פרסבת' - וואן שוטס ועוד

יום השנה הראשון

נ. מ. פרסי
פרסי נח שבוע אחרי מלחמת הענקים לפני שהוא נזכר. שבוע שבו הוא הספיק להיפרד מחבריו פרנק והייזל, להתארגן מחדש בביתן שלו, לפגוש את אמא שלו ולבכות קצת. מה שהוא נזכר אחרי השבוע הזה היה... שיש לו 11 ימים בשביל לתכנן הפתעה לאנבת' לכבוד יום השנה הראשון שלהם.
פרסי זכר את יום-החודש הראשון שלהם. זה היה דייט מביך, שבו הוא היה צריך לאלתר, לבקש טובה מהרמס, ואפילו לשמוח על מסע חיפושים (ה. כ. ראו 'יומני חצויים' בסיפור 'המטה של הרמס'. לא תורגם לעברית.) בסוף היה דייט נחמד, אבל פרסי היה נחוש שהפעם הוא יהיה ערוך מראש, עם הפתעה מיוחדת. זכרון מטרטרוס הדהד במוחו: "...רומא החדשה תספיק." אמרה אנבת'. היא היתה חבוטה, ומותשת שלה היה מבולגן ופניה היו מכוסות בעפר, אבל לו היא נראיתה כמו הדבר הכי יפה בעולם.
הזכרון התיש את פרסי. הוא לא רצה להיזכר במקום הזה. לראות את אנבת' סובלת היה הדבר הכי גרוע בשבילו. הגיע לה כל כך הרבה יותר.
הדייט הזה, פרסי החליט, יהיה יותר ממספיק. הוא שבר את הראש בניסיון למצוא משהו שבאמת ירשים את אנבת' - כי זה בהחלט לא היה קל.
כשקצה חוט של תכנית החל לבצבץ במוחו, נשמעה תרועת הקרן המכריזה על ארוחת הצהריים. אולי כדאי שאחרי הארוחה הוא ישלח איריס נט לאימא שלו - היא מבינה בדברים כאלו קצת יותר מדי. הוא חשב שאולי יתייעץ עם פייפר, אבל שלל את הפשרות כי הוא ידע שהיא פשוט תצחקק כמו משוגעת, תכריז שהוא ואנבת' חמודים מדי בשביל להתקיים ותמשיך לצחקק.
בינתיים, הוא יצא מביתן 3 לכיוון חדר האוכל.
"על מה אתה חושב?" שאלה אותו אנבת' כשהשיגה אותו. פרסי הביט בה. עיניה האפורות נצצו מתחת לשיערה שנראה כמו זהב מתחת למרכבת השמש. היא בטח תכננה מבנה אדריכלי חדש, חשב פרסי בשעשוע בזמן שכרך את זרועו סביב כתפיה. היה לה את הניצוץ הזה בעיניים, שהופיע כשהיא היתה שקועה ביצירה שלה. הוא הרהר לרגע על הזמן שבו היו פרודים, וצמרמורת עברה בו. לא עוד.
פרסי החזיר את מבטו לפניה, שחיכו לתשובה לשאלתה.
"הו, אני צריך לענות? חשבתי שאת עסוקה בלקרוא את המחשבות שלי, חכמולוגית."
"אני רק רוצה לשמוע את זה ממך, מוח אצה." הקניטה אותו אנבת'.
"חשבתי עלייך," אמר, נבוך מעט. חיוך טפשי התגנב לפניו כאשר ראה אותה מסמיקה ומנסה לשמור על חזות רצינית.
"אוף, אתה כזה מוח אצה! אני אוהבת אותך!" קראה.
הוא חייך וחבק את כתיפה. "כנל, חכמולוגית."

"אוי, פרסי, זה רעיון מקסים!" אימו התלהבה. "אבל תשתדל שזה יהיה ממך. אנבת' לא תרצה לקבל משהו שאין לו קשר אליך. ואל תיתן לה הרגשה לא נוחה, כאילו היא הטריחה אותך. ותשקיע. ותגרום לה להרגיש רצויה. ואל תיתן לה לחכות לך. בכלל, תיקח אותה בעצמך. ואל תשאיר אותה שם אחרי הדייט. ותסדר ששום דבר לא יהרוס לכם. ותשתדל לא לפוצץ דברים. ואל תיקח אותה למקום סואן מדי. בנות לא אוהבות-"
"אמא, אמרת לי את הכל הדברים האלו ביום שגילית שאני ואנבת' ביחד," אמר פרסי בעצבנות.
"סליחה חומד, אני פשוט מתרגשת בשבילכם," אמו ענתה.
"איך הולך עם כתיבת הרומן?" פרסי שינה נושא.
"כל כך מתוק מצדך לשאול! הולך מצוין! אני חושבת שכבר הגעתי לאמצע!" התרגשות נשמעה בקולה של אימו.
"אני שמח בשבילך," פרסי אמר בכנות. "ואת יודעת... אני באמת מצטער על כל החודשים האלו."
"אני יודעת, פרסי." שתיקה שררה בינהם.
"תודה, אמא. אני אוהב אותך," פרסי אמר לבסוף.
"גם אני אוהבת אותך, פרסי," השיבה. פרסי ניתק את השיחה.
אחרי עוד שיחה עם פרנק וריינה, שיחות פנים מול פנים עם פיפר (שהגיבה בדיוק כמו שהוא ציפה) ובני הפייסטוס (הם הזכירו לו שאילו ליאו היה שם הוא היה פונה אליו, והמחשבה העציבה אותו), ושיחת איריס-נט עם טייסון, הוא החליט שהכל יהיה מוכן בזמן.