פרסבת' - וואן שוטס ועוד

הלידה

פרסי פתח את דלת ביתו, נאנח. לא היה מקצוע אחד היום שלא קיבל בו שיעורי בית. ולמרות זאת, הוא עטה חיוך על פניו - שאילו יהיו הצרות שלו.
"אמא! אני בבי-" החל לומר כשראה את דלת התנור פתוחה וריח של בצק לא אפוי התלווה לאלו.
"מה..." הוא התקרב לתנור, וראה שאכן יש בתנור עוגיות כחולות לא אפויות. ליבו החל לפעום בקצב כפול. אמא שלו אף פעם לא הפסיקה עבודה באמצע.
הוא הסתובב במטבח ומבטו נפל על הפתק הכחול שנח שם. הדיסלקציה שלו התגברה במצבי לחץ, אך לבסוף הצליח לקרוא אותו: "לקחתי את אמא שלך לבית החולים. אחותך בדרך! - פול."
"איזו אחות?" שאל פרסי את עצמו בתמיהה.
ואז הוא הבין. "סטיקס," פלט.
המידע היה אמור להרגיע אותו, אבל הוא רק גרם לו להיכנס לפאניקה. לא, לא מדאגה. פרסי היה בטוח שגם כתינוק היה היפראקטיבי והלידה של אחותו הקטנה לא יכלה להיות גרועה יותר. גם לא מפחד.
הוא פשוט התרגש קצת יותר מדי. הוא כמעט לא שם לב לרעש של מים שיורדים שוב ושוב באסלות הבית. מה שעשרות מפלצות לא הצליחו לעשות, הצליחה לעשות הלידה של אחותו הקטנה.
לבסוף התיישב על כסא, מדמיין יצור קטן עם פלומת שיער קטנה, שדומה לאמו ולפול, ואולי... גם קצת אליו. אולי אחותו הקטנה תאהב אוכל כחול. אולי היא תהיה קצת היפראקטיבית כמוהו. אולי.
נשמעה דפיקה על הדלת. אנבת' הגיעה, סוף סוף - היא הוזמנה היום לארוחת הערב. הוא פתח את הדלת.
"פרסי, הכל בסדר?" אנבת' הסתכלה עליו במבט מודאג. איך היא לא המומה כמוהו?
כל מה שפרסי יכל לומר היה: "עומדת להיות לי אחות קטנה!"
אנבת' הסתכלה עליו במבט המודאג לעוד חצי שנייה, ואז צחקה.
"אני חושבת שאתה צריך קצת מים. אם זה ירגיע אותך, אני יכולה להוסיף צבע מאכל כחול."
הם התיישבו ואנבת' הגישה לו מים. פרסי התבייש - הרי הוא המארח.
"מצטער," מילמל, אבל לא התאפק מלהוסיף: "עומדת להיות לי אחות קטנה!"
אנבת' צחקה שוב, וצחוקה התערבב עם צילצול הטלפון של הדירה.

"מוח אצה, בוא! הולכים לראות את אחותך הקטנה!" אמרה אנבת' כשהיא שוב חוטפת את תיק הגב שלה.
פרסי לא היסס. הוא רץ אל הדלת.
חצי שעה אחר כך, הם היו מחוץ חדרה של אמו בבית החולים.
אנבת' שמחה שהיא שם לצידו של פרסי, שהיא חלק מהשמחה המשפחתית. היא אמנם לא הראתה זאת, אבל היא הרגישה שהתינוקת עומדת להיות קצת אחותה... פשוט היא, בניגוד, לפרסי, היתה כבר רגילה לאחים ואחיות, בני אתנה. אבל פרסי צודק כשהוא מתרגש ככה. היו אחים שהיא בהחלט התגעגעה אליהם.
אנבת שלחה את ידה לקחת את ידו, אבל פרסי לא עצר, הוא התפרץ לחדר.
"תינוקת!" אמר, ופיו נפער כשראה את אחותו בידיו של פול, כאילו מעולם לא שיער לעצמו שהיא תהיה שם. אנבת' הסתכלה עליו בחיוך.
"פרסי!" קראה סאלי מהמיטה, למרות חולשתה. "בוא, אתה רוצה להחזיק את אסטל?"
עכשיו גם העינים של פרסי נפערו. "מותר לי?" שאל בפליאה.
אנבת' צחקה בפעם השלישית. פרסי היה כזה מוח אצה לפעמים.
גם סאלי צחקה. "בזהירות," פול אמר. הוא התקרב לפרסי והעביר את התינוקת לידיו של אחיה הגדול באיטיות.
אנבת' צפתה בידיים למודות המלחמה של החבר שלה מנענעות את אסטל הקטנה בעדינות, משתיקות את בכייה. אין ספק שהיא רוצה שהוא היה האבא של ילדיה.
אנבת' הסמיקה מהמחשבה, אבל לא דחתה אותה.
"אז קוראים לה אסטל?" התעניינה בעודה ממשיכה לצפות בפרסי המתפעל.
"כן," אישרה סאלי. "לאמא שלי קראו אסטל."
אנבת' הינהנה. היא הכירה את הסיפור. הוריה של סאלי מתו כשהייתה צעירה בהתרסקות מטוס.
פרסי המשיך ללטף את אחותו, ושלושת הנוכחים האחרים המשיכו לצפות בו.
"יש לי אחות קטנה!" אמר בהתרגשות. כולם צחקו.
פרסי התיישב ליד אמו והמשיך ללטף את אסטל, ובינתיים אנבת' דיברה עם סאלי.
"לא הייתי מופתעת בכלל," סיפרה סאלי. "רציתי להכין לפרסי עוגיות כחולות לפרסי והתחילו לי צירים, אז התיישבתי והתקשרתי לפול, ואז לאמבולנס, ליתר ביטחון. אבל לא היה צריך, פול הגיע תוך עשר דקות. השארתי לפרסי פתק על שולחן המטבח. באנו ישר לחדר הלידה והכל עבר בשלום."
"בדיוק ביום הלידה המשוער," אנבת' אמרה.
"בדיוק," סאלי חייכה בעייפות והושיטה את ידיה לקחת בחזרה את אסטל. אנבת' ראתה שהוא מצטער להיפרד ממנה.
"פרסי, אני חושבת שכדאי שנלך ותחזור עוד כמה שעות," אנבת' הבחינה בעייפותה של סאלי, אך נמנעה מלהכליל את עצמה בביקור הבא. היא לא רצתה להפריע.
"ביי אמא," פרסי נישק את אמו. "ביי פול. ביי אסטל!" הוא ליטף את אחותו ליטוף אחרון.
בתוכה, אנבת' התמוגגה. פרסי היה כזה מותק.
אנבת' התכוונה לצאת מהחדר כששמה לב שפרסי מסתכל עליה במבט הכלבלב שלו עם עיניו הירוקות כים.
"מה, מוח אצה?" שאלה.
"אני רוצה גם."
אנבת' הייתה חסרת מילים. גם סאלי ופול השתתקו פתאום. היא הסתכלה על סאלי ואז בחזרה על פרסי. הוא עדיין הסתכל עליה בעיני כלבלב.
היא בלעה את רוקה.
"אני רוצה גם," חזר פרסי.
אנבת' התעשתה. "אוי לא," אמרה, פתחה את דלת החדר והתחילה לרוץ.
"אני רוצה גם!" צעק אחריה פרסי בזמן שרדף אחריה.
היא רצה עד שצעקותיו שברו אותה, ופרסי מצא אותה יושבת על המדרגות, מתגלגלת מצחוק.