פרסבת' - וואן שוטס ועוד

גברת ג'קסון

במקור כתבתי את ההאדקאנון הזה באנגלית, אז אני מביאה אותו כאן גם באנגלית וגם בעברית.

Mrs. Miller was teaching math at grade 10a in the boarding school to architacture, trying to focus with her headache.
Her thoughts travelled to the students in the last school she taught at. Well... she was glad she didn't need to deal with headaches there anymore. That was almost impossible. Mrs. Miller remembered one kid - he had black hair an green eyes. He was always getting into troubles, but for her it didn't seem like he tried to cuase them. Actually, he was a good kid. What was his name? Percy Jackson, right.
"So," she said aloud, rubbing her temples, "who wants to say the answer?" Her mind was still unclear.
A few girls raised their hands.
Mrs. Miller looked at a girl sitting in the front, with blonde hair and grey eyes - Annabeth.
Still thinking about the kid, she said: "Yes, Mrs. Jackson?"
For her surprise, Annabeth's cheeks flushed with blush, and some of the girls started to giggle, which was not like them. What...? Oh.
The teacher hit her forehead with a hand. "Miss Chase, I'm sorry."
The girls kept giggling.
"It's okay, you can call me Mrs. Jackson. I don't mind," Annabeth said, ignoring her friends, who their laughter got louder.
Mrs. Miller raised an eyebrow. "What's going on here?"
"It's her boyfriend," Linda, who sat next to Annabeth, managed to say between chuckles. "His name is Percy Jackson."
Percy... Jackson...
"He's your boyfriend?" Mrs. Miller asked in surprise.
Annabeth grinned. "Yeah."
"Cool. I taught him in my old school."

גברת מילר לימדה מתמטיקה בכיתה י'1 בפנימייה לאדריכלות, מנסה להתרכז עם כאב הראש שלה.
מחשבותיה טיילו לתלמידים בבית הספר האחרון שבו לימדה. טוב... היא הייתה שמחה  שהיא לא הייתה צריכה להתמודד עם כאבי ראש שם יותר. זה היה כמעט בלתי אפשרי.
גברת מילר נזכרה בילד אחד - היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות. הוא תמיד נכנס לצרות, אבל בשבילה זה לא נראה כאילו הוא ניסה ליצור אותן. למעשה, הוא היה ילד טוב. מה היה שמו? פרסי ג'קסון, כן.
"אז," היא אמרה בקול, משפשפת את הרקות שלה, "מי רוצה לומר את התשובה?" מחשבותיה היו עדיין לא מרוכזות.
מספר בנות הרימו את ידיהן.
גברת מילר הסתכלה על ילדה שישבה מקדימה, עם שיער בלונדיני ועיניים אפורות - אנבת'.
עדיין חושבת על הילד, היא אמרה: "כן, גברת ג'קסון?"
להפתעתה, לחייה של אנבת' האדימו בסומק, וכמה בנות התחילו לצחקק, מה שממש חא התאים להן. מה...? אה.
המורה הכתה את מצחה בידה.
"מיס צ'ייס, אני מתנצלת."
הבנות המשיכו לצחקק.
"זה בסדר, את יכולה לקרוא לי גברת ג'קסון. לא אכפת לי," אנבת' אמרה, מתעלמת מחברותיה, שצחוקן התגבר.
גברת מילר הרימה גבה. "מה קורה כאן?"
"זה החבר שלה," לינדה, שיבה ליד אנבת', התחילה לומר בין צחקוקים. "קוראים לו פרסי ג'קסון."
פרסי... ג'קסון...
"הוא החבר שלך?" שאלה גברת מילר בהפתעה.
אנבת חייכה. "כן."
"מגניב. לימדתי אותו בבית הספר הישן שלי."