החתונה של פרסבת'

אז... זהו

רק מזהירה אותכם: הפרק עלול להכיל חפירות, אז לפני כן, קצת פרטים טכניים.

מעכשיו, אני עוברת להעלות פעם בשבוע, בימי שני.

עכשיו לריגשי.

מי היה מאמין שהסיפור הזה נגמר. לפי החישוב שלי (והמחשבון) כתבתי אותו בערך 4 חודשים. 4 חודשים שבהם קיבלתי כל כך הרבה תמיכה ואהבה מכם. אני מודה לכם מכל הלב על כל צפייה ותגובה והצבעה והערה. תודה שבחרתם לקרוא את הסיפור שלי, שקפץ לכם במקרה, וחשבתם לעצמכם, 'הממ... מעניין.' או שחיפשתם אותו כי אתם מעריצים משוגעים של פרסבת'(כן. אתם. אני מסתכלת עליכם. זו מחמאה, אל תדאגו.) , או כי חברים המליצו לכם (אם קיימים כאלו חברים, תודה לכם שהמלצתם על הסיפור שלי.  :)

אני אגלה לכם סוד קטנטן, הסיפור הזה בכלל לא היה אמור להיכתב. הסיבה היחידה שהוא התחיל הייתה כדי למשוך זמן עד שאני אקרא את גורלו של אפולו 5 ואחפש שם מידע על ג'ייסון בשביל הפאנפיק הבא שלי, 'גיבור שעומד ליפול.' שיעלה, אגב, ביום שני. אם אהבתם את מה שראיתם פה, אני ממליצה לכם לחכות לו. 

 משיכת הזמן הזו עשתה לי רק טוב. התחלתי את הסיפור הזה עם 4 עוקבים, 3 מהם שיחדתי, ויצאתי עם 16. תודה רבה לכולכם שבחרתם לעקוב אחריי למרות שלא שיחדתי אתכם. מפאנפיק עם בקושי 500 צפיות, הכפלתם את מספר הצפיות פי 10. 5000 צפיות? בטוח יש על זה איזשהו פרס... נכון? 

אני נפרדת מהפאנפיק הזה, מהסיפור הזה אולי טכנית, אבל כל החוויות שצברתי בכתיבה שלו - כמו להישאר ערה ולהתקשר לחברה באמצע הלילה כי אני צריכה לכתוב פרק מצחיק ואז לצחוק על השטויות שכתבתי שם, להחליט שווטפאד זו עבודה במשרה מלאה ולהתיישב "לעבוד",  כשמה שאני עושה בפועל זה כותבת איך ליאו שוכב בשלולית מיץ פטל. 

הדבר הכי משמעותי שאני אקח מהחוויה הזאת אלו האנשים שתמכו בי. כל העוקבים, הקוראים, המגיבים והמצביעים, יש לי פינה חמה בלב לכל אחד מכם. תודה לכם. מכל הלב.

שולחת לכם חיבוקים וירטואליים ועוגיות שוקולד - צ'יפס כחולות,

geekystuff25