פרסבת' - וואן שוטס ועוד

הודעה קולית

המשך ל"אני לא מסוגלת".

כבר שבועיים שהיא לא בכתה. התקווה בערה בה, דוחפת אותה להמשיך הלאה. היא ידעה שעוד מעט ה'ארגו 2' תהיה מוכנה לשיגור. שעוד ימים מעטים היא תפגוש שוב את פרסי, אחרי שמונה חודשים של פרידה.
לפני כמה שבועות גרובר הצליח לתקשר איתו בעזרת הקשר הטלפתי ביניהם, ופרסי אפילו זכר את השם שלה. בהחלט הייתה סיבה לקוות.
אנבת' התיישבה על מיטתה, אבל קמה מיד אחר כך. היא לא יכלה פשוט לשבת בחוסר מעש. היא באה לצאת מביתן אתנה, אבל הטלפון הנייד שלה צילצל. היא הרימה אותו, וראתה על הצג את השם של אמא של פרסי.
"אנבת'!" סאלי בכתה. צינה התגנבה לליבה של אנבת'. "מה קרה?" שאלה בבהלה.
"קיבלתי הודעה קולית מפרסי," ענתה סאלי בהתרגשות.
אנבת' לא ענתה לרגע. שקט השתרר משני צידי הקו. ברכיה פקו, והיא פחדה לשאול מה פרסי אמר בהודעה.
"מה הוא אמר?" לחשה לבסוף, ודמיינה את כל הדברים שהייתה רוצה שיאמר.
"אני פשוט אתן לך לשמוע אותה," החליטה סאלי.
כשסאלי הפעילה את ההודעה, אנבת' שמעה את הקול המוכר והאהוב של פרסי. "אמא. היי, אני בחיים. הרה הרדימה אותי לכמה זמן, ואז היא מחקה לי את הזיכרון, ו... בכל מקרה, אני בסדר. אני מצטער. יצאתי למסע חיפושים... אחזור הביתה. אני מבטיח. אני אוהב אותך," הוא סיים בגימגום.
אנבת' עמדה שם, עם הטלפון ביד ורגשות ומעורבים. היא הרגישה הקלה שפרסי חש בטוב. אבל היא רצתה לבוא להרה ולהחטיף לה סטירה מצלצלת על הלחי. היא מחקה לו את הזיכרון, מה? אז איך הוא זוכר את סאלי? מה אם הוא לא זוכר אותה? חשבה בחרדה. מיליון שאלות התרוצצו בראשה.
"תודה, סאלי," לחשה וניתקה בידיים רועדות.
הפעם היא נשכבה על המיטה, תשושה ממחשבות. למה הדביל הזה יצא למסע חיפושים? היא אמרה לו להישאר איפה שהוא נמצא!
אבל ההקלה גברה על כל תחושה אחרת. היא חיבקה את הכרית שלה, חולמת שהיא מחזיקה את פרסי, ונרדמה עם חיוך על הפנים.