פרסבת' - וואן שוטס ועוד

מכתב בוולנטיין

"עיניך ירוקות כים,
בהן אני טובעת.
שיערך שחור כפחם,
בניגוד לשלי, אני יודעת.
בהתחלה לא חיבבתי אותך,
אבל עכשיו איני יכולה בלעדיך.
עברנו יחד דברים מוזרים
ורק ביחד התגברנו על אויבים.
החזקת בידי ברגעים קשים,
נותן לי כוח ומעלים קהות חושים.
בלעדיך לא הייתי שורדת את טרטרוס,
אבל כשהיית לצידי נלחמתי ללא היסוס.
הצלת את חיי מספר פעמים,
ודרכי היחידה להודות
זה שבזמנים מלאי אימים
גם אני הצלתי את חייך רבות.
עשיתי זאת כי אתה לי חשוב,
ואין בעולם מישהו שבשבילי יותר אהוב.
והנה הווידוי שלי -
אם תלך, טעם לחיים לא יישאר לי.
אני צריכה אותך יותר משאני יודעת,
מרגישה, רואה או שומעת.
תמיד היית לצידי ותמכת,
והיה קשה לי להתמודד כשהלכת.
אני אומרת זאת על הנייר
כי אלו מילים שקשה לי לומר.
אני מקווה שיכנסו לליבך
ותבין כמה הרבה יש בך.
אבל היום זה יום של אושר אהבה,
ואין צורך לחשוב על מלחמה בהרחבה.
היום אני לא מתכננת מבנה,
ורק מקווה שנהנה.
מסוגלת לחשוב רק עליך, מוח אצה,
כמו טיפשה מחשבתי דוהרת ורצה.
לאחר הרבה מילים מילים מיותרות
הגיע הזמן שנגיע לעניין נמרצות.
אני מסכימה שהשיר קצת דבילי,
ובכל זאת, תהיה בן הזוג שלי?"

זה המכתב שפרסי מצא ליד מיטתו בבוקר ה14 בפבואר, ביחד עם פרח בצבע ירוק בהיר. הוא קרא את המילים במהירות המקסימלית שאיפשרה לו הדיסקלציה שלו, משתאה על הפתיחות של אנבת' בשיר שכתבה לו. הוא חייך כשקרא את השורות האחרונות, ומיהר להתלבש ולהצטרף לאנבת' בבית הספר.
בית הספר געש תלמידים צוחקים, רבים מחזיקים בידיהם מכתבים ופרחים.
"אני מסכים," אמר פרסי כמצא את אנבת' עומדת ליד הלוקר שלה בשלווה, כאילו אינה מודעת למהומות סביבה. הוא ידע שהיא חושבת על אותו דבר כמוהו.
"מעולה. כי לא הייתי מקבלת תשובה אחרת," אמרה אנבת' וסגרה את הלוקר שלה.
"אבל בתנאי אחד." פרסי לקח את ידה של אנבת'. "שאת תהיי גם בת הזוג שלי."
אנבת' צחקה. "אני מסוגלת להתמודד עם זה."