האבירה השחורה

XI

היי... כן, פרק חדש.
מקווה שאתם מופתעים.
אני יודעת שלא כתבתי המון זמן, אני בטוחה כבר ששכחתם מהסיפור הזה.
באמת התלבטתי אם להמשיך לכתוב.
ואני מצטערת על ההמתנה, אני עוברת תקופה מאתגרת.
כן אני יודעת שנעלמתי לכמה חודשים.
קשה לי. אני לא אשקר. אבל לפחות אני יכולה לברוח לכאן לכמה רגעים, לכתוב ולחייך.
התגעגעתי אליכם קוראים שלי. אין לכם מושג כמה.
מקווה שתהנו!

״את באמת חושבת שתנצחי הפעם?״ שאל הנרי כשראה מולו את הנסיכה. עם ערכת השחמט והחיוך הקטן המסקרן.
היא הנהנה וניצוץ של שובבות התלקח בעיניה הכחולות.
״דבר אחד בטוח״ אמר. הוא העביר בה מבט ״את לא יודעת לוותר, הוד מעלתך״
אלכסנדרה חייכה חיוך מרוצה. אבל הוא התרכך.
״תודה שהסכמת לשחק איתי שוב, הנרי״ היא אמרה. שוב התיישבה מול האסיר והניחה לפניה את הלוח וסידרה את החיילים.
״קראתי את הנסיך של מקיאוולי כבר שלוש פעמים, הפוליטיקה של בני המלוכה כבר משעממת אותי״ ענה.
״לפחות למשחקים שלנו אין דפוס חוזר״
אלכסנדרה הזיזה את הפרש הלבן את אחת המשבצות.
״אם אתה אומר זאת, סימן שאני אנצח״ אמרה.
הפעם היא הגיעה מוכנה. מוכנה להביס אותו.
הנרי הרשה לעצמו לצחוק.
״תוכלי להזיז את החייל למשבצת שלפניו?״ שאל והצביע על אחד מהם.
הוא לא היה יכול לשחק בגלל הסורגים שהפרידו ביניהם.
אז אלכסנדרה הזיזה את החיילים בשבילו.
״תביא לי את הספר״ אמרה.
הנרי הרים את מבטו מלוח השחמט, משדה הקרב יותר נכון.
הוא הגיש לה את הספר שצבר לעצמו שכבת אבק דקה ויפה.
חלק מן הדפים היו קרועים, מוכתמים.
הכלא זה לא מקום בשביל ספר קטן.
״מעולם לא קראתי ספר על מסות פוליטיות״ אמרה הנסיכה. שניתקה את מחשבותיה מן המשחק. הרצון שלה לנצח את האסיר כמעט התממש.
״כי את נסיכה״ ענה הנרי.
״הספר הזה הוקדש לאחד מהנסיכים של איטליה, הספר מסביר איך לשלוט נכון בממלכה שלך״ הסביר.
״נשמע כמו כאב ראש״ אמרה. הוא גיחח ״את צודקת הוד מעלתך״
״אלכסנדרה״ תיקנה אותו בחיוך.
״וחוץ מזה, את רק בת 16. זה עדיין לא הגיל בו לומדים על הדברים האלו״ אמר לה.
״אני בטוחה שלמדת על זה מגיל קטן מאוד״ אמרה. הוא הנהן.
״עליתי לשלטון כשהייתי בן 14״ אמר. עיניה נפערו.
״הפכת להיות מלך כשהיית בן 14?״ שאלה.
הוא הנהן.
״אבל עם אבא כמו שלי? המסות הפוליטיות תמיד היו חרוטות בראשי״ הוא נאנח.
אלכסנדרה חשבה על אביה. הוא מעולם לא האיץ בה ללמוד. הוא אמר שמה שהיא צריכה לדעת, היא תלמד לבד. החיים ידעו להנחות אותה. והם הנחו אותה כראוי.
לא כראוי לנסיכה, אבל עדיין כראוי.
״תורך״ קולו של הנרי גרם לה לקפוץ שוב אל תוך השקט החשוך.
בית הכלא לא כולא את האנשים רק בתוך התאים, אלא גם בתוך המחשבות.
היא הזיזה את הפרש שוב.
״מה שלום ארוסך המקסים? נסער כמו תמיד?״ שאל הנרי.
״אמיל ואני מנסים לעצור את הנישואים״ אמרה.
״ומה התוכנית?״ שאל.
״אנחנו עוד עובדים על זה״ ענתה.
הוא צחקק. ״עד שתמצאו פתרון, כבר תהיו נשואים״
אלכסנדרה גלגלה את עיניה ״תורך״
הנרי ניתק את מבטו מהנסיכה עם השיער האדום, וחשב על המהלך הבא.
אלכסנדרה ניסתה לחשב גם היא את הדרך לניצחון.
״מה יקרה אם אנחנו באמת לא נצליח לעצור את החתונה בזמן?״ שאלה את עצמה בקול חלוש. אבל הנרי שמע אותה.
״את תהיי מלכה״ ענה. הוא לא היה בטוח אם זה דבר טוב או לא.
״אני אשמח להיות מלכה, אבל אני אשמח גם לשלוט״ אמרה.
״אני תומך בך נסיכתי. אני בטוח שהממלכה שלי בידיים טובות״ הוא חייך.
אלכסנדרה חייכה. ״תודה הנרי״