתי בטוח שזאת העמדת פנים, עד שהוא הפסיק. העיניים שלו היו פקוחות והוא לא מיצמץ. 

"אלים אדירים! הרגתי את ליאו ואלדס!" אמרתי והנחתי אותו על הרצפה הכי מהר שיכולתי. "תביאו את ביתן אפולו! את כולם!" מדדתי לו את הדופק. הצלחתי להרגיש משהו. מזל, הוא כנראה היה רק מחוסר הכרה.

"רק הרגע חזרת מהמתים, ליאו... אתה באמת צריך להיזהר יותר." הייזל אמרה וניסתה גם למדוד דופק.

"הייזל, אל תדאגי, מצאתי דופק." 

"אלים אדירים! מתחתי את פראנק ז'אנג!" ליאו אמר והבעיר את הידיים שלו. לפני כמה חודשים, בתחילת המסע שלנו על הארגו 2, הייתי דואג שליאו באמת יהרג. אבל היום התחלתי להבין את המקסיקני הקטן. כבר לא היה אכפת לי. שיחררתי את המגננות שהיו לי מליאו. בסך הכל, הוא היה בחור טוב. נתתי לצחוק להתגלגל ולצאת החוצה. עם הצחוק שלי, התחיל לבצבץ חיוך על הפנים של ליאו. לא בגלל המתיחה, אני בטוח. החיוך הזה לא היה ציני. החיוך הזה אמר לי משהו. ליאו סימן לי בו משהו. יכולתי להישבע על נהר סטיקס שהחיוך אומר לי: "אני בבית."