אני לא מאמינהה זה סוף סוף קורההההה
טוב אני לא אפריע לכם יותר מידי. יש לי פרק שלם לזה. צ'או.
***********************************************************************
נ.מ. פרסי
לקחתי נשימה עמוקה והתכוננתי ללכת לכיוון החופה. על המים, כמובן. עדיין היה לי קשה לעכל את מה שקורה. כשאתה חצוי, הפחד למות תמיד מרחף מעליך. הפחד שהאנשים שאתה אוהב ילכו, בלי אפילו לומר שלום, חזק, לפחות אצלי, הרבה יותר. אני לא מצליח לעכל איך אני ואנבת' שרדנו את הכל. מפלצות, אלים, טיטאנים, וכמובן, איך מערכת היחסים שלנו שרדה? איך המלאכית הזאת יכולה להתעורר בכל בוקר ליד מישהו כמוני?
פייפר, וויל וניקו (גם אני הייתי מופתע) התחילו לנגן ולשיר. זה היה הסימן שלי לצאת. הרגליים שלי סירבו לפקודה שנשלחה מהמוח שלי והתחילו לרעוד.
"אני מאמינה בך, פרסי." אמא שלי אמרה לי.
"זה בכיס שלך." פוסידון ופול הוסיפו. התחלתי ללכת לכיוון החופה והרמתי את הראש. אמא שלי ופול החזיקו לי את הידיים, ועל הפנים שלהם היו החיוכים הכי גדולים שאי פעם ראיתי. שניהם נישקו לי את המצח ופוסידון לחץ לי את היד. הם עזבו אותי באמצע השביל והלכו למושבים שלהם בשורה הראשונה. כשהגענו לחופה, פייפר, הייזל, פראנק וג'ייסון החזיקו ידיים בזוגות והתחילו גם ללכת לכיוון החופה. הם עלו לחופה וחייכו אליי. ג'ייסון טפח לי על השכם.
"עשית בחירה מצויינת."
היו שם בערך 500 אנשים. מחנה יופיטר, מחנה החצויים והמשפחות של שנינו, כולל הצד האלוהי, כולם ישבו שם וחיכו. הסתובבתי כדי לראות על מה כולם מסתכלים, וראיתי את הדבר היפה ביותר שראיתי בחיי. אנבת' ירדה לחופה בשמלת הכלה שלה, שהצבעים בה השתלבו בצורה מושלמת עם האגם. אבא שלה, דוקטור פרדריק צ'ייס, החזיק לה את היד, ולהפתעתי, אתנה החזיקה לה את היד השנייה. פרדריק נישק לה את המצח, אתנה לחצה לה את היד והם חזרו למושבים שלהם. ירדתי לשביל ומיד חיבקתי את אנבת'. אני יודע שזה לא בדיוק מה שנהוג לעשות, אבל זה היה מה שצריך להיעשות.
"אני אוהב אותך. אני כל כך אוהב אותך..." אמרתי וניסיתי לעצור את הדמעות.
"אני אוהבת אותך אפילו יותר."
עלינו לחופה. אנבת' הייתה יפהפיה. אלוהית. עוצרת נשימה. כל כך הרבה תיאורים שלצערי לא יכנסו בנדר שלי. אגב, תהיתם לגבי הנדר שלי? כתבתי אותו אתמול. נשארתי ער עד שתיים בלילה, ביקשתי עזרה מפול, מאמא שלי, אפילו מליאו (הייתי עד כדי כך נואש). בסופו של דבר, הגעתי לנדר המושלם. טוב, הוא מאוד רחוק ממושלם, אבל אני אוהב אותו. כירון, שחיכה לנו על החופה, לחץ לשנינו את היד. גרובר חיבק את שנינו מאחור.
YOU ARE READING
החתונה של פרסבת'
Fanfictionפרסי מחליט להציע לאנבת'. כן, הוא בסך הכל בן שבע - עשרה, אבל הרעיון מסרב לצאת מהמוח שלו. אבל הוא יצטרך עזרה - והרבה ממנה. ************************************* מקום ראשון בגיבורי האולימפוס (13.5.21) מקום ראשון בפרסבת' (16.6.21) מקום ראשון בוויל סולא...
