החתונה של פרסבת'

פרק 22: ההזמנה

היום יום ההולדת של אנבת' צ'ייס!!! מזל טוב!!!

*********************************************************************************

נ.מ. ג'ייסון

אלוהי, זאת הייתה הדרך היחידה לתאר את המקום. נכנסנו אני, ליאו, אנבת' ופרסי למרכז היער של מחנה החצויים בחיפוש אחר מקום לצלם בו את התמונה שעליה תודפס ההזמנה. פרסי אמר שהוא מכיר מקום, והוביל אותנו לתוך היער. המקום היה צבעוני ומלא בפרחים. 

החלטנו ביחד שאין סיכוי שההזמנה הזאת תהיה הזמנה רשמית ורגילה, בכל זאת, הם בסך הכל בני 17. 

ליאו, כמומחה המכונות שלנו, התמנה להיות הצלם. אני, התמניתי... טוב, בערך לשום דבר. ניסיתי לעזור כמה שיכולתי.

"פרסי, שמאלה!" ליאו צעק, "אנבת', תחבקי אותו!" פרסי ואנבת' ניסו כמיטב יכולתם לעקוב אחר ההוראות של ליאו, "זה עדיין לא נראה טבעי!" 

"ליאו, תתקרב רגע," אמרתי, "תקשיב, אם אתה רוצה שפרסי ואנבת' יתנהגו בטבעיות אולי תיתן להם פרטיות? אני חושב שזה יכול לעזור." לחשתי לו באוזן. 

"טוב, הפסקה קצרה ואז נחזור לצלם." ליאו אמר וקרץ לי. כשאנבת' לא הסתכלה, הוא לקח את כובע ההיעלמות שלה וחזר לעמדת הצלם, ואני הלכתי להסתתר בשיחים.

"אתה קולט? אנחנו באמת מתחתנים."

"באמת שלא חשבתי שאני אשרוד מספיק זמן כדי להציע לך."

"תגיד... מתי ידעת שאתה רוצה להציע לי?"

"כנראה שתמיד ידעתי," הוא חיבק את אנבת', "פשוט לא הבנתי את זה."

"יש לך מזל שהבנת את זה עכשיו, מוח אצה."

"חבל שלא הבנתי את זה לפני כן, חכמולוגית." הוא אמר וסימן לאנבת' להתקרב אליו.

"ברצינות?"

"ליאו וג'ייסון הלכו." 

"שלא תעז לספר על זה לאף אחד," אנבת' אמרה וחייכה. היא חיבקה והתרפקה על פרסי. אולי פרסי ואנבת' לא שמו לב, אבל אני שמעתי מצלמה. המשימה הושלמה. 

נ.מ. ליאו

הלכתי עם התמונה המושלמת לביתן אפולו. התוכנית הייתה להכין הזמנה אחת צבעונית ולא רשמית, לחלק במחנה החצויים והזמנה שנייה רשמית שתישלח בדואר למחנה יופיטר ולמשפחות של פרסי ואנבת'. 

"ליאו! נחמד לראות אותך!" וויל אמר והוציא סרט מדידה.

"אתה צריך את המידות שלי בשביל החליפה?" אמרתי. וויל שתק.

"הם... עדיין לא סיפרו לך?"

"לא סיפרו לי מה?"

"גרובר נושא הטבעת. השושבינים הם ג'ייסון, פראנק וניקו." הוא אמר. זה לא הפתיע אותי. גרובר, פרסי וניקו הכירו מאז שהם היו ילדים. ג'ייסון הוא כמו אח שלו, ופראנק יצא איתו לשני מסעות חיפושים. 

"ליאו, הכל טוב?" ניקו שאל אותי מהקצה השני של החדר.

"כ-כן. הכל בסדר. קדימה, סולאס. תכין מהדבר הזה הזמנה." 

"אתה צריך עזרה?" ניקו שאל והתקדם לכיוון וויל. בלי שוויל ישים לב, הוא טפח לי על השכם. "אתה יכול להיות השושבין במקומי."

"ממש לא. זה מה שפרסי בחר. אני לא אקח לך את המקום." 

"טוב, אתה רק לשנייה צריך לקחת להייזל את המקום. יש לכם בערך אותן מידות, והיא הייתה חייבת לסדר משהו במחנה יופיטר. אני צריך לבדוק אם צדקתי בהערכות שלי." וויל אמר והמשיך למדוד אותי.

"כן, השמלה צריכה להתאים לה. אבל יש רק דרך אחת להיות בטוחים..."

"בהצלחה, הוא ניסה לשכנע אותי קודם... זה לא עבד."

"לשכנע אותך לעשות מה?"

"למדוד את השמלה של הייזל."