פרסבת' - וואן שוטס ועוד

תמונות

נ. מ. אנבת'
זה היה אחר צהריים באחד הימים הנותרים לחופש,  ופרסי ואנבת' ניצלו אותו בשביל לבלות יחד על החוף.
"אני אוהבת להסתכל על הים," הפרה אנבת' את השתיקה שביניהם. "הוא מזכיר לי אותך."
פרסי בהה בה, ואנבת' מיהרה להסביר. "לא רק בגלל שאתה בן פוסידון... הוא פשוט מזכיר אותך. לפעמים אתה שקט, עושה גלים קטנים... אבל בפנים, אתה משהו הרבה יותר גדול. ואז אתה עושה גלים גדולים, מציף את העולם, והמשהו הזה יוצא החוצה."
פרסי השפיל את ראשו, אבל אנבת' עדיין יכלה לראות את חיוכו ולחייו המסמיקות. "תודה, אני חושב?"
אנבת' לקחה את היד של החבר שלה. היא אהבה לעשות זאת, אולי קצת יותר מדי. היא בחיים לא תאמר את זה, אבל התנועה הפשוטה הזכירה לה שפרסי שלה, שהוא אוהב אותה.
פרסי הסיט את מבטו אליה. "את דווקא מזכירה לי ענני סערה," צחק.
"מוח אצה," מילמלה אנבת' ונתנה לו סטירה קטנה על הברך.
"אהממ," נשמע קול מאחוריהם.
אנבת' הסתובבה וראתה את האחים שוד מתקרבים לעברם עם חיוכים ממזריים כרגיל, כל אחד מחזיק מצלמה ביד.
"יש לנו כמה תמונות שחשבנו שתרצו," קונור אמר.
תמונות שהאחים שוד רוצים להראות להם? אנבת' חשבה בחשד. זה לא יכול להיות טוב.
פרסי ואנבת' קמו על רגליהם וטראוויס הושיט לעברם את המצלמה, ואז נראה שהתחרט ומשך אותה אליו.
"קודם תבטיחו שלא תהרגו אותנו," אמר.
חשדה של אנבת' גבר. "קודם תראו לנו אותן, ואז תחליט מה לעשות," אמרה בזהירות.
"קודם תבטיחו ואחר כך התמונות," התעקש טראוויס.
"תראו לנו את התמונות. אני לא מתחייבת לכלום."
"הבטחה ותמונות, או כלום," התעקש קונור.
"אם אתה אומר שאני אהרוג אותך, כנראה שיש סיבה שאני אכעס עליך כשאני אראה את התמונות. אני לא מבטיחה כלום. תראה לי אותן."
"בדיוק בגלל זה את צריכה להבטיח קודם."
אנבת' נאנחה. היא הכירה את האחים שוד את הטריקים שלהם, וידעה שלא יתנו לה לראות בלי הבטחה. "אני מבטיחה שאני לא אהרוג אתכם," אמרה.
האחים הפנו את מבטם את פרסי. הוא חזר על ההבטחה שאנבת' אמרה.
טראוויס העביר לפרסי את המצלמה, ואנבת' רכנה כדי שתוכל לראות. בהתחלה היא לא הבינה מה היא רואה, וכשהבינה היא חשבה שאין גבול לחוצפה של המחנה.
כי בתמונות היו פרסי ואנבת', מתנשקים או מדברים בחדר האוכל - הנשיקה האמיתית הראשונה שלהם.
"בהחלט אי אפשר לקבל כאן קצת פרטיות," מילמל פרסי בזמן שהעביר לתמונה הבאה. בתמונה ראו את אנבת' מחבקת את הצוואר של פרסי. היה מוזר לראות את הסצנה מהצד.
"אין לכם מה לעשות בחיים? לכו ללהרוג כמה מפלצות!" אנבת' נזפה בטראוויס וקונור.
"חכי, עוד לא גמרנו." קונור הושיט לה את המצלמה השנייה.
המצלמה הציגה סרטון של פרסי ואנבת' מדברים, ואז מתנשקים.
"מה לעז-" אנבת' התחילה לומר, אבל אז רעיון צץ במוחה והיא חייכה. "יודעים מה? אני חושבת שאשאיר את המצלמות אצלי, ואפתח אותן בחנות של המחנה. תודה רבה, קונור וטראוויס, עזרתם לנו מאוד. התמונות יהיו להו למזכרת."
שלושתם בהו בה. ואז פרסי חייך ואמר: "אני אסתובב תמיד עם תמונה בכיס." אנבת' רצתה לגלגל את עיניה, אבל הרעיון עלה גם במוחה.
"הי! אני רוצה את המצלמה שלי! את יודעת כמה זמן לקח לי לגנוב אותה?!" אמר טראוויס, מאוכזב מכך שלא הצליח לעצבן אותם.
"גנבת אותה?" פרסי התערב.
"אחי, לא היית אמור לומר לו. הוא אמר לנו לא לערול פשיטות בקרב," מילמל קונור לאוזנו של אחיו.
"הי!" פרסי הרים את קולו.
"הסרטון והתמונות - הם מוקרנים עכשיו בחדר הטלוויזיה," מיהר טראוויס לומר כדי להסית את תשומת ליבם מהנושא הקודם.
"מה???" צעקו אנבת' ופרסי פה אחד בחלחלה, והחלו לרוץ לעבר הבניין המרכזי, משאירים על החוף את בני הרמס, מתגלגלים מצחוק.

לאחר שבוע.

החברות לפנימייה של אנבת' תלו תמונות על קירות חדרן. חלקן תלו תמונות של טבע, חלקן תלו תמונות של משפטים ואמרות, חלקן תלו תמונות של יצירות מפורסמות, חלקן תלו תמונות של עצמן, והיו אפילו שתיים או שלוש תמונות של סלביריטיז. בהתחלה התמונות עיצבנו את אנבת' כי הפריעו לה להתרכז, אבל זה היה רק חדר שינה. הרצון לתלות תמונות שלה החל לקנן בה.
כמה ימים לאחר תחיל הלימודים, כשכל הקירות היו כמעט מכוסים, אנבת' החליטה שהיא תולה את התמונות שלה. היא גמרה את ארוחת הצהריים מוקדם, ועלתה לחדרה.
היא הוציאה ממזוודתה את התמונות שהאחים שוד צילמו, והיא פיתחה בחנות של המחנה. היא חייכה אל התמונות, בעיקר אל הנער שחור השיער וירוק העיניים שחיבק את אנבת' שעל הדף.
היא תלתה את התמונות בחלק שלה מהר ככל שיכלה, ומיהרה לבניין הלימוד לשיעור אדריכלות - השיעור האהוב עליה.

בערב הבנות חזרו לחדרן, עייפות אחרי יום לימודים.
"כל כך הרבה שיעורי בית בשבוע הראש-" החלה לינדה לומר אבל אז הפסיקה כשראתה את התמונות החדשות.
"אנבת', יש לך חבר?" שאלה בחטטנות שהזכירה לאנבת' את בנות אפרודיטה.
אנבת' לא הצליחה להסתיר חיוך גאה. "פרסי."
"איפה התמונות צולמו?" נראה שכל העייפות התנדפה מגופה של לינדה ברגע שהשיחה עברה לעסוק ברומנטיקה.
"במחנה החצו- במחנה הקיץ שאנחנו הולכים אליו כל שנה," מיהרה לתקן את עצמה.
"אוווו," אמרה לינדה. היא ממש הזכירה לאנבת' בת אפרודיטה. "תביאי אותו פעם אחת לכאן."
אנבת' נחרה ופתחה את שיעורי הבית שלה.