האבירה השחורה

XV

קורט היה בעייתי. במיוחד עם נשים.
הלילה, במקום לבלות את זמנו במסבאה עם ג׳ניה, הוא עזר להעמיס ציוד על ספינת סחר.
״תוכל להזמין אותה לפסטיבל הצייד״ אמר חברו. המסכן ניסה לעזור לרומיאו. וורנר ניסה להציע לו רעיונות.
״לא. היא לא אוהבת שצדים בעלי חיים בשביל הספורט״ ענה קורט.
ג׳ניה הייתה מיוחדת. עם שיער גלי ארוך בהיר, עיניים כהות.
חיוך של מלאך וצחוק מלא חיים של ילד.
״תחמיא לה על המראה שלה״ הציע השני.
אבל קורט נאנח. עיניה היו כמו כתמי קפה שחור, זו אינה מחמאה.
ושיערה האדמוני היה נראה כמו דם.
״המראה שלה מיוחד מידי בשביל לתאר אותו במילים״ ענה.
״משקה במסבאה?״ ניסה חברו
״היא לא שותה אלכוהול״
״באיזה יצור התאהבת קורט?״

ארגז השיכר האחרון לא היה כבד במיוחד, בראשו של קורט הייתה רק המחשבה שסיים את עבודתו.
השעה הייתה כמעט עשר בלילה.
הגיע הזמן לפגוש את ג׳ניה.
״לאן אתה חושב שכל הסחורה מגיעה?״ שאל את וורנר.
״לא אכפת לי. העיקר שנסיים כאן״ ענה חברו. הוא הוציא בקבוק אחד מהארגז. ״רוצה?״ שאל
״נחגוג את ההזדמנות שלך לשכב עם היצור הזה״
קורט גלגל את עיניו ״היא טובה יותר מכל הבנות שראיתי״
״אני בטוח״ ענה חברו בציניות.
״אני הולך להביא כוסות״

עברו יותר מעשרים דקות, וורנר עדיין לא חזר.
קורט שם לב שמאוד שקט בחוץ. הוא לא שמע ציוץ. הוא לא שמע את הקפטן צורח פקודות או את המלחים מרימים עוגן.
הספינה כבר הייתה אמורה להפליג לא?
הם סיימו לפרוק את הסחורה, למה היא לא שטה?
כדאי שידבר עם ההגאי. כשהוא עלה ממרתף הספינה, הוא הלך אל עבר ההגה אבל ראה שאיש לא שם.
הוא קילל בשקט. משהו בשמיים הטריד את מבטו.
כשהוא הביט אל עבר השמיים הוא ראה את ההגאי קשור אל התורן.
פיו היה חסום וחבלים נקשרו סביב גופו. הוא ניסה לצרוח למרות הסמרטוט המלוכלך בפיו.
קורט נרתע. ״תברח!״ צעק רב החובל הראשון.
הוא היה ממוסמר לתורן המשני. פיגיונות הטלה אחזו בבגדיו וגרמו לו להיכלא אל עמוד התורן.
קורט חיפש את וורנר בעיניו. אבל לא הצליח למצוא אותו.
הוא החליט לברוח.
הוא ניסה לקרוא לעזרה אבל לפני שעשה את זה, מישהו תפס בזרועותיו והכניע אותו.
פניו פגשו את רצפת העץ. שבבים שרטו את לחיו.
״יש כאן עוד אחד!״ נשמע קול של גבר.
קורט ניסה להשתחרר מאחיזתו של הגבר.
הוא ראה שהתוקף עטה גלימה שחורה.