(המשך לספר ״האסיר במסכה״)
תמיד יש את הסיפורים האלה, שמתחילים במשפט היה היה פעם
עם נסיכה חכמה ואינטליגנטית, נסיך יפה תואר ואמיץ לב ואביר שחור מרושע.
הסיפורים בהם הנסיך מציל את הנסיכה
הסיפורים בהם האביר השחור מקומו בגיהינום להיות נידון בייסורי נצח...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
חלק II
הדבר הראשון שצ׳רלס יכל להרגיש הוא מגע עץ מחוספס באצבעותיו. הוא ליטף מעט את העץ. מנסה להחזיר לעצמו שליטה בגופו. הוא הרגיש שמישהו אחז בידו בעדינות, הרים אותה באוויר. הוא הרגיש את הכאב הפועם בזרועו. משהו נרכך סביב זרועו. משהו רך. כמו תחבושת? עיניו נפקחו, הוא ציפה לאור לבן שישא אותו אל הממלכה שנמצאת בשמיים אבל זה לא קרה. במקום זה, הוא ראה את העיניים הכחולות ביותר שראה מעולם. הן הזכירו לו את השמיים של יום קיץ חמים. ״יופי. קמת״ הוא שמע קול מעומעם. ״הפחדת אותי לרגע״ צ׳רלס מצמץ. מולו ראה גבר צעיר. שהחזיק בתחבושת שנקשרה סביב ידו של צ׳רלס. ״איך אתה מרגיש?״ שאל הבחור בעל עיניי הקיץ. צ׳רלס לא דיבר. הוא התחמק מאחיזתו של הבחור. הוא ניסה לקום אך הבחור עצר אותו. ״אל תזוז״ פקד בנועם. צ׳רלס הסתכל סביב. הוא היה נמצא במבנה הרוס. חלונות צבעוניים שבורים, צלבים בכל מקום. זו כנסייה. זו הייתה כנסייה, היא נשרפה. ״איפה אני?״ שמע צ׳רלס את קולו החלוש. ״במקום בטוח״ ענה הבחור. הוא קרע את התחבושת לאחר שהידק אותה אל זרועו של צ׳רלס. ״מי אתה-״ ״אל תדבר. תנוח״ פקד עליו הבחור. שיערו היה בלונדיני, לפניו עשרות נמשים. הוא היה חובש. לפי המבט הממוקד בעיניו, אפשר היה להבין שהוא מנוסה. צ׳רלס הניח יד על חזהו, הוא הרגיש בעוד תחבושות. הוא היה ללא חולצתו, בגופו היו חבלות. ״ראיתי את הקרב״ אמר החובש. ״התמודדת מול האבירים בגבורה. ירו בך פעמיים. קודם הכתף, הכדור חדר וכמעט פגע בעצם. הכדור השני שרט את כף ידך אבל לא עשה נזק רב. יש לך המון כוויות, בעיקר בחזה ובאמת הזרוע. כשג׳ון ולינה הביאו אותך הדופק שלך היה חלש...״ צ׳רלס זכר את שקרה. השריפה בביתו. רוברט, ויולה, רובין... ״היית שם?״ שאל צ׳רלס ״יכול אולי להיות ש-״ ״ניצולים? חיפשנו״ ענה. ״לא היה זכר לאיש״ צ׳רלס עצם את עיניו ונאנח. הוא הניח את ידו על פניו. הבחור עצר לרגע, הוא הזכיר לעצמו שהנער הרגע התעורר. איזה אידיוט. אתה רוצה להכניס אותו להלם?! ״פמיליה מיי...״ לחש צ׳רלס לעצמו כששפתו התחתונה רעדה. ״אני מצטער״ אמר האיש הצעיר. ״לא התכוונתי להפיל עלייך את החדשות״ כשסיים לחבוש את ידו של צ׳רלס הוא קם. ״אני אביא לך שמיכה, תוכל לנוח ו-״ ״לא היית צריך לעזור לי״ אמר צ׳רלס. נמנע מלהביט בו. ״אל תדבר שטויות״ ענה. ״אני חובש. אם יש לי את ההזדמנות להציל חיי אדם אני לא מתלבט״ צ׳רלס סקר שוב את שתי העיניים הכחולות. ״מה שמך?״ שאל. הבחור בחן את פצעיו. צ׳רלס הביט בעיניו הממוקדות. ים רגוע אחרי סערה גדולה ״שמי-״ ״תיאו! מה מצבו?״ נשמעה קריאה רמה מגרם המדרגות השרוף של הכנסייה הנטושה. אל צ׳רלס ותיאו התקרב איש, הוא היה חסון וגבוה. זקנו היה קצוץ כמו שיערו. עיניו האפורות היו ממוקדות, כמו זאב שאורב לטרף. ״הוא רק התעורר ג׳יימס. אני מציע ש-״ תיאו ידע בדיוק מה ג׳יימס יעשה עכשיו. הוא יתנפל על צ׳רלס בשאלות, כמו שמיהר לחתוך את תיאו. ״יופי יופי״ ענה. אחרי הכל המנהיג הדגול יודע טוב יותר מהחובש. תיאו גלגל עיניים. ג׳יימס העביר את מבטו אל צ׳רלס. ״מה שמך?״ שאל אותו. הנער הצועני לא ענה. ״הוא חירש?״ פנה המנהיג לתיאו. תיאו צמצם את מבטו והוסיף קול חד ״תן לו רגע. הוא עדיין בהלם-״ ״אם הוא לא יכול לעזור לנו תיאו, אני מציע שתפסיק לבזבז את האספקה הרפואית שלנו״ תיאו שילב את ידיו. ״ומה רצית שאעשה? שאשאיר אותו למות?״ ג׳יימס התעלם ממנו, הוא פנה אל צ׳רלס. ״מי אתה?״ שאל אותו. ״צ׳רלס ארנסט״ ענה. ״איפה אני?״ ״במקום בטוח״ ענה ג׳יימס. צ׳רלס לקח לעצמו רגע להביט סביב. זה בהחלט מקום מושלם להתחבא בו. תיאו הרגיש את המתח בכתפיו פוחת. הלסת שלו הייתה קפוצה. ״הצלנו אותך. אתה יודע מי אנחנו?״ שאל ג׳יימס. צ׳רלס לא ענה. ״אנחנו הנאמנים״ ענה ג׳יימס. ברק הבזיק בעיניו של צ׳רלס. הכעס בו גבר על הכאב, הוא מצא קרש עץ שרוף לידו. הוא ניסה לחבוט בג׳יימס ותיאו. ״בני זונות!״ צעק צ׳רלס כשניסה לקום על רגליו. ״רגע!״ צעק ג׳יימס. שהצליח להתחמק מהתקפותיו ללא בעיה. ״אנחנו לא מסדר הנאמנים. אנחנו מתנגדים להם״ ״כמובן. ואני אכילס״ אמר צ׳רלס בכעס. ״ג׳יימס צודק״ ענה תיאו. ״אנחנו נלחמים נגדם. ושוב פעם אני אומר, השם הזה אידיוטי״ ״אני מראה לאזרחים מי באמת נאמן להם- לא משנה. למה אני מסביר לך את זה בכלל?״ ג׳יימס העביר את מבטו לצ׳רלס. ״כשאתה מסוגל לעמוד על הרגליים תגיע למדורה. אנחנו צריכים לדבר״ והתרחק מהם במהירות. ״הוא תמיד ככה?״ שאל צ׳רלס. ״כן״ ענה תיאו. ״הוא חושב שהוא קשוח. איך אתה מרגיש?״ ״אתה באמת רוצה את התשובה שלי?״ צ׳רלס אפילו לא הביט בו. תיאו הנהן בטיפשות. ״אל תדאג בנוגע לג׳יימס. קח לך כמה זמן שאתה צריך לנוח. קרא לי אם תצטרך עזרה״
